כמה טוב כשיש

"עוד שיר קצר אחד", הכריז תמיר אלברט על במת הבארבי במופע האיחוד של הג'ינג'יות ביום חמישי שעבר. הקהל מחה. "זה תקליט קצר!, הזכיר אלברט. "מי שיודע לעשות חשבון, שיעשה חשבון". ובאמת, "ג'ינג'יות" היו קצרצרים, אך מורגשים היטב גם בשנות ה-90, תור הזהב של הרוק הישראלי עתיר הלהקות המצוינות. אמיר צורף ותמיר אלברט - יוצאי "נוער שוליים" ו"רוקפור" (צורף) ו"נושאי המגבעת" (אלברט) - הקימו ביחד את "ג'ינג'יות", להקת הסוואה עם עליצות בשם, בגרוב ובקצב אלקטרוני לעומת המילים הזועמות.

"תיכף נדבר", הבטיח אלברט אחרי השיר הראשון, כששמחת המפגש ההדדית רק החלה. לא התראינו איתם מאז 2004 (התקמבקות ראשונה). הם עדיין נשמעים אקטואליים, רלוונטיים וטריים. "תיכף נדבר", הבטיח אלברט גם אחרי השיר השני, נלהב אבל מתון, חייכנותו עמעמה את הזעם הטקסטואלי והמוזיקלי. אמיר צורף - דק ונערי למראה, הניע את הגיטרה שלו במהירות שדית, שכישפה את הזמן ואת כוח המשיכה - או שהם כישפו אותה.

"זהו, עכשיו אפשר לדבר", אמר אלברט סוף-סוף וירה: "לפני כמה חודשים עברתי ניתוח מעקפים, ואף אחד לא נתן לי סיכוי שאעמוד כאן היום", וצ'יפר ב"קינג קונג" - שיר חדש, אפלולי ומקסים. המילים עדיין אלימות-מצמיתות. פורענות זוגית על רקע קטסטרופה עולמית: "האישה שהכי אהבתי ירתה לי בלב", הוא שר כשברקע מלאכת תופים משובחת; ובהמשך ההופעה הגיח עוד שיר חדש - "יונתן" היפהפה, שצורף ניגן עדין-עדין וליווה בשירה שקטה. וזוהי הבשורה האמיתית מהמופע: לא להקה שהועלתה באוב באופן מלאכותי (רק) מטעמים מסחריים ונוסטלגיים, אלא תחייה אותנטית של ישות פורייה, שהצמיחה חומרים חדשים ואלבום חדש, שאמור לצאת בהמשך השנה הזו.

נוכחות רם אוריון על הבמה הגשימה את הציפייה למיני-איחוד של להקת האם המיתולוגית של שניהם, "נושאי המגבעת". בהמשך נחת על הבמה גם ערן צור והוביל את "הבא בתור הוא סוס": ה-שיר של נושאי המגבעת, וה-שיא של ההופעה. "ציפורים מסתובבות ציפורים מסתובבות שמח פה ושמח שם". לגמרי! - וגם תקרית חצי-אלימה בקהל, שמאז נטחנה לעייפה במדיה החברתית, לא העיבה. הג'ינג'יות שרו איתו את "עלבון" של אקס-להקתו "כרמלה גרוס ואגנר", והגיטרות של צור ושל צורף התנגחו מאושרות זו בזו. כתף התחככה בכתף. פועלי רוקנרול גאים, שממחצבתם פרצו ניצוצות של המוזיקה הבוקעת, נבקעת ומבקעת את שזכו להסתופף בחללה.

בהמשך, אלברט הזמין את "מי שהפיק את הערב, וזה מצלצל טוב בגללו" - אסף אמדורסקי. "תודה שהסכמתם לחזור להיות", הוא התרגש. "אני אעשה ליין קטן שהיה בתקליט, לא אפריע להם", הצטנע, ועל הבמה התרחש (השיר) "הג'ינג'יות". "כשיש אתה סובל, כשאין אתה סובל", נצעקה מהבארבי האמת הזו, ובערב ההוא, הסבל הפך לעונג.