נשיא מצרים א-סיסי מהמר בגדול על הבראה כלכלית

נשיא מצרים עבד אל פתאח א-סיסי מקצץ את סובסידיות המזון והדלק, שסבלו תמיד מבזבוז ומשחיתות, בהימור ענק על הבראה כלכלית שאף אחד מקודמיו לא העז לקחת.

הריפוי הכלכלי בהלם, יחד עם פיחות תלול במטבע, מזעזע את המדינה המאוכלסת ביותר בעולם הערבי. מחירי הדלק זינקו ב-50% ביוני, מחירי הגז הביתי הוכפלו, והאינפלציה השנתית עלתה על 30%.

כאשר החסכונות נשחקים וכוח הקנייה הצרכני מתכווץ, סיסי מהמר שהפירות המיוחלים - מקומות עבודה חדשים, השקעות זרות וצמיחה - יופיעו לפני שהכאב הכלכלי יוביל להתפוצצות חברתית במצרים, שהמהפכה שהיא עברה ב-2011 נתנה את ההשראה למה שנקרא "האביב הערבי".

"העניים סובלים יותר מדי, ואנשי מעמד הביניים הופכים לעניים", אמר אוסמה הייכל, מחוקק פרו-ממשלתי שחושש מהאפקט החברתי של תוכנית הצנע.

טארק קביל, שר המסחר והתעשייה, השווה את הרפורמה הכלכלית לאנטיביוטיקה. "צריך לקחת את כל הטיפול", אמר בראיון, "אי אפשר לקחת גלולה אחת ולהפסיק".

הקיצוצים בסבסוד הם בין התנאים שקבעה קרן המטבע הבינלאומית בהסכם מלווה בסך 12 מיליארד דולר שמיועד לסייע למדינה לייצב את הכלכלה שלה אחרי שנים של חוסר יציבות.

הסובסידיות למחירי אנרגיה ומזון עולות יותר מ-11 מיליארד דולר בשנה, 18% מהתקציב השוטף של מצרים, גם אחרי הקיצוצים האחרונים. הן מהוות רק מכשול אחד בפני צמיחה כלכלית, שהואטה בשנים שאחרי המהפכה. חוקי העובדה כמעט לא מאפשרים פיטורים של עובדים, המערכת המשפטית לא אמינה, והביורוקרטיה הממשלתית מחניקה יוזמה. בנוסף, הצבא מפעיל למעשה כלכלה מקבילה ולא מדווחת.

קיצוצי הסבסוד אמנם מעלים את מצרים על תוואי של פתרון לעיוותים כלכליים, אך בה בעת גם גורמים כאב ויוצרים סיכונים, לפי שר החוץ לשעבר נביל פאהמי, היום פרופסור באוניברסיטה האמריקאית בקהיר. "יש לזה עלות, כמובן", הוא אומר. "כעת הבעיה היא: האם הפירות או התשואה מזה יהיו גדולים מספיק? האם יהיה לנו די זמן לראות את התשואות הללו?".

משקיעים בתשתיות

הממשלה מבצעת גם השקעות תשתית בחשמל ותחבורה, ומקדמת תוכניות להקל על פתיחת עסקים ומפעלים, ולהשיג קרקע לשימוש יזמי. א-סיסי, שר הגנה לשעבר, מגדיל גם את התפקיד הגדול ממילא של הצבא בכלכלה.

מדינות במזרח התיכון, אפילו מונרכיות עשירות כמו כוויית, מתכננות גם הן רפורמות כלכליות כדי ליצור די מקומות עבודה על מנת לשרת את האוכלוסיות הצומחות שלהן.

מהעבר השני של ים סוף, נסיך הכתר החדש של סעודיה, מוחמד בן סלמן, מנסה ליישם תוכנית שאפתנית, אם כי פחות כואבת, להפחתת התלות של הממלכה בנפט. באפריל הוא ביטל כמה צעדי צנע על רקע מאבק הירושה בארמון המלוכה ותסיסה ציבורית גוברת.

א-סיסי, שניצב בפני בחירות בשנה הבאה, חיסל את מרבית האופוזיציה הפוליטית וההתנגדות המאורגנת למשטרו מאז שהדיח הנשיא הנבחר הראשון במצרים, מוחמד מורסי מהאחים מוסלמים, ב-2013.

התקשורת במצרים מרוסנת, והגישה לאתרי אינטרנט עצמאיים חסומה בחודשים האחרונים. חקיקה חדשה משבשת את עבודתם של ארגונים חוץ-ממשלתיים, ומסתירה את ההיקף האמיתי של התסיסה הציבורית. הממשלה אומרת שההגבלות נחוצות למאבק בטרור ובקיצוניות, טענה שקבוצות זכויות אזרח דוחות.

