פס"ד מזונות שוויוניים במשמורת משותפת: ההשלכות הכבדות

פסק הדין התקדימי של העליון נותח מכל צדדיו המשפטיים - אך יש להתמקד גם בהשלכות הכלכליות ■ וגם: כך מיסמסו המחוקקים נוסחה לחלוקת דמי מזונות ■ גילוי נאות

משמורת משותפת/ צילום:צילום:  Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
משמורת משותפת/ צילום:צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב

1. פסק הדין התקדימי של בית המשפט העליון, שניתן לפני כחודש, שקבע כי גברים ונשים יתחלקו באופן שווה במזונות במשמורת משותפת, נותח לכל אורכו ורוחבו ומכל צדדיו המשפטיים, אבל לפסיקה הזו יש כמובן השלכות כלכליות, ולא רק ההשלכות הכלכליות לעתיד כמובן, בחלוקה השוויונית של המזונות בין גברים ונשים.

כזכור, העליון קבע כי הורים גרושים שחולקים משמורת משותפת על ילדים בני 6 עד 15 ושכרם זהה או קרוב לכך, יהיו חייבים בדמי מזונות משותפים בהתאם ליכולותיהם הכלכליות. ההשלכות העתידיות, אם כן, ברורות, אלא מה - לפסק הדין עשויות להיות גם השלכות כלכליות לגבי מה שקרה בעבר בתחום של המזונות, והן עשויות להיות כבדות מאוד.

2. לפני שנסביר זאת, כדאי לחזור ל-16 בספטמבר 2015, כשנתיים לפני פסק הדין של בית המשפט העליון. למעשה, באותו תאריך התבססה התשתית לפסק דינו התקדימי של העליון.

בתאריך הזה נכתבה חוות-דעת על-ידי משרד משפטים, המחלקה למשפט עברי, בנושא "חיוב האם במזונות ילדים", על רקע אותו ערעור לעליון בנושא חלוקת מזונות הילדים בין ההורים. חוות-הדעת נכתבה על-ידי ד"ר מיכאל ויגודה ועו"ד אליעזר הללה (ז"ל) ועודכנה בתחילת 2016. חוות-הדעת נכתבה לצורך גיבוש עמדת היועץ המשפטי לממשלה שנתבקש על-ידי בית המשפט העליון להביא את עמדתו בסוגיה העקרונית של חלוקת מזונות.

3. חוות-הדעת כוללת 14 עמודים ובפתיחתה נכתב כך: "ממקורות המשפט העברי עולה לכאורה שחובת המזונות חלה רק על האב, או למצער בעיקר על האב, כפי שאכן נוקטים חלק מן הפוסקים. אולם, פוסקים אחרים סבורים שעל-פי מקורות המשפט העברי גם האם חייבת במזונות ילדיה מעל גיל שש, וחיוב המזונות מוטל באופן שווה על שני ההורים. נקדים ונאמר, שלדעתנו לאור ריבוי הדעות בנושא ולאור השינוי הדרמטי במעמד האישה, ראוי לאמץ גישה אחרונה זו, המתיישבת עם חוק הצדק ועם ערך השוויון, שאין להשלים עם סטייה ממנו אלא מנימוקים ענייניים".

4. בהמשך חוות-הדעת סוקרים הכותבים כמה מן מקורות ופסיקות במשפט העברי בעניין מזונות ילדים וזו מסקנתם: "... עולה כי בעניינם של ילדים מעל גיל 6 - שהם נשוא בקשת רשות הערעור לעליון - נחלקו הפוסקים אם החיוב לזון אותם נובע מדיני הצדקה, או שמא מכוח תקנה מיוחדת המבוססת אמנם על דיני צדקה אך תוך הרחבת גדריה. ציינו כי לפי הגישה הרואה במזונות כחלק מדיני הצדקה יש מקום להטיל על האם חיוב לזון את ילדיה בשווה לאב, שכן מצוות צדקה חלה על גברים ונשים כאחת, כלשונו העקרונית של הדיין הרב ברוך רקובר: 'שלעניין חובת צדקה כלפי הילדים האב והאם שווים בזה'. לעומת זאת, אם חיוב המזונות מתקנה מיוחדת, יש מקום להטיל את החובה על האב תחילה, ולחייב את האם רק אם אין לאב אמצעים. חיוב שוויוני העלינו גם בזיקה לשיטת הר"ן שכדעתו נוקט אחד מגדולי הפוסקים, הרב משה פיינשטיין.

"באין הכרעה הלכתית חד משמעית, עולה השאלה מהי הגישה הראויה שתינקט על ידי מערכת המשפט במדינת ישראל.

"נראה לנו שהגישה המטילה חובת מזונות על שני ההורים תואמת לא רק את ערכי היסוד של שיטת המשפט בישראל, אלא את ערכיו של המשפט העברי עצמו, אשר הקפיד תמיד להתאים עצמו לשינוי העיתים.

"ההסדרים המשפטיים בנושא מזונות הילדים נקבעו במציאות חברתית בה הגבר הוא המפרנס בעל האמצעים, ואילו האישה היא שמטפלת בילדים ובצורכי הבית.

