בעקבות האירוע של פרס: מה שצריך לדעת על שבץ מוחי

איך אפשר לדעת אם לאדם שמולכם יש שבץ, ואיך ניתן לאבחן זאת מבחינה רפואית

שבץ מוחי / צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
שבץ מוחי / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

שבץ הוא מחלה שניתן למנוע (או לפחות לדחות עד מאוד את הגעתה) באמצעות שינוי אורח חיים, וניתן לטפל בה טוב יותר אם מגלים את האירוע מייד כשהוא מתרחש, לכן מומלץ מאוד להכיר אותה עוד כשאתם בריאים.

מדובר באחת ממחלות המוח הנפוצות בעולם ונפוצה במיוחד בגיל המבוגר, ולכן זה כמעט לא מפתיע שהנשיא לשעבר שמעון פרס לקה בה. בעולם המערבי, הסיכון ללקות בשבץ מגיל 80 ומעלה ועד גיל 90, הם 22% בגברים. אצל רוב הנבדקים שלא לקו בשבץ בקבוצת גיל זו, זה היה משום שהם נפטרו במהלך העשור הזה מסיבות אחרות.

מגיל 65 ומעלה, הסיכון ללקות בשבץ הוא כ-16% - אחד מכל שישה אנשים. פרס ככל הנראה הכיר את הנתונים - בשנים האחרונות הקדיש את זמנו בעיקר לתמוך במחקר ובפיתוח טכנולוגיות בתחום הטיפול במחלות נפש ומוח, ושבץ ביניהן.

בשנת 2013 כ-10 מיליון איש ברחבי העולם לקו בשבץ מוחי, וכ-33 מיליון איש בעולם הוגדרו כמשוקמי אירוע מוחי, כך שלו היו מקימים את מדינת נפגעי השבץ, היא הייתה מדינה לא קטנה בקנה מידה עולמי. "מדינות שבץ" כאלה קיימות בבתי חולים רבים בעולם המערבי - קוראים להם מחלקות השיקום, ונפגעי שבץ מאכלסים אותן בשיעורים מכובדים. במדינות מתפתחות, מחלקות שיקום הן נדירות יותר, אף שהשבץ הוא כבר נפוץ יחסית.

שיקום מאירוע מוחי בדרגה קלה עד בינונית, הוא לעיתים קרובות אפשרי אם נעשה נכון, והאופנים בהם המוח מתגבר על נזקי השבץ, שופכים אור מרהיב על אופן הפעולה של המוח האנושי. עם זאת, כ-10%-20% מנפגעי השבץ לא יגיעו לשיקום.

כך בדרך כלל הסיכויים להגיע לשיקום של מי שהפגיעה שלו חמורה עד כדי כך שהוא מורדם ומונשם הם נמוכים יחסית. מתוך החולים שיגיעו לשיקום, קצת פחות ממחצית ימותו תוך שנה, מסיבוכי המחלה הכוללים - נפילות בשל אבדן יכולת תנועה, דלקות בדרכי השתן בשל קושי להתרוקן, דלקות ריאות בשל הקושי לבלוע כראוי ופצעי לחץ.

מכאן נובע שאיכות הטיפול במחלקות השיקומיות, המשלבת צוות רב תחומי של עובדי סיעוד, פיזיותרפיה, רופאים שיקומיים, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים שיקומיים ועוד, הוא קריטי לסיכויי ההישרדות ולאיכות החיים של המטופלים.

לא כל אירוע מוחי נכנס לסטטיסטיקות הקשות הללו. קיימים גם אירוע מוחי חולף ואירוע מוחי קטן. במקרה של אירוע קטן, התסמינים נמשכים כמה שעות עד כמה ימים, ואז חולפים מעצמם. אירוע מוחי קטן הוא אירוע שבו הנזק אינו חולף, אך הנזק הבלתי הפיך למוח מצומצם, וכך קל יחסית למוח להתגבר על הפגיעה ולייצר רשתות קשרים חדשות המפצות על אבדן התפקוד באזור המת.

מה בעצם קורה שם?

שבץ הוא בעצם כמו "התקף לב של המוח". שתי המחלות נגרמות בשל חסימה או פגיעה בכלי דם המובילים חמצן. כמדובר באירוע לבבי, החסימה היא בדרך ללב וחלק מרקמת הלב מת. באירוע מוחי, החסימה היא בכלי דם המוביל דם אל או בתוך המוח, ותאי מוח שמצפים לאספקה מכלי דם זה ולא מקבלים אותה, הם אלה שמתים.

לכן אירוע מוחי הוא בעצם מחלה של כלי דם. אותם צעדים בהם אנחנו נוקטים כדי למנוע התקפי לב - הימנעות מעישון, ספורט, תזונה נכונה, שמירה על משקל תקין, לחץ דם נמוך וכולסטרול נמוך - מפחיתים מאוד גם את הסיכון לשבץ מוחי. במדינות המפותחות, המודעות למניעת מחלות כלי דם הובילה גם לירידה של 10% בהתרחשות השבץ. במדינות מתפתחות, המגמה היא הפוכה.

