הכי צפוני שיש

סבולבאר, העיירה המרכזית באיי לופוטן, צפון נורבגיה. אנחנו פוסעים בשלג ומתקרבים אל המעגן שבו ממתין לנו ביתנו לשבוע הקרוב. אני מביט ביאכטה המכוסה בשלג מקצה התורן ועד הסיפון, בנטיפי קרח היורדים מן הגלגלות והמיתרים, בחבלים הקפואים, ואז מפנה את מבטי אל הפרצופים המבוהלים משהו של ששת חבריי להפלגה, שבוודאי חושבים עכשיו שאולי זה לא היה רעיון מבריק כל-כך לצאת למסע שיט בצפון הרחוק של נורבגיה בליבו של החורף. ובכל זאת, כל הסיטואציה נראית כל-כך הזויה, שאנחנו פורצים בצחוק. ולפני שמישהו יתחרט, אנחנו ממהרים לטפס על הסיפון הקפוא, פורקים את התיקים אל תוך היאכטה, שמבפנים נראית דווקא נעימה ומגוננת, ומתחילים להתארגן ליציאה להרפתקה.

איי לופוטן ממוקמים בצפון הרחוק של נורבגיה, הרחק מעבר לחוג הארקטי, צפונה לאיסלנד ובסביבות קו הרוחב של מרכז גרינלנד. זו קבוצת איים הררית ומפורצת, מרהיבה ביופייה ומעוטרת פה ושם בכפרי דייגים קטנים ויפים. על אף המיקום הצפוני כל-כך (קו רוחב 70 צפון), מזג האוויר סביר בהרבה ממה שניתן היה לצפות - חודשי הקיץ נעימים ומושכים לאזור יותר ויותר תיירים בשנים האחרונות, ואפילו בחורף סובבות הטמפרטורות באזור האפס והים אינו קופא. כל זאת בזכות השלוחה הצפונית של זרם הגולף, המביא איתו מים חמים יחסית ממפרץ מקסיקו ומשפיע באופן דרמטי על האקלים באזור כמו גם על יתר רצועת החוף האטלנטי של נורבגיה.

ובכל זאת, אנחנו נמצאים בתחילת חודש מארס. הנוף סביבנו לבן בוהק, מושלג מפסגות ההרים ועד קו המים ממש, לא בדיוק התפאורה המקובלת לחופשת שיט ביאכטה. אך השבוע הזה יוכיח לכולנו שוב, כי יאכטת מפרש אינה רק כלי לנפוש בו באיים טרופיים כאלה ואחרים, אלא גם כלי מושלם למסעות גילוי במקומות בתוליים, שלחלקם הגדול לא ניתן להגיע בשום דרך אחרת, בעצמאות מוחלטת ובתחושת חלוציות שאין דומה לה. אחרי הצהריים, כשהכול מוכן, אנחנו משחררים אט-אט את היאכטה מאחיזתו של הרציף הקפוא, ויוצאים לדרך.

מחול מטורף בשמיים

החיים ביאכטה מתנהלים כמעין קומונה קטנה. כולם לוקחים חלק בכל המשימות, החל מהשטת הספינה, הניווט ותפעול המפרשים, וכלה בהכנת תבשילים מפוארים וגם בשטיפת הכלים. כמו תמיד, חלק מחברי הקבוצה הגיעו להפלגה ללא כל רקע בשיט, כשמה שמושך אותם זו חוויית המסע בחבל הארץ היפה הזה, בקבוצה קטנה ובקרבה לטבע שאין דומה לה. ההשתלבות שלהם בשגרת החיים ביאכטה היא מהירה וטבעית לחלוטין.

אחר הצהריים אנו מגיעים לכפר Reine. זהו יישוב קטנטן, מנומנם למדי, מוקף צוקי ענק והרים קרובים ורחוקים. יופיו מרשים כל-כך, שהנורבגים עצמם בחרו בו במשאל מיוחד כ"מקום היפה ביותר בנורבגיה", תואר מרשים ביותר בארץ יפהפייה כמו נורבגיה. אנו מתפעלים מיופיו של הכפר, משחקים קצת בשלג עם הילדים המקומיים ובערב זוכים לצפות, בהתרגשות רבה, במופע מרהיב במיוחד של הזוהר הצפוני - האורורה בוראליס.

הזוהר הצפוני הוא תופעת טבע ייחודית: חלקיקים טעונים הנפלטים מהשמש ("רוח סולארית") מגיעים לכדור הארץ, מנותבים לקטבים המגנטיים ומתפרקים עם היכנסם לאטמוספירה, כשהם פוגשים באטומי חמצן, חנקן ומימן.