"היציבות הנוכחית היא כמו של מי שעומד על קצה לוע הר געש שעומד להתפרץ. איש אינו יכול לנבא מתי זה יקרה", אמר עבדול מונעים עבול פאתוח, פוליטיקאי מוסלמי מתון שקיבל 17% מהקולות בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות מצרים ב-2012.

"אם זה יקרה, זו לא תהיה מהפכה של מעמד הביניים כמו ב-2011", אמר עבול פאתוח. "בנסיבות הנוכחיות, מה שאני פוחד שיקרה הוא כאוס. ואם יהיה תוהו ובוהו במצרים, הוא יאיים לא רק על המצרים, אלא על האזור כולו - ועל המערב".

5 ככרות לחם

מדי יום עומדים מיליוני מצרים בפתח המאפיות הממשלתיות כדי לקנות חמש ככרות לחם בפחות משני סנטים אמריקאיים, שבריר מעלות החיטה שלו. סבסוד המזון מקיף כ-80% ממשפחות במצרים. שורשיו נעוצים בקיצוב המזון שהונהג במלחמת העולם השנייה.

הפלאחים המצרים מגדלים את יבוליהם בעזרת משאבות מים שמונעות בדיזל (סולר), שגם אחרי הייקור שלו ב-55% ביוני נמכר עדיין ב-77 סנט לגלון, פחות משליש המחיר לצרכן שלו בארה"ב.

במשך עשרות שנים המערכת הזו הושחתה על ידי מכירות לא חוקיות של מזון, דלק וגז מסובסדים על ידי עובדי מדינה לקונים במצרים ובחו"ל, לפי דוברים ממשלתיים.

ב-1977, הנשיא דאז אנואר סאדאת ניסה להתגבר על בעיית הסבסוד כשהוא החל לפתוח את הכלכלה ולנטוש את המורשת הסוציאליסטית-לאומנית של קודמו, גמאל עבדול נאצר. במסגרת הסכם למלווה שנחתם עם קרן המטבע, סאדאת הורה על הפחתה של סבסוד הלחם, הסוכר ושמן הבישול.

ההודעה הציתה הפגנות ענק ושיתקה את המדינה. עשרות נהרגו, וסאדאת מיהר לבטל את החלטתו.

יורשו, הנשיא חוסני מובארק, למד את הלקח. ב-30 שנות שלטונו, הוא לא נגע בסובסידיות גם כאשר הוא אימץ רפורמות כמו הפרטה ועסקאות של סחר חופשי.

מהפכת ינואר 2011 נבעה בחלקה מן הזעם על השחיתות ויחסי ההון-שלטון שליוו את הליברליזציה הכלכלית של מובארק. הסנטימנט הציבורי נטה לנוסטלגיה כלפי מדיניות הסוציאליסטית של נאצר.

מנהלי עסקים רבים בפרופיל גבוה נחתו בבתי כלא, עסקאות הפרטה הוחזרו לאחור, והתיירות - החלק המשמעותי של הכלכלה - קרסה כאשר המבקרים חדלו לבוא. עם הירידה ביתרות המט"ח, המחסור בדלק ובחשמל פגע עוד יותר בכלכלה.

אחרי הזכייה בבחירות של 2012, הנשיא מורסי הסכים עקרונית לקיצוצי סובסידיות ומסים חדשים במהלך המו"מ עם קרן המטבע על מלווה של 4.8 מיליארד דולר. מחאה ציבורית אילצה אותו לסגת, ופגעה קשות בפופולריות שלו, שכבר סבלה מכך שהממשלה נטתה לחוסר סובלנות דתי. התומכות האזוריות של מורסי, בעיקר קטאר וטורקיה, סיפקו למצרים מיליארדי דולרים בהלוואות.

א-סיסי הדיח את מורסי ב-2013 ופנה אל התומכים שלו באזור - איחוד האמירויות, סעודיה וכוויית. נסיכויות המפרץ הללו, שחששו מהידבקות באביב הערבי והיו להוטות לרסן את השפעת האחים המוסלמים, הזרימו עשרות מיליארדי דולרים לייצוב כלכלת מצרים. אבל בשנה שעברה, על רקע מתחים בין קהיר לריאד (בין היתר בנושא איי ים סוף), גם הברז הזה נסגר.

עם גירעון תופח והירידה ביתרות המט"ח, למצרים לא הייתה הרבה ברירה אלא לבלוע את התרופה המרה של קרן המטבע.

