הישראלי שחשף שחיתות בדויטשה בנק מזהיר משחיתות בישראל

אחיקם בן ארצי חשף איך דויטשה בנק ניפח מאזנים כדי לשלם בונוסים לבכיריו, וסירב לקבל "פרס הלשנה" בסכום של יותר מ-3 מיליון דולר ■ ממה הוא מזהיר?

אחיקם בן ארצי / ציללום: איל יצהר
אחיקם בן ארצי / ציללום: איל יצהר

איש השנה של הלב, הנשמה, הראש והחלום הגדול לאנשי פיננסים עם יושר, יושרה ומצפון, הוא איש צעיר ומיוחד. כאשר התקשרו אליו באמצע אוגוסט השנה מרשות ניירות הערך האמריקאית כדי לבשר לו שמגיעים לו כמה מיליוני דולרים כחושף הניהול המושחת בתיק הנגזרים של דויטשה בנק, הוא השיב: לא תודה. לא צודק שאקח כסף מבעלי המניות של הבנק, הקורבנות שכבר נפגעו מהשחיתויות הללו. אחר-כך הוא הוסיף: אם תאמרו שהכסף שאתם רוצים לתת לי יילקח ממנהלי דויטשה, שידעו, הבינו, ביצעו והמשיכו ליהנות מהשחיתות, אקח את הכסף. אבל הם לא לקחו מהמנהלים, והוא הודיע שהוא מסרב לרשום בחשבונו יותר מ-3 מיליון דולר.

הקנס שהוטל על דויטשה בנק עמד על 55 מיליון דולר, בלי הודאה באשמה. נקבע ש-30% מגובה הקנס, 16.5 מיליון דולר, יתחלקו בין חושפי השחיתויות. בן ארצי ויתר על 3 מיליון דולר וביתרת הסכום מ-8.25 מיליון דולר התחלקו רעייתו אז ואם שני בניו, ועורך הדין ג'ורדן תומס, שליווה אותו.

אחיקם (אריק) בן ארצי, האיש הנדיר הזה, שמח מאוד שהם נהנים מהכסף ושמח מאוד שהוא לא לקח. "אני לא רוצה לקבל דולר מזה. למרות שאני צריך את הכסף יותר מאי פעם", אמר. על השאלה אם היה צריך לשלם מס על אותם 3 מיליון דולר, הוא עונה: "לא יודע, ואני לא מתכוון בכלל לגלות. לא מעניין אותי".

"שחיתות שהולכת ומתפשטת"

פרשת השחיתות בבנק נחשפה במאמר שכתב ל-"פייננשל טיימס" בארה"ב ב-18 באוגוסט 2016, תחת הכותרת "אנחנו חייבים להגן על בעלי המניות מפני מנהלים העושים רע", ושמעו של המתמטיקאי, מנהל הסיכונים הבכיר, ישראלי בוול-סטריט, גאה ובעל עקרונות, הופץ בעולם הפיננסים. "יש הרגשה שחלק מהמערכת המשפטית בארה"ב מונע ע"י כסף, לא צדק", צוטט בכתבה ב"פייננשל טיימס", שפורסמה גם ב"גלובס", על הישראלי שסירב ל"פרס הלשנה" מהרשות האמריקאית לניירות ערך.

"האמת, זה אנושי ומובן, ועם זאת די מטריד שמתרכזים בענייני הפרס והדחייה שלי. זה לא רק אתם, זה כל מי שהכיר ושמע את הסיפור. מדובר בעניין הרבה הרבה יותר גדול, בשחיתות של גופי ענק, מנהלי ענק ורגולטורים גדולים ובעייתיים. מדובר בשחיתות שהולכת ומתפשטת, מין מפלצת שהולכת ומתעצמת, והיא נמצאת כבר מעבר לפינה ומשחרת לפתחנו. מנקודת המבט שלי, החלק החשוב בסיפור הוא הקשר בין הבנק, דויטשה בנק, לבין הרגולטור, הרשות האמריקאית לניירות ערך. אני גם חייב לציין שהיו עוד חושפי שחיתות בבנק הזה, בתחומים אחרים. מסרו חומר, העידו, גם הם קיבלו כמה מיליונים. אני לא מכיר אותם. אני רואה שיש בעיה.