שחרור האנרגיה בהתפרקות מתבטא בהפצת אור, שמשתנה בעוצמתו בהתאם לעוצמת הפעילות בשמש ומשתנה בצבעו בהתאם להרכב הגזים באזור התפרקות החלקיקים. בגבהים נמוכים יחסית באטמוספירה, העשירים יותר בחמצן, תיראה ההתפרקות בגוונים של ירוק, ואילו התפרקות בגבהים גבוהים יותר, הדלילים בחמצן, תיראה בגוונים הנדירים יותר של אדום וכחול.

כל ההסבר הזה לא ממש עניין אותנו באותו ערב קסום, שבו שיחקו מעלינו אורות הצפון במחול מטורף בכל רחבי השמיים. אנחנו פשוט התלהבנו כילדים ויכולנו להתחבר בהחלט עם האמונות הקדומות כי הזוהר הצפוני היה אות מן האלים או לחילופין ריקוד של רוחות המתים.

ההפלגה הקצרה מריינה לנוספיורד (Nusfjord) זימנה לנו התמודדות ראשונה עם מזג אוויר חורפי אמיתי. סופת שלגים ורוחות בעוצמות של כ-30 קשר (60 קמ"ש), אשר למרבה המזל נשבו בגבנו, הטיסו את היאכטה הקטנה והנאמנה שלנו קדימה תחת מפרש אחד ומצומצם במיוחד. כולנו עטופים מכף רגל ועד ראש בביגוד תרמי, פליסים, חליפות סערה, כובעי צמר, כפפות ומה לא, ובכוחות משותפים צולחים את המבחן הראשון בהצלחה ומנווטים את דרכנו בין הסלעים אל המעגן הזעיר של נוספיורד.

אל הים הפתוח!

אנו ממשיכים במסע ומנווטים את דרכנו אל Raftsundet - מיצר מרשים בין ההרים העצומים של האיים Hinoya ו-Storre Molla במזרח והאי Austvagoy במערב. הנוף עוצר נשימה, והוא מגיע לשיאו כאשר אנחנו נכנסים לטרולפיורד (Trollfjord), לשון ים זעירה אשר מעליה מתנשאים צוקים אנכיים ממש לגובה של מאות מטרים. הקור מקפיא ובבסיסו של הפיורד אנו מתרגשים לגלות כי הים עצמו קפוא לחלוטין.

לאחר שגמענו מן היופי המרהיב הזה ככל שיכולנו, המשכנו לחלקו הצפוני והצר של Raftsundet. בדרך נהנינו מביקור קרוב במיוחד של עיטם לבן זנב (white tailed eagle), עוף דורס מרשים במיוחד, בעל מוטת כנפיים המגיעה ל-2.40 מטרים ויותר, הניזון הן מדגים והן מגוזלים ומיונקים קטנים.

לבסוף מנווטים את היאכטה אל תוך מפרץ פראי, רחוק מכל נקודת יישוב, בשם סקיפויוסן (Skipoyosen) ומטילים בו עוגן. זהו אחד היתרונות הגדולים של יאכטת המפרש. בבדידות מזהרת אנחנו נוחתים בחוף עם סירת הגומי, מסיירים באי, משאירים עקבות ראשונים בשלג ומרגישים כאילו אנחנו בני האדם הראשונים שאי פעם דורכים בחוף הנפלא הזה.

אנו ממשיכים להצפין ועוזבים את קו החוף ההררי של לופוטן לטובת הגבעות המתונות יותר של קבוצת האיים הקרויה וסטראלן (Vestralen). משם והלאה נכונה בפנינו התלבטות - על מנת להגיע אל העיר טרומסה, היעד הסופי במסע שלנו, עלינו להקיף את האי סניה (Senja). ניתן לעשות זאת ממזרח, בנתיב שיט פשוט יחסית ומוגן לחלוטין מן הים הפתוח, או להפליג לאורך קו החוף המערבי, ההררי, המרשים והפראי, אך גם החשוף לחלוטין לסערות האוקיאנוס הארקטי. למעשה, פוקדות את כפרי הדייגים המועטים במערב האי סערות כה קשות, שחלק מגגות הבתים מחוברים לאדמה בכבלי פלדה.

