הקשר הגורדי של הדיור גיל עובדיה

הלשכה-המרכזית-לסטטיסטיקה (למ"ס) פרסמה באחרונה את תחזית אוכלוסיית ישראל עד שנת 2065. עיקר תשומת-הלב הציבורית הופנתה להשלכות של הגידול בשיעורי האוכלוסייה החרדית על החברה והמשק בתוך כלל החברה הישראלית. בדיון הלך לאיבוד נושא שהוא אחת השאלות המרכזיות שעולה מהגידול הכללי המהיר באוכלוסיית ישראל - האם המדינה תוכל לספק קורת-גג לכל אזרחיה?

נתחיל בנתונים. לפי נתוני הלמ"ס אוכלוסיית ישראל מונה כיום 8.5 מיליון תושבים. אוכלוסיית המדינה צפויה לעלות ל-10 מיליון תושבים בסוף שנת 2024; ל-15 מיליון תושבים בסוף 2048, ובקצה תקופת התחזית, בשנת 2065, היא צפויה לעלות ל-20 מיליון תושבים.

זהו קצב גידול אוכלוסין מהגבוהים בעולם, המפותח והלא מפותח, כך שישראל תהפוך עם השנים למדינה צפופה בסדרי גודל שאיננו מורגלים בהם. המשמעות היא, שכל התשתיות בישראל יצטרכו להשתדרג ולעבור התאמה לכמות האוכלוסייה שהארץ תתברך בה.

אחד התחומים המרכזיים והחשובים ביותר שיצריך התאמה וטיפול נוגע להיצע הדיור. די אם נסתכל על הטווח הקרוב, שנת 2024, עוד שבע שנים בלבד. מדברים על תוספת של 1.5 מיליון תושבים (ל-10 מיליון). כלומר, עד סוף שנת 2024 יתווספו בישראל כ-450 אלף משקי-בית חדשים, כ-65 אלף משקי-בית כל שנה בשבע השנים הבאות. וכולם כולם יזדקקו לדירת מגורים - בין שלרכישה ובין שלמגורים בשכירות.

בלי להתייחס לדיון הנפוץ בשאלת המחסור בדירות מגורים בישראל, ועל אף הערכות המדברות על מחסור שנע בין 50 אלף ל-150 אלף דירות, נניח לצורך התרגיל המחשבתי, כי נכון להיום אין מחסור בדירות בישראל. אלא שגם בהינתן מצב שאין היום מחסור בדירות, הרי כדי לתת מענה לגידול האוכלוסייה, צריכות להיבנות בישראל כל שנה כ-65 אלף דירות.

אמנם "מטה הדיור הממשלתי" (במשרד האוצר) כבר התאים את יעדי הבנייה לכ-60 אלף התחלות בנייה לשנה; אלא שהנתונים בשטח, כלומר, הבנייה בפועל, מראים תמונה שונה וקשה. מנתוני הלמ"ס עולה, כי בשנת 2016 הוחל בבנייתן של 52,400 דירות בלבד. וכאשר בוחנים את מספרן של הדירות שהסתיימה בנייתן, התמונה עגומה עוד יותר, כ-45 אלף דירות בלבד, שהסתיימה בנייתן והן אוכלסו.

המספרים האלה לא מספיקים לענות לביקוש לדיור בישראל. הם לא מספיקים כבר היום, ובטח לא יהיה בהם די כדי לכסות את הביקוש הצפוי לדירות בשבע השנים הקרובות, ולא כל שכן בעשורים הקרובים. את התוצאה לומדים בכל קורס של מבוא לכלכלה - כאשר הביקוש עולה וגדל בצורה חדה מאשר ההיצע - התוצאה הצפויה היא אחת: עלייה במחירי הדירות. ובמקרה שלנו, כנראה גל עליות נוסף שמתבשל לו במחירי הדיור.

אם כך, על המדינה לעשות מעשה. הממשלה חייבת להיערך לעתיד הקרוב והרחוק יותר. התשובה לבעיית הדיור אינה פשוטה, היא רב-מערכתית, ומצריכה הבנה שמדובר במאמץ לאומי מתמשך וארוך, מאמץ של איסוף כל הכוחות במשק, שבמרכזו הצורך וההכרח של המדינה לנקוט מדיניות של עידוד הבנייה כיעד אסטרטגי.

הדבר החשוב כאן הוא הפנמה של דחיפות הבעיה. לכאורה, מדובר במצוקה שתתממש בעוד כמה שנים קדימה, אלא שבעולם הנדל"ן, בעיקר בישראל, שבע שנים הן מחר בבוקר. הקמה של שכונת מגורים, על התשתיות שמסביבה, מצריכה יותר מ-15 שנים! כך פרסם השנה משרד השיכון והבינוי. והמשמעות היא, שכבר היום ישראל נמצאת בפיגור חמור ועמוק שיפגע ביכולת לספק את הביקושים של השנים שיבואו.

לסיכום, נתוני הלמ"ס על גידול האוכלוסייה הצפוי, חושפים אתגר משמעותי שעימו ישראל תצטרך להתמודד. האתגר הזה נגלה לנו כמו קרחון ענק באופק הרחוק, בינתיים הוא נראה ברדאר הספינה בלבד, אולם ככל שיחלוף הזמן, נראה וגם נרגיש את עוצמת החיכוך עם קרחון עצום-ממדים כזה. השאלה היא, אם קברניטי ישראל ישכילו ויצליחו להטות את הספינה שעליה הם אמונים מהתנגשות דרמטית, או שיפעלו מבעוד מועד כדי להביא את הספינה ליעדה בשלום. הזמן יגיד.

הכותב הוא מנכ"ל-שותף בחברת Ewave Nadlan

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988