"אני יודע, מקרוב ומעצמי, מה קורה בארה"ב, איך הכסף מניע את המערכות, ואני מסתכל על מה שקורה כאן בארץ, גם אם עדיין מסוג מסוים של מרחק - אחרי הכול, שנתיים עברו מאז שאני כאן, ורוב הזמן אני עסוק בלהתחיל את החיים שלי מחדש, מבחינת הקריירה, החיים האישיים. אני מתנצל שאני עדיין לא מכיר הכול - את המהלכים וההתנהלות של השוק, הרגולציה, האכיפה, המשפט והצדק, אבל אני יודע, כמו שכולם יודעים, שלוקח כמה שנים, שנים ספורות, עד שמה שקורה בארה"ב קורה גם פה. לכן אני חושש למה שיכול לקרות לנו בישראל, כי ברגע שכסף גדול ייכנס לתוך מערכות הפיקוח והצדק, אי-אפשר יהיה לעצור את זה, ואי-אפשר יהיה לדעת לאן הוא ימשיך לזרום ולחלחל".

בן ארצי עסק בנגזרים ובניהול סיכונים בוול סטריט בשנים הלוהטות של המשבר הפננסי. "ההוריקן", "ההתפוצצות של שוק נגזרי האשראי", "הבועה בסחורות שהתפוצצה לחלקיקים" - כך הוא מתאר את התקופה. הוא התחיל ב-2006, בדסק הנגזרים בסיטיבנק, משם עבר לגולדמן זאקס לפיתוח מודלים של נגזרי אשראי, וב-2010 עבר לדויטשה בנק בניו-יורק, לתפקיד סגן נשיא ניהול סיכונים.

חזרה לדירה שכורה

כיום, בגיל 43, הוא גר בתל-אביב בדירה שכורה. "דירה נחמדה, בעל הבית רוצה למכור אותה אבל אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות", הוא אומר בחיוך רחב ועיניים בורקות ושובות-לב. למקרה שלא הובן כהלכה, הוא מוסיף מיד: "אני עובד בחברה טובה, עם משכורת טובה, המצב הכלכלי שלי הרבה יותר טוב משל רבים אחרים, אני בהחלט לא יכול להתלונן".

הוא נקרא בשם אחיקם לזכר דודו שנהרג, צביקה קסטלר, אחיה של אמו עופרה. מתמטיקאי בן למשפחת מתמטיקאים הפרוסים בעולם, ערכיים ובעלי מגוון רחב של עמדות. אביו הוא מתניה בן ארצי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית. אחיו, יונתן, הוא פרופ' למתמטיקה בווילס, אנגליה, ואחותו רות בן ארצי-לנד היא פרופ' למדע המדינה בארה"ב.

האח יונתן מוכר כאחד מסרבני השירות הצבאי המובהקים, שישב בכלא חודשים רבים. אביו הוא אחיה של שרה נתניהו, שנחשב בעל דעות הנוטות שמאלה, בעוד דודו, חגי בן ארצי, ד"ר למחשבת ישראל, נחשב בעל דעות הנוטות ימינה. בשלבים שונים מצאו עצמם שני האחים תוקפים, פוליטית, זה את זה ואת עמדות אחותם ובן זוגה, ראש הממשלה. אבל אחיקם לא מדבר על משפחתו ושומר על פרטיותם.