תחזית מזג האוויר גבולית. היא מתארת רוח צפון-מערבית בעוצמה של 25-20 קשר וגלים בגובה של 3-2 מטרים. בהחלט לא פשוט, ותמיד יש להביא בחשבון שהמציאות עלולה להיות קשה משמעותית מהתחזית, אך אני מגיע למסקנה שהתנאים אמנם לא נעימים, אך גם בשום אופן לא מסוכנים. לרוב הייתי בוחר במצב הזה באופציה הנוחה והשקטה יותר ומפנה את היאכטה אל הנתיב המזרחי המוגן, אך החוף המערבי כל-כך יפה והצוות הוכיח את עצמו כקשוח במיוחד עד כה. אני מפנה אליהם את השאלה, מסביר כי אמנם אין סכנה, אך הבחירה באופציה המערבית תוביל אותנו לכמה שעות קשות של התמודדות עם ים סוער של ממש. ההתרגשות רבה, אך החבר'ה לא מתלבטים - קדימה אל הים הפתוח!

שמיים קודרים וגלים ענקיים

אני מפנה את חרטום היאכטה צפונה, ואנו מתקדמים תחת שמיים קודרים ורוח שבשלב זה נראית עדיין נוחה. מכאן ואילך התרחש מה שהיה כנראה ברור מלכתחילה. הרוח התחזקה והלכה, ועברה בהרבה את העוצמה החזויה. הים עלה בהתאמה וגלי ענק נשברו שוב ושוב על הסיפון. ההפלגה התארכה בשעות ארוכות מעבר למתוכנן, והצוות האמיץ נראה בשלבים מסוימים כמי שהיו שמחים מאוד להחזיר את הגלגל לאחור ולבחור באופציה השקטה והקלה יותר. אך היאכטה עמדה כצפוי באתגר, ותחת מפרשים מצומצמים ניווטנו אותה ביראה, אך בבטחה, אל עבר הצוקים השחורים והמאיימים של האי.

אט-אט התחלנו לחוש בהגנה ובהסתרה שמספקים השרטונות שממערב לאי. הגלים החלו לאבד מגובהם ומעוצמתם. תמרנו את היאכטה כשאנו מותשים למדי אל המעגן של Hamn, מקום שהוא הניגוד המוחלט לכל מה שחווינו בשעות האחרונות. זהו סוג של אתר נופש ארקטי, עם בקתות אירוח, מסעדה מפנקת והכי חשוב - סאונה ומקלחות חמות. זה היה פיצוי ראוי בהחלט.

החבר*ה ירדו מן היאכטה, התנדנדו קלות על הרציף ונראו בתחילה המומים משהו, אך לבסוף נכנסו כגיבורים אמיתיים אל הלובי המחומם היטב ופינקו את עצמם באספרסו ובעוגת שוקולד חמה. המשך הערב היה מושלם, עם בילוי ארוך בסאונה שהשכיח את העובדה שפעם, בעבר הרחוק מאוד, לא הרגשנו את קצה האף מרוב קור.

ביום האחרון להפלגה זכינו במזג אוויר מושלם. הים האכזר מאתמול נרגע כמעט לחלוטין. קו החוף המרהיב התגלה במלואו והתחלנו לראות עוד כלי שיט, מחזה מוזר עבורנו, מכיוון שמאז סירות הדיג של לופוטן לא ראינו כלי שיט נוסף בים מלבדנו. בתים החלו לבצבץ בקרבה יחסית אלה לאלה, ולבסוף גשרים, מבנים מודרניים ואפילו מטוסים מתקרבים לנחיתה. חזרנו אל העולם. נקשרנו בפעם האחרונה במסע הזה לרציף העירוני בטרומסה, ויצאנו לשוטט בעיר. היה מוזר מאוד להיות מוקפים בכל-כך הרבה אנשים, חנויות, אווירה עירונית. די מהר מצאנו את עצמנו בחזרה ביאכטה. המעבר היה כנראה מהיר מדי. רצינו עוד קצת מהשקט הנפלא שחווינו השבוע.

בלילה נתנה לנו האורורה הצצה אחרונה למחול האורות המופלא שלה, שנראה על אף התאורה החזקה של העיר. בעיניים של חברי הקבוצה אני רואה - הם כבר מתחילים להתגעגע.

מידע מעשי

g "דרך הים" מובילים מדי שנה מסעות ייחודיים אל כמה מהיעדים המרהיבים והפראיים ביותר בעולם. מקומות כמו איי לופוטן שבצפון נורבגיה, הארכיפלג הארקטי של סבאלברד (שפיצברגן), האיים ההיברידיים בצפון-מערב סקוטלנד והפיורדים המערביים של איסלנד. הפלגות אלו נעשות על גבי יאכטות מפרש בצוותים של בין 5-8 אנשים ובליווי של סקיפר ישראלי מקצועי. המסעות מיועדים לכלל חובבי ההרפתקאות ולא רק לבעלי רקע ימי.

פרטים נוספים בטל' 09-9578811

charter@yamonline.co.il

www.yamonline.co.il/sail-the-world/high-latitude