מבחן דרכים: המשאיות האוטונומיות של מרצדס נושאות בשורה

המכוניות האוטונומיות הפרטיות נמצאות עדיין במרחק של כמה שנים טובות מכיבוש השוק, אם בכלל ■ בינתיים יצרני המשאיות ממחישים הלכה למעשה את הפוטנציאל

משאית מרצדס/ צילום: יחצ
משאית מרצדס/ צילום: יחצ

"חזון המכונית האוטונומית" מטריף את דעתה של תעשיית המכוניות כולה. זהו הגביע הקדוש אליו שואפות כל יצרניות הרכב. אין יצרן רכב שאינו מתהדר ברכביו שהם "כמעט", או-טו-טו, תיכף אוטונומיים לגמרי (למרות שבסך הכול מותקנים בהם כמה וכמה עזרי נהיגה ובטיחות שכבר קיימים ונמכרים זה למעלה מעשור...). אין חברת מכוניות שלא הקימה/מקימה/תקים מרכז מו"פ שכל תכליתו לשגר את הנהגים אל המושב האחורי או להשאירם בבית, כשמכוניתם משוטטת בכבישים.

העניין כולו קצת יצא מפרופורציה. כי כולם נורא עסוקים ב-איך", אבל די שכחו לבדוק גם את ה-"למה". למה מכונית אוטונומית? במה תועלתה ובמה ניזקה? עבור מה ועבור מי היא בכלל טובה?

למען האמת, אינני מצליח להבין את המהומה כולה. וכי איזה חידוש יש בכך? אני, למשל, משתמש במכונית אוטונומית כבר עשרות שנים ולא עושה מזה עניין. זו מכונית מופעלת קול (VOICE ACTUATED בז'רגון המקצועי) דהיינו - אני יכול להפעילה בקולי או באמצעות הסמארטפון. היא מגיעה למפתן ביתי, אני מתיישב במושב האחורי, אומר בקול צלול את יעדי (בלי מקלדת, בלי "app", בלי תוכנה) והמכונית נוטלת אותי לשם בזריזות וביעילות, בעוד אני פותר תשבצים, בוהה מבעד לחלון או מנמנם. בתום הנסיעה אני משליך כמה שטרות לעבר המושב הקדמי, הולך לדרכי, וזהו. אוטונומיה מוטורית מוחלטת.

וכי אכפת לי אם הנוהג במכונית הוא בן אנוש עם דעות נחרצות על כל נושא או רובוט קריר ומשעמם? ממש לא. נהפוך הוא! הנהג האנושי מפרנס את משפחתו בשטרות שהשלכתי לעברו. הרובוט - ככל שידוע לי - אינו נשוי ורק מעשיר עוד קצת את בעליו. (תוכניתה המשונה של חברת המוניות "אובר" להמיר את נהגיה האנושיים ב-"מוניות-אוטונומיות" נטולות נהג, רק מממחישה את הגיחוך והאבסורד הטמונים ב-"אוטונומיה מוטורית" לכל. וכי איזו תועלת יש בהשלכת נהגי מוניות ממלאכתם והמרתם בג'וקים חשמליים, זולת עוד כמה שקלים בכיסו של הבעלבית?).

אך בתחום מוטורי אחד יש לאוטונומיה היגיון עמוק ומשכנע: תחום התובלה - עולם המשאיות. אותם מיליוני מובילי סחורות ממונעים ומגודלים, המשנעים מיליוני טונות של מטען לאורך מיליוני קילומטרים של כביש. וכל המיליונים הללו אחוזים בידיהם של נהגים, שמלאכתם מפרכת ממש. 

משאית מרצדס / צילום: יחצ
 משאית מרצדס / צילום: יחצ

ובפיתוחו וקידומו של העולם הזה, אין כמעט מתחרים לחברת מרצדס. לא רק בתחום הנהיגה האוטונומית עצמה (בחלקה הגדול), אלא גם, ואולי בעיקר, בתחום הקישוריות. בפיתוח יכולות הקשר הרציף וההדדי בין משאיות לבין משאיות אחרות, בין המשאיות לבין התשתית, בינן לבין החברה המשגרת והחברה הקולטת, בינן לבין מערך השרות הטכני ובעצם - גם בין כל אחד מכל אלה לבין כל השאר.