א-סיסי נייד את הלירה המצרית, שאיבדה מיד כמחצית מערכה מול הדולר. אחר כך ממשלתו חתמה על הסכם המלווה בסך 12 מיליארד דולר עם הקרן בנובמבר, שכלל התחייבות לקצץ בסבסוד המזון והדלק.

"יש להם אומץ, אבל זה אומץ תחת לחץ", אמר מוחסיין חאן, עמית מחקר במועצה האטלנטית והדירקטור לשעבר של קרן המטבע למזרח התיכון ומרכז אסיה. "האופציות שלהם היו מוגבלות מאוד".

היעד הממשלתי הוא לבטל לגמרי את הסובסידיות בתוך שלוש עד חמש שנים, לפי קביל, שר המסחר והתעשייה. "הדבר הנכון לעשות הוא להסיר אותן לחלוטין", הוא אמר. "אבל אי אפשר לעשות את זה היום כי אי אפשר לתקן בעיה של 40 שנה ביום אחד".

במקום לספק מזון ודלק מסובסדים לרוב המצרים, הממשלה פועלת למתן סיוע במזומן ליחידים בהתבסס על צרכים, ובאופן כללי יותר, להעלות את שכר המינימום ואת הפנסיות.

"לא ייתכן שהסבסוד יהיה שמיכה שמכסה את כל האוכלוסייה", אמר קביל. "יש אנשים שלא זקוקים לסובסידיה". רציונליזציה של המערכת תאפשר יותר הוצאה על בריאות, חינוך וצמיחה תעשייתית.

"הכול התייקר"

אבל קשה למכור את הסיסמה הזו למצרי הממוצע. בתור למאפייה הממשלתית ברובע מעדי בקהיר, סאייד מוחמד סאייד, עובד ציבור בגמלאות, השמיע את התלונות שלו והאחרים הנהנו.

העלאת הקצבה החודשית האחרונה שלו ב-100 לירות, 5.63 דולרים, הייתה חסרת ערך מול האינפלציה, אמר סאייד. "אנחנו לא יודעים כמה זמן נוכל עוד להחזיק מעמד. הכול התייקר בצורה מבהילה. הכול. ומה אנחנו מקבלים כפיצוי על ההתייקרויות האלו? שום דבר".

בשכונת שוברה הענייה בקיר, פאטמה חסאן, אם לשניים בת 35, כועסת לא פחות. הכנסת המשפחה היא כ-4,500 לירות בחודש, והיא סיפקה רמת חיים נוחה לפני שנה. כעת היא בקושי יכולה להרשות לעצמה את מצרכי היסוד, היא אומרת.

"בעבר לא הגבלנו את עצמו באוכל, בבילויים, בבגדים", אומרת חסאן. "בסוף השנה התחלנו לוותר על דברים שיכולנו פעם להרשות לעצמנו. כעת לא נשאר לנו כבר על מה לוותר".

העלייה האחרונה במחירי גז הבישול, השמן והסוכר מאיימת על המשפחה ברעב, היא אומרת. "אנחנו לא יודעים מה לעשות. הם רוצים שנתחיל לשדוד בנקים?"

כאשר הממשלה חוסכת כסף מקיצוצי הסובסידיות, ומחירי הסחורות הבסיסיות קרובים יותר למחירי השוק, מצרים תוכל לסייע לעניים ביותר במזומנים, אמר נאגיב סוויריס, טייקון תקשורת ואחד מבעלי העסקים הבולטים במצרים. "האוכלוסייה צריכה שמישהו יסביר להם היכן האור בקצה המנהרה, כדי שהיא תוכל לספוג עוד צעדי צנע", הוא אמר.

הכאוס ששטף את המדינה ואת המדינות הערביות האחרות אחרי האביב הערבי הופך את מאמצי הרפורמה של הנשיא א-סיסי למסוכנים פחות. מצרים רבים, שראו את ההתמוססות הכלכלית ואת קריסת החוק והסדר אחרי המהפכה שלהם ב-2011, חוששים כעת - למרות הצנע החריף - לצאת שוב לרחובות. הסבב האחרון של קיצוצי הסובסידיות ביוני הצית רק מחאות מזעריות.

"האנשים סובלים בגדול מהמצב הכלכלי האיום ומהעלייה ביוקר המחיה", אמר יוניס מאחיון, מנהיג מפלגת נור הסלאפית, "אבל הם גם רואים את מה שקורה במדינות השכנות - סוריה, לוב ועיראק - וחוששים שמצרים תלך באותה דרך".

 כלכלת מצרים