עמדה: גל השריפות הוא חדשות מצוינות לצמיחה במשק

תהיה מה שתהיה הסיבה לשריפות שהשתוללו כאן - היה עדיף שלא היו פורצות. שום כסף לא ימחק את הטראומה והסבל של רבבות מבוגרים וילדים שפונו בבהלה מביתם ואלפים שנותרו ללא בית.

לשריפה יהיו גם תוצאות כלכליות שליליות: מאות משפחות יצטרכו לשכור דירות ובהמשך יקנו דירות חדשות. הפער בין ההיצע לביקוש הדירות יתעצם, ומחירי הדירות בחיפה וביישובים נוספים יזנקו. חוק כלים שלובים יוביל לעלייה קלה במחירים בכל הארץ, אפילו מעבר לרמתם הבלתי-נסבלת כיום.

עם זאת, יש גם צד חיובי לאסון: גל השריפות מהווה מנוע משמעותי לצמיחה. כמעט כל מה שעלה באש ייווצר מחדש ומישהו יצטרך ליצור אותו - תמורת כסף ומקומות עבודה. יידרשו כאלף בתים חדשים, מה שיספק עבודה לחברות בנייה, קבלנים, מהנדסים, עובדי בניין, ייצרני ומשווקי חומרי בנייה, שמאים ומתווכים.

אלפי אנשים שהארון שלהם עלה באש ייאלצו לקנות בגדים חדשים, ויספקו עבודה לרשתות השיווק וכן לכמה חברות בגדים שהמנגנון היצירתי והניהולי שלהם נמצא בישראל. איקאה ישראל ויבואניות רהיטים נוספות, לצד מעצבים ואומנים מקומיים, יספקו רהיטים חדשים.

לא מעט מכוניות נשרפו ויספקו עבודה ליבואני הרכב. שיפוצניקים, חשמלאים ואינסטלטורים כבר משפצים את אותם בתים שניזוקו, אך לא נהרסו כליל. 

אחרים יבנו את התשתיות שניזוקו: מוסדות ציבור, קווי חשמל וביוב, כבישים, גשרים וגינות ציבוריות. רשויות מקומיות יצטרכו לשקם שכונות ויישובים שלמים. הם יפתחו מכרזים וישכרו קבלני ביצוע ואנשי מקצוע.

רשות הטבע והגנים וקק"ל יטעו מחדש דונמים רבים של יערות - עבודה לחקלאים ולגננים.

גם לוחמי האש יצטרכו להצטייד ולהתארגן מחדש. שירותי הכבאים גייסו עובדים ורכשו ציוד רב בעקבות השריפה בכרמל ב-2010, שחשפה כשלים בעבודתם. אכן, הטיפול בשריפות של נובמבר 2016 היה טוב לאין ערוך, אבל מספר הכבאים בישראל עדיין נמוך בהשוואה בינלאומית. כעת יופעלו שוב לחצים לתגבר ולחזק אותם, לצד שיקום הציוד שנפגע בשריפה. 

מניין יבוא הכסף? האזרחים שעולמם נחרב אינם יכולים להוציא אותו מכיסם. חלקם אינם מבוטחים, ויש גבול גם ליכולתן של חברות הביטוח. האחריות להזרמת הכספים הבריאים ומעודדי הצמיחה הללו מוטלת על הממשלה.

מבחינה מוסרית, בין אם מדובר באסון טבע או במתקפת טרור, השריפות הן אסון סביבתי וחברתי שהמדינה לא יכולה לגלגל על הפרט. גם מבחינה מעשית, כסף שמוזרם "מלמעלה" לשוק העסקי, היצרני, הוא מנוע הצמיחה הגדול ביותר. הנוסחה הקיינסייאנית המפורסמת עובדת תמיד: X*Mrs=DY - הכסף הממשלתי המוזרם לשוק כפול החיסכון בהכנסה שווה לתוספת תוצר. הוצאה ממשלתית של שקל, שחוסכת לציבור 10 אגורות, מגדילה את כוח הקנייה שלו בעשרה שקלים. 