ביום עיון של מרצדס, שנערך בדיסלדורף, סביב נושא המשאיות האוטונומיות והמקושרות, צפו המשתתפים בשידור חי של שיירה בת שלוש משאיות מרצדס (אפשר גם הרבה יותר), הדוהרת באחד האוטובאנים הגרמניים, שבהם כבר מותרת שיירה אוטונומית שכזאת. בסדר מופתי ובמהירות תלת -ספרתית, הן שמרו על מרווחים בטוחים זו מזו, לא התבלבלו גם כאשר מכונית כלשהי נדחפה ביניהן, וירדו בדייקנות זהירה ומהירה מן הכביש המהיר ביציאה המתוכננת. בכל משאית ישב אמנם נהג, אך עיקר עיסוקו היה לשלב ידיים, לבהות בכביש, להציץ במחוונים או לשוחח בטלפון. בנהיגה עצמה הם לא נדרשו לעסוק.

 

במאמר מוסגר ייאמר כי ברקע התזזית ה"אוטונומית", מתקיים ויכוח עמוק וחשוב בין שתי גישות מנוגדות: האחת - נכנה אותה גישת "גוגל" - גורסת כי המטרה המיוחלת היא מכונית עצמאית לחלוטין, שתוכל גם לנסוע לבדה, ריקה מאדם לחלוטין. למשל, לקבל הוראה בנוסח כזה: "גוגל-אוטו מותק, קפוץ נא לבית הספר של ג'וניור ותביא אותו הביתה, אוקיי?". וגוגל-אוטו ייסע לבדו לבית ספר, ויביא את הילד. זו גישה שיש בה, לפחות לטעמי, מידה מוגזמת של שחצנות והרפתקנות.

הגישה השנייה - נכנה אותה גישת "מרצדס" - גורסת כי אסור להתיר למכוניות נטולות אדם לצאת לכבישים. המכונית אולי תנהג את עצמה, אבל באחריות וביכולת להתערב בנהיגתה חייב לשאת בשר ודם. תמיד. ובגישה זו יש, לפחות טעמי, מנה גדולה וחיונית של שכל ישר, אחריות והיגיון.

ולכן, בכל אחת מן המשאיות האוטונומיות של מרצדס מותקן חיישן הבודק האם יושב אדם במכונית או לא. ורק לאחר שאושרה נוכחות אנושית בתא הנהג, רשאית המשאית לזוז ממקומה.

יכולות הנסיעה האוטונומית כבר אינם רבותא גדולה. שמירת נתיב, בקרת שיוט אקטיבית, מערכות רדאר ואופטיקה, הכל כבר יש. אך יכולות התיקשורת והסינרגיה של מערכת התובלה המרצדסית, מדהימות ממש. מקושרות זו לזו בתוך שיירה (וכך גם חוסכות דלק), הן מקושרות גם עם נקודת המוצא, נקודת היעד, מרכז דיווחי תנועה, רשת הניווט, החברה המשגרת, הנהלת צי המשאיות, מרכז השירות, מרכז ההזמנות - וזו (כרגיל) רשימה חלקית.

ובאורח שקוף ותמידי, מדווח המנוע על מצבו למרכז הטכני, אשר יכול לזהות מבעוד מועד תקלה במערכות ההינע, לעתים עוד בטרם תתרחש, ולנסות למנוע אותה ב"שלט רחוק". המוסך והמנוע גם מקבלים דיווחים שוטפים ממערכת הניווט, על תוואי הדרך העתידית ולשנות את פעולת המנוע כדי להתאימו לדרך המתקרבת. למשל, להוסיף מומנט-פיתול לקראת עלייה. או לשנות את התנהגות תיבת ההילוכים לקראת שיוט ארוך, מישורי ומהיר, וכך לחסוך דלק בסל"ד נמוך. וכמובן גם לזהות זמן רב מראש בעיות תשתיתיות ולמצוא דרכים לעוקפן. ושוב מדובר ברשימה חלקית, חלקית מאוד, של נפלאות המערכת הנבונה הזאת.

קצרה היריעה, ולכן נסכם כך: יש מידה גדולה של צדק בעובדה שהחברה אשר המציאה את המכונית, את מנוע הבעירה הפנימית, וגם את המשאית (בדיוק לפני 120 שנה, באוקטובר 1896), תהיה גם החברה שמובילה את עולם ההובלה המוטורית אל עתידו. 

וכל זאת - מבלי להביא לפיטוריו של נהג אחד. שאפו!

■ הכותב היה אורח ביום עיון של מרצדס בגרמניה. 

צרו איתנו קשר *5988