מאז חזר לארץ ב-2014, הוא עובד ב-BONDIT בהרצליה. "זו יוזמה ישראלית מדהימה שהולכת לליבת השירותים הפיננסיים שנותנות החברות הגדולות בעולם", מתלהב בן ארצי. הסטארט-אפ "מפתח מוצר שעוזר לשרת לקוחות בבניית תיק השקעות באגרות חוב", ובן ארצי אחראי על פיתוח ניהול הסיכונים. הוא נרגש מהתחום, מהחברה, מאנשיה ומהפיתוחים החדשניים והמבוקשים בעולם, שהוא שותף להם. המוצרים מיועדים לבתי השקעות, לקרנות פנסיה, לביטוח, לבנקים, ולמעשה לכל מנהלי חיסכון אג"ח לטווח ארוך, על-פי מאפיינים ייחודיים ללקוח.

"פיתחנו אלגוריתמים חכמים לבחירת השקעות באג"חים בהתאם לאילוצי המשתמש", הוא מסביר. "אג"חים יש בעולם הרבה יותר ממניות, הרבה מאוד סדרות אג"ח, מסוגים שונים - קונצרני, מדינות, עם מרכיבי ריביות, בטוחות ותאריכים מגוונים, והן הרבה פחות נזילות וקשה יותר למצוא עליהן מידע. מצד שני, דרישות הלקוחות בתיקי אג"ח יותר קשיחות. מי שקונה מניה יודע שהיא עולה ויורדת, מי שמחזיק תיק אג"ח רוצה יותר ביטחון, ודאי בסביבת הריבית הנוכחית. המשימה לבנות תיק היא קשה יותר. הפיתוח שלנו מביא בחשבון אג"חים במדינות שונות - ארה"ב, אירופה, אסיה, ישראל. המוצר עובד כבר בארגונים פיננסי ים גדולים בעולם".

- המוצר מתאים גם למשקיע פרטי?

"אנחנו לא עומדים במישרין מול משקיע סופי. יש מומחה פיננסי, מכל גוף שהוא, שעומד בין המערכת למשקיע. המוצר אמנם ידידותי מספיק למשתמש, אבל יש עניין של אישורים רגלטוריים, מה גם שללקוח המשקיע עדיפה מידה של תחכום וניסיון שיש לאיש מקצוע. ליועץ השקעות שמשתמש במוצר שלנו ייקח פחות מדקה לבניית פורטפוליו ללקוח, ועכשיו אנחנו עובדים על לרדת ל-15 שניות. בזמן הזה המערכת סורקת את כל האג"ח הגלובלי שמתאים לאילוצי הלקוח ויודעת לבנות תיק אופטימלי עם פרופיל הסיכון והתשואה הטובים ביותר עבורו. בהמשך היא גם יודעת לבצע מעקב מתמיד ודינמי, לאורך כל חיי התיק ואגרת החוב".

- אז אחרי שעבדת בלב שלוליות הכסף המבעבעות של ענקי וול-סטריט - סיטיבנק, גולדמן זאקס, דויטשה - גם לא התעשרת, גם אין לך דירה, ילדיך בארה"ב. אתה בהרצליה ולא במנהטן.

"לי באופן אישי טוב, אבל אני מאוד מאוד מוטרד ממה שקורה. ממה שעלול חלילה לקרות גם בארץ, חשוב לדבר ולהתריע".

הכתבה שהפילה את האסימונים

"הסיפור מתחיל ביוני 2011", מגולל בן ארצי את השתלשלות הפרשה בדויטשה בנק. "אני יושב באוטובוס מניו-יורק לוושינגטון, בדרך לפגישה ברשות לניירות ערך, לא פגישה ראשונה. זה היה אחרי שכבר התלוננתי בבנק עצמו, בדויטשה בנק. אחר-כך פניתי מיוזמתי לרשות ניירות ערך. אני נוסע וקורא מאמר של מאט טאייבי, העיתונאי הכי חשוב שכיסה את המשבר הפיננסי, שכותב ב'רולינג סטון' וגם פרסם כמה ספרים. הכתיבה שלו ארוכה, מורכבת. אני אוהב לקרוא אותו, רבים קוראים עמוד-שניים ולא ממשיכים. תחילת המאמר דיברה על חיסול שיטתי של מסמכים ברשות ניירות ערך, ובהם מסמכים שנעשה בהם שימוש בחקירות שלא התקדמו.

