מחקר: החזקת עובדים במניות החברה מגדילה את רווחיה

נניח לרגע שהיו לכם מניות בעסק שבו אתם עובדים (ואינכם המייסדים שלו או משקיעים פיננסיים) או לחלופין, הייתם זכאים לחלק מרווחיו באופן שוטף. האם לא הייתה לכם במקרה כזה מוטיבציה גדולה יותר לתרום להצלחת העסק וכפועל יוצא מזה להגדיל את רווחיו? סביר להניח שכן, וכעת יש מחקר שמוכיח זאת.

ארנסט אובויל, פרופסור לניהול ולארגונים באוניברסיטת איווה שבארה"ב, בדק 57 אלף חברות ברחבי העולם והגיע למסקנה שהחזקה של עובדים במניות החברה יכולה להגדיל את רווחיה ב-4% לעומת חברה שהעובדים אינם בעלי מניות בה. כלומר, לבעלות של עובדים על הון החברה יש השפעה חיובית לא מבוטלת על הצלחתה. המחקר של אובויל פורסם במגזין ניהול משאבי אנוש (Human Resources Management Journal).

"העקביות של האפקט באמת הפתיעה אותי", אמר אובויל בראיון לעיתון "וול סטריט ג'ורנל". "למרות שהאפקט קטן, הוא די מרשים". המחקר של אובויל, שהוא ראשון מסוגו זה יותר משני עשורים ובכלל אחד הבודדים שממחישים כי להחזקה של עובדים בהון החברה שבה הם מועסקים יש "השפעה קטנה, אך חיובית ומשמעותית מהבחינה הסטטיסטית על ביצועי החברה", כדברי המחקר.

אך אובויל ושותפיו לכתיבת המחקר לא הסבירו את תוצאותיו, כלומר, לא ירדו לעומק הקשר שבין החזקות עובדים לביצועי החברות, וקראו "להמשיך לחקור את הקופסה השחורה הגדולה והבלתי מפוצחת של קפיטליזם שיתופי", כדבריהם.

נחזור קצת להתחלה: לפי המחקר, קפיטליזם שיתופי פירושו צורות שונות של שיתוף העובדים בהצלחת החברות שבהן הם מועסקים, לדוגמה חלוקת רווחים במזומן (דומה לדיבידנד), הענקת מניות כבונוס (ביצועי חברה מתורגמים לביצועי מניה, ולכן שווי של מניה נגזר מהצלחת החברה) או הענקת מניות בדיסקאונט לעומת מחיר השוק. נכון לשנת 2013, לפי המרכז הלאומי לבעלות עובדים בארה"ב (National Center For Employee Ownership), יש 28 מיליון שכירים אמריקאים שמשתתפים ב-11 אלף תוכניות לשיתוף עובדים בהון החברות, ואלו מחזיקים יחד 8% מההון. כמו כן, 19.5% מהמעסיקים במגזר הפרטי בארה"ב דיווחו בשנת 2014 כי העובדים שלהם זכאים לקבל מניות או אופציות למניות.

המחקר של אובויל בדק הן חברות ציבוריות (כלומר, שהמניות שלהן נסחרות) והן חברות פרטיות ומצא שאין הבדל ביניהן מבחינת ההשפעה של בעלות עובדים על רווחיהן. "כמו כן, בעלות עובדים נבדלת ברמת ההשפעה הממשית של העובדים על ניהול החברה. בקצה האחד של הספקטרום יש עובדי קואופרטיבים שבהם כל העובדים משתתפים באופן אקטיבי בניהול החברה, ואילו בקצה השני יש עובדים שמקבלים מניות פנטום (העובד מקבל במזומן את שווי ההטבה שנגזר ממחיר המניה בעת מימושה למחיר המימוש שלה שנקבע מראש, ולא את המניות עצמן, ולכן באף נקודת זמן הוא אינו בעלים של מניות) או Stock Appreciation Rights (העובד מקבל הטבה במזומן או במניות שוות ערך לשווי העלייה במחיר המניה, אך אינו צריך לשלם דבר כדי לקבל את המניה, להבדיל מאופציות למניות). לעובדים אלו בדרך כלל אין כלל השפעה על ניהול החברה.

אובויל ושותפיו לכתיבת המחקר לא היו חד-משמעיים באשר לסיבות שיוצרות קשר חיובי בין בעלות עובדים לביצועי החברות, אך הם מציעים שלושה הסברים שעלו ממחקרים קודמים:

הראשון הוא "תיאוריית הסוכן", שלפיה סוכן הנדרש לייצג בפעולותיו ציבור כלשהו ישתמש בסמכויותיו כדי לקדם אינטרסים עצמיים על חשבון האינטרסים של הציבור שמינה אותו. כמעט בכל ארגון יש מה שנקרא "עלויות סוכן" בגלל ההפרדה בין בעלות לשליטה בפועל, ועלויות סוכן גבוהות פוגעות בביצועיו. ככל שעובדים רבים יותר מייצגים את עצמם, עלויות הסוכן קטנות וביצועי הארגון משתפרים; השני - בעלות על קניין, כלומר זיקת שייכות. ככל שזיקת השייכות של העובדים גבוהה יותר, כך המוטיבציה שלהם לשפר את ביצועי הארגון גבוהה יותר; והשלישי - תיאוריית חוזי העסקה בעלי תמריצים, כלומר קיומם של מרכיבי תגמול הוני שתלויים בביצועי הארגון.

 החזקת עובדים