העליון במסר חד: פסק בורר שלא גילה שהיה קשור לצד כלשהו - ייפסל

בית המשפט העליון שולח מסר חד וברור לבוררים ולצדדים להליכי בוררות: פסק בוררות שניתן על-ידי בורר שנמנע מלגלות שהוא היה קשור לאחד הצדדים לבוררות, גם אם הקשר הסתיים לפני שנים רבות - ייפסל.

שופטי בית המשפט העליון, יורם דנציגר, סלים ג'ובראן ואורי שהם, פסלו פסק בוררות שנתן הבורר, עו"ד אייל סודאי, בסכסוך בין מושב גיאה הסמוך לאשקלון, לבין שניים מחבריו סביב חלוקת מניות תנובה לחברי המושב. זאת, כיוון שעו"ד סודאי לא גילה לשני חברי המושב, לוסיה ויצדומיני וסעיד כורשיד, בפתח הליך הבוררות כי בין השנים 2003-1990 הוא העניק למושב שירותים משפטיים.

בכך קיבלו שופטי העליון את בקשת רשות ערעור שהגישו ויצדומיני וכורשיד, באמצעות עו"ד דוד מנע, על פסק דינה של שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, יהודית שבח, מינואר 2017. השופטת שבח נמנעה מלפסול את פסק הבוררות למרות אי-הגילוי של הבורר על שירותיו למושב.

בשנת 2007 מושב העובדים גיאה להתיישבות שיתופית חילק לחבריו יחידות-השתתפות אשר הוקצו לו כחלק מתהליך הקצאת יחידות לאגודות שיתופיות שהיו חברות בחברת תנובה.

המבקשים, חברים במושב, יצאו נגד אופן החלוקה והגישו נגדו תביעה. התביעה התבררה בהליך בוררות בפני עו"ד אייל סודאי, וב-27 ביולי 2015 היא נדחתה על-ידו. הבורר קבע כי התביעה לוקה בשיהוי, שכן היא הוגשה יותר מ-4 שנים לאחר החלטת המושב בדבר החלוקה. עוד נקבע כי לא עלה בידי המבקשים להוכיח קיפוח בהליך החלוקה.

המבקשים נקטו הליכים נגד פסק הבוררות. אחד מההליכים היה בקשה לביטול פסק הבוררות שהוגשה לבית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי הבורר סודאי הפר את חובת הגילוי, בכך שלא גילה בפתח הליך הבוררות את העובדה שבין השנים 2003-1990 הוא העניק למושב שירותים משפטיים.

לטענת המבקשים, מדובר בנתון שהבורר היה חייב לגלותו מיוזמתו, ומאחר שלא עשה כן, יש לבטל את פסק הבוררות. עוד טענו המבקשים כי גם המושב הפר את חובת הגילוי, כשלא גילה מיוזמתו נתון זה.

בית המשפט המחוזי קבע כי "אין ספק שהיה על הבורר להציף בפני בעלי הדין את העובדה ש-13 שנה לפני הליך הבוררות העניק שירותים משפטיים למשיבה במהלך תקופה רבת-שנים, בייחוד נוכח העובדה שבפתח הבוררות התבקש על-ידי המבקשים לפסול את עצמו נוכח היותו מייצג אגודות שיתופיות בסוגיות הדומות לזו המתבררת בין בעלי הדין לפניו... מדובר במידע שבמובהק מצופה מבורר לגלות".

יחד עם זאת, נקבע כי חרף הפגם שנפל בהתנהלות הבורר, מחדלו לא מחייב בהכרח מתן סעד של ביטול פסק הבוררות.

בהקשר זה פסקה השופטת שבח כי "אף שנפל פגם במחדלו של הבורר לגלות לצדדים כי 13 שנים לפני ניהול הבוררות ייצג את המשיבה, אני סבורה כי מידת הפגם ומשמעותו בנסיבות העניין אינם מצדיקים את ביטול פסק הבוררות בדיעבד".

בית המשפט המחוזי נימק עוד כי בנסיבות המקרה לא קיים סיכוי ממשי שבורר אחר, או בית משפט אחר, היה מגיע לתוצאה שונה. זאת, בין היתר, נוכח השיהוי הכבד שחל בהגשת התביעה והעובדה שהתביעה תוקפת "מעשה עשוי". 

על כך ערערו המבקשים. 

הליך בוררות: חובת גילוי רחבה

שופטי העליון, ובראשם השופט דנציגר שכתב את פסק הדין, ציינו כי אמות-המידה לבחינת ניגודי עניינים של בוררים, כמו גם חובות הגילוי המוטלות עליהם ועל צדדים להליך בוררות, נדונו ופורשו בהרחבה בפסיקה.

העליון קבע כי "בפסיקה צוין במפורש, פעם אחר פעם, כי חובת הגילוי החלה על כלל הגורמים המעורבים בהליך הבוררות היא רחבה, אקטיבית ומטילה 'חובת עשייה'. הכלל הוא, בהקשר זה, ש'אם יש ספק - אין ספק', וככל שפרט מידע כלשהו נחזה להיות, ולו במידה מועטה, חיוני לגיבוש הסכמתו של הצד שכנגד - מוטב לו לצד המחזיק במידע, לגלותו מיוזמתו".

לאור האמור, כתב דנציגר, "חוששני כי אין מנוס מלהתערב בפסק דינו של המחוזי, שאחרת לא ייעשה הצדק עם המבקשים. לדידי, הפגם שנפל בהתנהלות הבורר הוא פגם ממשי היורד לשורשו של ההליך. הסעד המתאים לפגם זה הוא ביטולו של פסק הבוררות".

עוד לדברי העליון, "על-פי העובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, הבורר לא מסר מידע אודות כך שייצג את המשיבה במשך שנים רבות. הבורר לא גילה זאת, גם לאחר שבפתח הליך הבוררות הוא התבקש על-ידי המבקשים לפסול את עצמו".

לפי העליון, "מדובר אפוא בהפרת חובת גילוי ברף החומרה הגבוה: גילוי נתונים אודות ייצוג קודם של צד להליך הוא צעד פשוט וטריוויאלי, אשר מתבקש מבחינה מקצועית.

"קשה להעלות על הדעת שנשתכחה מדעתו של בורר העובדה כי הוא ייצג בעבר, במשך שנים ארוכות, צד להליך שמתנהל לפניו. אף לא מדובר במידע הנמצא 'בטווח האפור' - אדרבא, נתון זה הוא מסוג הנתונים הפשוטים, אשר מובן מאליו שיש לגלותם לצדדים בפתח הליך הבוררות. בנסיבות אלה, דעתי היא כי תוצאה המותירה את פסק הבוררות על כנו, לא הולמת את חומרת הפגם".

בסיכומו של דבר פסק הבוררות בוטל, והמושב חויב לשלם לשני חבריו הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.