"שימו לב לסיפור, הוא די מורכב: טאייבי סיפר את סיפורו של עורך דין, עובד רשות ניירות ערך בשם דארסי פלין, על ראש מנגנון האכיפה של הרשות רוברט קוזאמי, עורך דין שעד 2009, ובמהלך המשבר, היה יועץ משפטי ראשי של דויטשה בנק צפון אמריקה. רק אחד יש מעליו: ריצ'רד ווקר, עורך הדין הראשי הגלובלי של הבנק. ואני קורא את טאייבי שכותב שקוזאמי, שכבר עבר לתפקיד בכיר ברשות ניירות ערך, שלח מייל לעורכי הדין של הרשות, שהם במעמד של תובעים, ובו הוא מבקש שידווחו לו על עורכי דין שאינם נוהגים כשורה. עורכי דין שלקוחותיהם נתבעים או נחקרים על-ידי הרשות.

קוזאמי, כך היה כתוב, קיבל מייל מאותו דארסי פלין, שסיפר מה קרה לו שנים קודם לכן כשהיה עורך דין זוטר יותר ברשות, בימים שבהם נפתחה חקירה נגד דויטשה בנק, בסוף שנות ה-90, תחילת שנת 2000. אלה היו ימים שבהם נוצרו בנקי הענק. דויטשה השתלט אז על בנקר'ס טראסט. אלא שהמנכ"ל של דויטשה באותה עת הכחיש שמתנהלות שיחות עם בנקר'ס ובאחד הראיונות שנתן גרם לנפילת מניית בנקר'ס. זמן מה אחרי זה, הוא קנה את המניות כמובן במחיר יותר נמוך. אז נפתחה חקירה שהגיעה לשלב מתקדם, היו ראיות, חוקרי הרשות המליצו להתקדם בחקירה, אבל ראש מערך האכיפ ה באותה עת ברשות הודיע שהוא מוציא עצמו מהחקירה, בלי שהיה ידוע למה.

"כמה שבועות אחרי זה, התברר שאותו ריצ'רד ווקר מונה ליועץ משפטי בכיר בדויטשה. ובעניין החקירה: זו חוסלה, נכחדה באופן שלא הוסבר. המסר שיצא מהכתבה היה ברור: תראו לאן יכולה מערכת שלטונית ומשפטית רקובה להגיע. אגב, לעמדתי, התחושה הזאת של הציבור היא אחת הסיבות שבגללן בחר הציבור האמריקאי להצביע נגד המפלגה הדמוקרטית, נגד המערכת והממסד של משפחת קלינטון, המזוהה עם המערכת הפיננסית והמפקחת. הסיפור שקראתי באוטובוס ב-2011 פתח לי את העיניים. נפלו לי כמה אסימונים. בתקופה הזאת הייתי כבר 15 שנים בארה"ב. לפני זה עבדתי בגולדמן זאקס. לא היה קל, ראיתי לוביסטים, ראיתי לחצים, אבל דבר כזה כמו בדויטשה - לא ראיתי שהיה שם. מה שאני ראיתי דרש חקירה".

- היית מנהל הסיכונים הראשי של ענק בנקאות חזק הפרוס ברחבי העולם. מה ראית, מה הבנת ממה שראית?

"בתמצית: הבנק ניפח את המאזנים שלו, במיליארדי דולרים, כדי שיוכל להמשיך לשלם לבכירים בבנק בונסים, שלא יאבדו את העבודה והבונוסים בעקבות המשבר הגדול".

- איך?