כל זאת, כמובן, בהנחה שהממשלה תמלא את חלקה ותשקיע בשיקום הנזק. נראה כי הממשלה הנוכחית מבינה היטב את אחריותה. רשות המסים מעבירה לכל תושב 2,500 שקלים, והרשויות כבר "מדברות תכלס" על סכומי הכסף הגדולים יותר.

תהליכי השיקום בישראל מהירים. אלפי הבתים שניזוקו בישראל במלחמת לבנון השנייה תוקנו עד יולי 2007, שעה שבלבנון יש בתים שלא שוקמו עד היום. הבניה, שיקום התשתיות וההצטיידות מחדש של צה"ל אחרי המלחמה הזניקו את המשק. התוצאה הייתה שהמשק צמח ב-2006 בכ-5%, ממש כמו ב-2005, למרות שהעסקים והתעשייה בצפון הארץ שותקו למשך זמן המלחמה והתיירות קרסה. אנחנו עם למוד מלחמות ואסונות, אבל אנחנו יודעים להתאושש מהר ולצמוח מחדש. 

זריקת מרץ בתקופה של דעיכה 

שיקום נזקי השריפות יהיה נקודת אור בתקופה שבה כלכלת ישראל הולכת ומחשיכה. לא מדברים הרבה בתקשורת על מצב המשק כי אין בו דרמה גדולה, אך הוא אינו מזהיר. 

ישראל התברכה בצמיחה גבוהה של 4%-6% בכל השנים שבין 2004 ל-2013, פרט לשנת המשבר הפיננסי הגלובלי, 2009. בשנים 2014-2015 הצמיחה ירדה לשיעור של כ-2.5%, וההערכה היא שהמצב השנה יהיה דומה. האוכלוסייה בישראל גדלה מהר - ב-1.7% לשנה, כך שמדובר בפחות מ-1% צמיחה לנפש. 

השנים הקרובות אינן מבשרות טובות, כיוון שהייצוא נמצא במשבר. ייצוא הסחורות ירד ברבעון הראשון של השנה הנוכחית ב-7% ביחס לרבעון הראשון אשתקד, ברבעון השני ב-3% וברבעון השלישי ב-2%. הדברים פשוטים: פחות ייצוא פירושו פחות כסף שנכנס למדינה, פחות הכנסות ליצרנים ולספקים ופחות מקומות עבודה. 

מנוע הצמיחה השני, בניית דירות, מתחיל גם הוא לדעוך. מספר התחלות הבנייה זינק בשנים האחרונות והגיע ב-2015 לשיא של 50 אלף דירות בשנה - אבל השנה הוא ירד ב-7%. 

מנוע הצמיחה השלישי, השקעה בתשתיות, תקוע באופן קבוע. ההשקעה בתשתיות, שמפעילה את הנוסחה הקיינסיאנית ומכניסה למשק כסף ממשלתי, ובה-בעת משפרת את איכות החיים, מהווה רק כ-2% מהתוצר של המשק הישראלי, לעומת 4%, ואף 6% במדינות מפותחות אחרות. 

על רקע כל זה, קל להבין מדוע מיליארדי השקלים שיושקעו בשיקום השריפה בטווח הקצר והבינוני חיוניים כדי למנוע מהמשק לכבות ולדעוך. 

חשוב לציין: שיקום נזקי אסונות אינו פתרון לטווח הארוך. הדרך הראויה לצמיחה בטווח הארוך היא הגדלה מתמדת של הייצור, הייצוא והתחלות הבנייה, באמצעות צמצום בבירוקרטיה וברגולציה, והגדלת ההשקעה בתשתית גם כשלא מתרחשים אסונות. עד אז נצטרך להמשיך לכבות שריפות. 

■ הכותב הוא מייסד ויו"ר משותף של קרן איתן להשקעה בחברות צומחות