אירועים מוחיים נחלקים לשני סוגים - חסימתי ודימומי. אירוע מוחי חסימתי הוא אירוע שבו הצטברות של שומנים על כלי הדם במוח, או קריש דם שנסחף ממקום אחר (תסחיף), חוסמים כלי דם במוח ומונעים מן הדם לעבור ולהוביל חמצן לחלק מתאי המוח. תאי המוח שלא קיבלו חמצן נכנסים למצוקה ומתים.

אירוע מוח דימומי הוא אירוע שבו כלי דם במוח נפרץ והדם זורם ממנו, במקום לזרום בתוך כלי הדם. במקרה כזה הדם אינו מגיע לאן שהוא צריך, ותאי מוח מתים מחוסר חמצן, אבל הדם גם מצטבר במקומות לא רצויים, ויוצר שם לחץ על התאים. אירוע דם דימומי יכול לקרות כתוצאה ממפרצת (שחיקה של דופן כלי הדם עד שהיא מתפוצצת), ולעיתים רחוקות יותר כתוצאה מפציעה או בשל השימוש במדללי דם.

הטיפול באירוע מוח חסימתי הוא לרוב באמצעות תרופה בשם TPA, שמטרתה לדלל את הדם כדי להמיס את הקריש ולאפשר מעבר של דם בכלי הדם החסום למרות החסימה. התרופה רלוונטית רק לזמן קצר אחרי הטיפול, משום שאחרי זמן מה, הנזק לתאים כבר התרחש, והיכולת לעזור נחלשת.

אפשרות אחרת, חדשה יותר, לטיפול באירוע מוחי, היא שליפה של קרישי הדם החוצה מן המוח באמצעות תיל, עם או בלי הצבת סטנט במקום, כמו בטיפול בחסימה של עורקי הלב. להגיע למוח ולבצע שם את הפעולות הללו זה בכלל לא פשוט, ולכן לא מטפלים בכל אירוע מוחי באמצעים אלה.

הטיפול בשבץ דימומי כולל, בדומה לכל מקרה של דימום חמור, שמירה על רמת לחץ הדם של החולה. לפעמים זה כל מה שיש בימינו לעשות, עד שהדימום מפסיק בעצמו. לפעמים ניתן לבצע התערבות ניתוחית, כדי לתפור מחדש או לחסום בדרך אחרת את מקום הדימום.

התוצאה של שבץ מוחי תלויה באזור במוח שבו נגרם הנזק. שבץ יכול להוביל לאבדן כושר תנועה באיברים מסויימים, לרוב בצד אחד של הגוף. הוא יכול לגרום לאובדן יכולות קוגניטיביות כגון דיבור, זיכרון, קשב. חלק מן האובדנים הללו הם זמניים. התאים שמתו אמנם לא משתקמים, אבל המוח הוא גמיש, ויכול לתת את התפקידים שנפגעו לתאים חדשים. אולם, כדי שזה יקרה צריכות להיווצר במוח רשתות קשרים חדשות בין תאים, וזה תהליך איטי שדורש מאמץ.

 

מדוע חשוב להתריע על שבץ במהירות

אחד המאפיינים המעניינים ואף התמוהים של השבץ הוא שחלק מן הנזק, נגרם על ידי הגוף עצמו. כאשר תאי המוח מתחילים למות, הם משחררים לסביבתם חומר אשר גורם לתאים נוספים בסביבתם למות.

לו היה הנזק מוגבל לתאי המוח שהאספקה אליהם הופסקה בשל חסימת כלי הדם, היו רוב השבצים המוחיים הרבה פחות חמורים. אולם, בפועל תאי המוח המתים יוצרים אפקט שרשרת שלילי. רוב התרופות הנמצאות היום במחקר לצורך טיפול בשבץ, מנסות למנוע את הנזק המשני הזה. אולם, עד כה לא נמצאה דרך לעשות זאת.

במקרה של שבץ חסימתי, ככל שנותנים את תרופת ה-TPA קודם, מחזירים במהירות האפשרית את אספקת החמצן לתאי המוח שבסיכון. כל מונעים גם את מות התאים הללו, וגם את הנזק הנוסף שמותם עלול ליצור. יצויין כי TPA מדלל את הדם ולכן עלול לסכן את מי שסבל מאירוע מוחי חסימתי, גם באירוע דימומי. זה מה שקרה לרוה"מ לשעבר אריאל שרון.

איך אפשר לדעת אם לאדם מולך יש שבץ
 איך אפשר לדעת אם לאדם מולך יש שבץ

צרו איתנו קשר *5988