"הבנק הציג פורטפוליו ענק של נגזרים, גדול באופן משמעותי מזה שהחזיקו בנקים מקבילים לו. דויטשה דיווח על חוזים המבוססים על הערכות שווי של אגרות חוב קונצרניות, בגודל של 120-130 מיליארד דולר, אבל הוא הסתיר את המינוף שלהם. בכך גרם הבנק לניפוח השווי, שהגיע בשיא המשבר ל-12 מיליארד דולר. בהמשך זה היה מעט פחות. אלה היו חוזי ביטוח על 120- 130 מיליארד של חוב קונצרני, שרובו המכריע היה ללא כיסוי. זה יצר רווחים גדולים, הבונוסים נגזרו מהרווחים, אבל בפועל זה לא כסף אמיתי של הבנק. לקח שנים עד שהכול התפוצץ. ואז הם מרחו את ההפסדים על פני השנים".

"כולם ידעו על מה עליתי"

הפנייה הרשמית של בן ארצי לרשות ניירות ערך האמריקאית הייתה במארס 2011, הוא מספר. "לפני זה התקשרתי והתרעתי ב'קו החם' של הבנק, דיברתי בשמי. אני חייב לציין שהייתי מאוד שקוף, לא הסתרתי כלום, כולם ידעו על מה עליתי, על הפנייה ועל החקירה שלי ברשות".

- חששת?

"העליתי את רמת הבטיחות במחשב, העברתי מידע וגיבויים לחברים, הסתכלתי היטב בכביש כשאני נוסע, מה גם שקראתי ולמדתי שהיו כמה מקרי התאבדות שנותרו תעלומה בלתי ברורה".

- והיום?

"הכול כבר יצא, הכול כבר נכתב, נמסר, אין מה לאיים ולהפחיד".

- ניסו להפחיד, לשחד, לאיים?

"בנובמבר 2011 פוטרתי מדויטשה בטיעון שהג'וב שלי עבר לברלין. זה היה אירוע מעניין. מנהל משאבי אנוש של היחידה שלי קרא לי לחדר, ושם, על מסך וידיאו, היה הבוס הישיר, לארס פופקין. הם אמרו לי כך: 'אנחנו לא מטילים ספק במחויבות שלך לדויטשה, אבל לצערנו הרב העבודה שלך עוברת לברלין'. אני, כבר כמה חודשים קודם, ידעתי על פתיחת סניף בברלין והייתי מוכן לעבור לשם. אבל היה ברור שהעניין כולו הוא אמתלה להוציא אותי".

- חושף שחיתות מפוטר. היית איש מקצוע מוכר, מצטיין, מצאת עבודה אחרת?

"מחורף 2011 עד קיץ 2013 ניסיתי למצוא עבודה חדשה, לא מצאתי. עברנו לחוף המערבי. נכון, היה הסיפור הזה, וגם הם מעדיפים בוגרים צעירים כדי שיוכלו לחנך אותם, ובעיקר קל יותר למצוא עבודה כשאתה בעל משרה. אני כבר לא הייתי כל אלה. בסוף מצאתי עבודה כמרצה מהחוץ באוניברסיטה באוהיו. אז, כל דבר היה טוב מבחינתי. הפנמתי שאני מחוץ לוול-סטריט, וחשבתי שנכון להיות סטארט-אפיסט".

- מה קורה בקיץ 2013?

"אני עוקב אחר חקירת הרשות, עוזר כשקוראים לי, אני כבר לא בדויטשה, לא בוול-סטריט, ויום אחד אני קורא שעורך הדין שניהל את החקירה בעניין התלונות שלי בדויטשה, רוברט רייס, שהוא גם האחראי לפיטורים שלי, עובר להיות עורך הדין הראשי של רשות ניירות ערך. ההרגשה הייתה שזה המסמר האחרון. בשלב הזה כבר היה לי ברור שהמערכת סוגרת על עצמה, ולימים גם התגבשה בי דעה שהסיבה המרכזית לכך שלא הצליחו לחסן את החקירה הזאת הייתה כי העיתונות עקבה אחריה.

