על הדבש ובלי העוקץ

ציפי פינס רוצה שאתם, בני ה-30-40-50 פלוס הילדים, המשכנתה, הפסיכולוג והעבודה הלא מספקת, תדברו עם ההורים שלכם. לא רק על "השוטף" ועל מי מוציא מהגן/בית ספר. אלא תדברו-תדברו. על מה שקורה ומרגיש, ובעיקר על מה שקרה ואיך זה הרגיש. על החיים שלהם, כי עוד רגע או שניים, והם כבר לא יהיו כאן בשביל לספר. ואז זהו. שיחות נפש במעמד צד אחד: אתם, המצבה והתמונה המצהיבה. את כל זה אני כותב לא כתובנות מהצפייה ב"האורחת" שפינס ביימה ושעולה בימים אלה בבית ליסין, אלא מצטט בקווים כלליים את מה שהיא אמרה בראיון טלוויזיוני לרפי רשף, ששודר די במקביל לצפייה שלי בהצגה שביימה. ראיון שבו סיפרה על החסך שהיא סוחבת מכך שאף פעם לא דיברה-דיברה עם הוריה, ושמסביר גם למה בחרה לביים את "האורחת" מאת סביון ליברכט בצורה כה סכרינית.

זה באמת חשוב לה, שהורים וילדים ידברו ביניהם, ושאם אפשר, גם ייצאו יחדיו חבוקים מן התיאטרון אל שיחת הסלון. אז בשביל מה לדחוף קונפליקטים בלתי פתירים, ובשביל מה לעורר דרמה מוגזמת ועימותים מסמרי שיער? בשביל מה להקשות, אם אפשר לרחף על ענני שערות הסבתא (והסבא) המתקתקים, ולנחות בערב שישי לשולחן עמוס בגפילטע-פיש ובקתרזיס לקינוח. כזה שמגיע בלי שום מאמץ, כי כולם במחזה הזה, המבוסס על ספרה של ליברכט "צריך סוף לסיפור אהבה", מלאים כוונות טובות, וכולם ממש-ממש בסדר (אפילו מי שכבר לא בחיים), ורק רוצים הזדמנות שנייה להיות משפחה. מקום ליד השולחן.

אז תגידו מה רע בשתיים סוכר בבוץ הזה של החיים, ולמה תמיד צריך להוסיף לימון לתה ואז גם לשתות אותו קר? למה? כי אלה החיים ויש בהם גם דבש וגם עוקץ, וברגע שכולם נמרחים רק בדבש, כמחזה הוא מאבד מהעוקץ, ואז גם מהאמינות, ואז גם הקתרזיס מרגיש כמו אורגזמה מזויפת. כזאת שנותנת לקהל שואו מפרגן שנעים לו איתו - היא מראה לו את עצמו כמו שהוא היה רוצה להאמין שהוא. אבל בואו נעשה סיבוב קצרצר בין התיקים באפלה של בית הדין למשפחה, ונזכר למה טולסטוי כתב שכל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה.

מי שאמורים היו להביא את הצד המלוח בהצגה הזאת הם הילדים, מגי אזרזר שמגלמת את בתו של גרשון (גדי יגיל שתמיד מקסים) ורון שחר, שמגלם את בנה של רעיה (גילת אנקורי שתמיד גילת אנקורי - בקטע טוב). ההורים שהתאלמנו, מי פעם אחת ומי שלוש פעמים, רוצים טנגו אחרון ומאוד מאוהבים (בתיווכה של קרובת המשפחה בתפקיד קטן וקולע של פלורנס בלוך), והילדים, שהם גם עורכי דין מאוד מתוכמים (וגם גרושים 1, כל אחד) רוצים לשמור על הזכויות שלהם (בדירות) ולהפריד בין הוריהם לפני שתלך הירושה.

אבל גם אזרזר וגם שחר כמו קיבלו הוראת בימוי: תהיו יפים ומגניבים, כי בין ערימת השיק והשארם שהם מפזרים על הקהל (הנפעם מנוכחותם הערוץ-שתיימית), אין אפילו אשליה של קונפליקט לרגע. כמו ההורים שלהם, גם הם מתאהבים (וממבט ראשון), והם חיו להם באושר ובעושר עד עצם היום הזה.