"פניתי ל'פייננשל טיימס' עוד ב-2012, זה היה בשלבים שהייתי איכשהו כבר חשדן לגבי הרשות. הגיעו שמועות אמינות שעומדים לסגור את החקירה. העיתון והכתב הראשי שלו תום בריתוויט, בריטי, עבד איתי קרוב. זה היה צוות של שלושה - תום, קרה סקאנל ומייקל מקנזי. במשך חודשים הם למדו את חומרי החקירה, שהם טכניים ודי קשים. מדובר בנגזרים, בעניינים טכניים, בעסקאות בינלאומיות בקנדה, בארה"ב. הם חרשו את החומר ימים ולילות. אחרי כמה חודשים הם כבר ידעו יותר ממני.

"למעשה, התברר שהבעיות בדויטשה כבר היו מוכרות לרשות, וכשאני הגעתי לשם כבר התקיימה חקירה זה שנה. אז גם הבנתי שהיה עוד חושף שחיתות מדויטשה חוץ ממני. לא ידעתי מיהו. לימים ה תפרסמה כתבה ב'רויטרס' עם שמו, אבל לא הכרנו, לא היו לנו אותן טענות. אחרי שהכול נגמר, קבעו לנו, לו ולי, 30% מגובה הקנס, כלומר 16.5 מיליון דולר שיתחלקו בין שנינו. האמת, כתב 'פייננשל טיימס' מצאו עוד חושף שחיתות בדויטשה שקדם לשנינו, אבל הוא בחר להישאר אנונימי וגם לא קיבל את חלקו כחושף שחיתות".

"לסירוב פומבי יש הכוח שלו"

ב-2015, נקבע לדויטשה בנק קנס של 55 מיליון דולר - לחברה, לא למנהלים. "זה מקומם ומכעיס. מנהלים מנפחים דוחות ונהנים מזה, ובעלי המניות לא נהנים אפילו לא מחלק. לנפח דוח פיננסי זו מרמה ישירה נגד בעלי המניות".

- ובאוגוסט האחרון הגיע טלפון, מיסטר בן ארצי, מגיעים לך 8.25 מיליון דולר.

"בשלב הזה כבר הייתי לגמרי כעוס. התהליך החמקמק והתוצאות העלובות שלו הרתיחו אותי. לא רציתי להיות שותף בגועל נפש הזה. אמרתי לאנשי הרשות, תודה רבה, שלחתי מייל שאני לא מעוניין בחלקי בכסף, וכתבתי מאמר ל'פיננשל טיימס'".

- השארת 3 מיליון דולר אצל אלה שנהנו גם קודם לכן, בדויטשה, במקום לקחת ולהקדיש את הכסף למטרות טובות.

"אנשים אומרים לי, קח את הכסף ותרום אותו. אבל אני מרגיש שקשה לקחת כסף ואז לומר: חבר'ה, אתם מושחתים. האמת, אין לי טיעון טוב למה לא לקחתי ונתתי למי שזקוקים לו הרבה יותר. היו לי שיחות עם עצמי ועם אחרים. אני לא בטוח שהם לא צודקים, אבל לא הייתי מסוגל לקחת כסף כזה. כסף של בעלי מניות שבין כה נדפקו".

- אולי זו גאווה, יוהרה של איש שאומר "עופו לי מהעיניים, אני לא רוצה מאף אחד מכם כלום".

"אין ספק שיש בזה תגובה רגשית מהבטן, לכו קיבינימט. לא צריך את הטובות שלכם. אבל התגובה התבשלה במשך זמן. במאבק הזה הייתי בודד במשך שנים, הרבה אנשים שמתמודדים בדבר כזה חווים בדידות. יכולתי לקחת את הכסף ולתרום, אבל אם הייתי לוקח, היה לי הרבה פחות פיתחון פה. האקט של הסירוב הפומבי, יש לו הכוח שלו. אני מקווה שבסופו של דבר השפעתי על אנשים אחרים להצטרף למאבק בשחיתות שפשה במערכת האכיפה בארה"ב".

- מה קורה היום עם המנהלים הכוכבים של דויטשה באותה עת?

"מנהל דויטשה בנק באותה עת, יוזף אקרמן, עבר להיות מנכ"ל בנק בקפריסין. ראש הסיכונים של הבנק, הוגו בנציגר, שהיה חבר טוב שלו ואמור היה לרשת אותו, הוא היום שותף בבנק פרטי שווייצרי, לומברד אודייר. הוא היה אחראי ישירות על הדברים שעליהם התלוננתי ועל שערוך העסקאות".

- מישהו נענש?

"חוץ ממני? לא".

- האם דויטשה נהג אחרת מבנקים אחרים, ענקים אחרים?

"נראה שההתנהגות בדויטשה הייתה יותר קיצונית. התיק שלהם היה הגדול מכולם. כל ענייני המשכנתאות, הסאב-פריים וה-CDO היו מעורבים במידה זו או אחרת. דויטשה שלט ב-70% בתחומים הספציפיים האלה".

- מה היה הרושם שלך בגולדמן זאקס?

"במשך שלוש שנים, עד 2010, הייתי אסטרטג ואנליסט כמותי, מנתח ובונה עסקאות בגולדמן זאקס, שם עברתי את המשבר. הרושם שלי היה שזה בנק שיש בו תרבות ציות מאוד חזקה. אני לא חושב שמה שראיתי בדויטשה היה שם. תרבות ניהול הסיכונים בגולדמן הייתה ממש חזקה. עבירות בוטות - אני לא ראיתי. יותר מזה, יש שם תרבות של שותפות, כי גולדמן הייתה שותפות עד קרוב ל-2000, ועדיין קוראים למנהלים פרטנרס, שותפים".

- זה תאגיד שמוכר בדלת המסתובבת שלו - באים והולכים מגולדמן לבית הלבן וחזרה.

"זו לא אותה דלת מסתובבת כמו בדויטשה. יש דלת מסתובבת ברמה הפוליטית כמו בגולדמן ויש כזו ברמה של פשיעה, שחיתות והשתלטות על מערכות האכיפה. זה בדויטשה".

"המאבק בוער בי"

- בארץ מדברים הרבה על שחיתות.

"אני לא חושב שיש פה תרבות מובנית של שחיתות. מה גם שמערכת המשפט עובדת יותר יפה, יותר נקי. המשטרה שחוקרת, התביעה והשופטים. גם נראה לי שבארץ יש חשש גדול יותר ממערכות האכיפה. בארה"ב יש בעיה הולכת וגדלה. עצם העובדה שדונלד טראמפ הצהיר אחרי שנבחר שלא תהיה חקירה נגד הילרי קלינטון - זו בעיה גדולה. נשיא קם ואומר שתהיה או לא תהיה חקירה וזה עובר ככה בשקט? בארץ לא יקרה דבר כזה שראש ממשלה נבחר יאמר שלא תהיה חקירה באיזה עניין. אני חושב, אני מקווה, שהמערכות שלנו עובדות באופן תקין יותר".

- מרכז הביקורת שלך למעשה הוא רשות ניירות הערך האמריקאית.

"זה הכי חשוב מבחינתי. הנה תשמעו סיפור: בסוף 2011 באה הרשות עם עיסקת טיעון מול סיטי בנק, אחד מאותן המוני עיסקות טיעון שבפועל סיימו את המשבר הפיננסי בלי שמישהו לקח אחריות על כלום. אנשי הרשות באו בפני השופט ג'ד רייקוף, אבל הוא סירב לקבל את העיסקה. בפסק דין יפהפה, שאני קורא שוב ושוב ומתפעל ממנו בכל פעם מחדש, הוא אמר שעסקת הטיעון מנוגדת לצדק ולאינטרס הציבורי. ומה קרה? הרשות ערערה, ובית המשפט לערעורים, שזה מינויים פוליטיים, בין השאר של ברק אובמה, הפכו את החלטת השופט. עיסקת הטיעון נחתמה. כך שבארה"ב זה לא רק מערכות האכיפה, אלא גם הרשות השופטת בבעיה לא קטנה".

- "בעיה לא קטנה" זה כשאתה רוצה להיות מנומס.

"אני לא מנומס. אני דואג מאוד וכולנו צריכים נורא לפחד. אני רוצה לומר, וזה צריך להיות דגל: מה שקורה בארה"ב מגיע הנה בתוך כמה שנים, ובארה"ב כל רשויות השלטון הושחתו. כן, כן, הושחתו. מושחתות. יכול להיות שזה היה כך תמיד, אבל אני גיליתי את זה בעצמי בשנים האלה. במערכות יש נקודות כניסה לכסף. אפשר שיש שוחד כמעט בכל רמה במקומות שונים, יש דלתות מסתובבות בין העסקים לרגולטורים. אנחנו חייבים להיזהר לא להגיע לשם, כי אז הדמוקרטיה מאבדת את עצמה".

- אתה לא מתכוון לחזור לארה"ב.

"שני הבנים שלי שם, המאבק הזה חשוב לי כי העתיד שלהם שם. אני אומר את הדברים ממקום של אהבה לארה"ב. חלק מהחינוך שלי קיבלתי שם, למדתי שם, זו המדינה הכי חשובה בעולם. מה שקורה שם משפיע על כולנו, על כל העולם. אנשים אומרים לי: רד מהם, אתה חי פה, העתיד שלך פה. אבל המאבק הזה בשחיתות בארה"ב מאוד מאוד בוער בי. מאוד מאוד מטריד אותי, לגביהם ועוד יותר לגבינו כאן".

"יש בשוק הנגזרים פוטנציאל הרסני"

- הנגזרים. האם זה איננו גולם שקם על יוצרו?

"קודם כול, אולי בגלל שזו ההתמחות שלי, אני מאמין גדול בפוטנציאל הגלום בנגזרים לפזר סיכונים פיננסיים בשוק באופן יעיל ונכון יותר, לטובת הכלכלה והמשקיעים. הבעיה היא שבעולם המערבי הגופים הפיננסיים שמפקחים ופועלים בשוק הנגזרים לא פעלו באופן תקין ומקצועי. הם גלגלו את הסיכונים על שאר השוק ואפשרו למינוף לצאת מכל שליטה".

- זה נושא סבוך, מעטים מבינים ושולטים בו. האם זה מאפשר לאותו מיעוט לנצל לרעה את האחרים, שלא לומר לרמות?

"התשובה היא כן. בהחלט כן. לכן רגולטורים כמו רשות ניירות ערך, הפיקוח על הבנקים והפיקוח על שוק ההון הם גופי מפתח. הציבור כולו נסמך, מרצונו ולא מרצונו, בידיעתו ושלא בידיעתו, על מספר קטן של רגולטורים בגופי הפיקוח, לכן חשוב מאוד שהם יעשו את עבודתם הכי טוב".

- האם לא נוצרו פערי ידע בין אנשי המקצוע בתאגידים הפיננסיים העוסקים בנגזרים לבין הרגולטורים שאמורים לפקח עליהם?

"זה ייתכן, אולם במקרים שאני נתקלתי בהם הבעיה לא הייתה של ידע אלא של הגינות, של חוסר יושרה. בכירי הרשות לניירות ערך בארה"ב הבינו את העניין, אבל בגדו בשליחותם".

- וורן באפט הגדיר את הנגזרים "נשק השמדה המונית", והוא עצמו בחברות שלו מהווה שחקן גדול. זו צביעות?

"אני לא חושב שזו צביעות. הבנתי את הכוונה שלו, שיש בשוק הנגזרים פוטנציאל הרסני, וזה נכון. עובדה. עד כמה שאני יודע, בעיסוק שלו בנגזרים הוא לא נפל לבורות. הוא נחשב בתחום הזה למבריק, הוא יודע היטב מה הוא עושה ויודע היטב גם מה הוא לא עושה. מה שכן, יש לו תדמית עממית שמסתירה מאחוריה איש וארגון מאוד מאוד מתוחכמים".

צרו איתנו קשר *5988