"בדורות האחרונים נשתנה לחלוטין מעמד האישה ואיתו חלוקת התפקידים במשפחה. לאור שינויים חברתיים-כלכליים אלו שחלו מאז נתקנה תקנת אושא (ותקנת הרבנות הראשית שהרחיבה את תקנת אושא עד גיל 15), יש מקום לאמץ פרשנות שמתאימה למציאות החדשה, וזאת תוך שימוש ב'כללי המשחק' המקובלים מדורי דורות במשפט העברי" (תקנות אושא הן תקנות שתיקנה הסנהדרין בעיר אושא. הסנהדרין היתה בית הדין הגדול של עם ישראל - מה שממחיש עד כמה התקנות הללו מיושנות ולא מתאימות למציאות של ימינו - א' צ').

5. והנה הפסקה המשמעותית ביותר לסיכום חוות-הדעת: "אנו סבורים כי הטלת חובות מזונות שוויונית על האב והאם לילדים מעל גיל 6 היא הכרעה אפשרית וראויה התואמת לפחות חלק ממקורות המשפט העברי. עם זאת חשוב להדגיש, שאין פירוש הדבר חלוקה אריתמטית קרה בין ההורים, אלא יש לבחון את תוצאת הטלת המזונות על כל אחד מהם, כלשונו של הרב ישראלי: 'במקרה שגם היא אמידה יש לדון על חלוקה נאותה של חיוב זה'. לכן, אם מתברר שהטלת חובת מזונות קשה יותר עבור אחד מהם, עשוי הדבר להצדיק הפעלת שיקול דעת וסטייה מן החלוקה האריתמטית כדי להגיע לשוויון מהותי (המילים שוויון מהותי הודגשו במקור)".

6. המשמעות של חוות-הדעת הזו היא לכל הדעות אדירה. ראשית, היא הקדימה את פסיקת העליון התקדימית שהתבססה עליה והיתה ברוחה; שנית, היא למעשה קובעת שגישתו של העליון עצמו, במיוחד של השופטת בדימוס עדנה ארבל, היתה מוטעית לאורך שנים רבות; שלישית - והיא השאלה הגדולה מכולן: מה זה אומר לגבי העבר והאם גברים יכולים לתבוע, בין היתר את המדינה, על חיובם בעבר במזונות לא שוויוניים על רקע הפסיקה האחרונה של העליון?

7. לפני שננסה להשיב על השאלה הזו, ששווה להערכתנו מאות מיליוני שקלים רבים, נחזור לשופטת בדימוס עדנה ארבל, שנדרשה לעניין המזונות ב-2008. והנה הסיפור בקליפת אגוז: בני זוג התחתנו בשנת 2003 ומנישואיהם נולדה בת, שהיתה אז קרוב ל-5. זמן קצר לאחר נישואיהם של בני הזוג עלו יחסיהם על שרטון ובמשך תקופה ארוכה ניהלו הליכים שונים האחד נגד השני, בין היתר בנושא המשמורת והמזונות. בסיכומם של ההליכים קבע בית המשפט לענייני משפחה בחדרה כי משמורת הקטינה תהיה אצל האב, האם תהיה זכאית ל-750 דולר לחודש בכפוף לכך שתציג חוזה שכירות בסכום זה וכי האב ישלם לאם בנוסף "דמי אירוח" עבור הילדה בסך 1,000 שקלים לחודש. שני הצדדים ערערו למחוזי שקבע כי האב ישלם 4,000 שקל מדי חודש כולל דמי אירוח עד תאריך פסק הדין וממנו והלאה 1,000 שקל לחודש. האב ערער לעליון, ועיקר טענתו היתה שהוא צריך לשלם 1,000 שקל לחודש למרות היותו ההורה המשמורן. ארבל דחתה את עתירתו ושימו לב מה היא כתבה בהחלטתה: "... הגעתי למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשה... הדין החל על בני זוג יהודים בנושא החיוב במזונות ילדיהם הקטינים הוא הדין העברי, אשר קובע כי החובה לספק את צרכיהם ההכרחיים של הילדים מוטלת במלואה על האב. חיובה של האם במזונות עשוי לקום מדין צדקה...". אני חוזר כעת לחוות-הדעת, שלכאורה סותרת את פסיקתה של ארבל וקובעת חובת מזונות שוויונית על האב והאם לילדים מעל גיל שש (החיוב בפסק הדין היה כשהקטינה היתה בת 5 ונקבע לישום מגיל הזה ואילך - א' צ'). חוות-הדעת קובעת במפורש שחובת המזונות השוויונית היא "הכרעה אפשרית וראויה התואמת לפחות חלק ממקורות המשפט העברי". כלומר, פסיקתה של ארבל, ביושבה בבית המשפט העליון בזמנו, לא תאמה בדיוק את המשפט העברי, ולכן פותחת לכאורה פתח לתביעות על בסיס הקביעה התקדימית הנוכחית של העליון.

8. להערכתי המשמעות היא אחת: בתי המשפט, כולל בתי הדין הרבניים, נתנו פירוש לא נכון לדין העברי במשך עשרות שנים, ואימצו גישה שתואמת בעיקר תפיסת עולם מסויימת, כפי שעלה מהכרעתה של ארבל, שפירשה באופן שגוי את הדין העברי. על סמך פסיקתה של ארבל ניתנו לאורך השנים אלפי פסקי דין שמפלים לכאורה את הגברים, עם משמעות כלכלית של מאות מיליוני שקלים לפחות. כך שחלוקה רטרואקטיבית של מזונות, חלוקה שונה בתכלית מזו שנפסקה בעבר, עשוייה לגרור גל של תביעות נגד המדינה להחזר הכספים.

9. הערכתי זו נתמכת בדבריו של השופט מני מזוז בפסיקת העליון: "איני משוכנע כחבריי כי הייתה קיימת הלכה ברורה של בית משפט העליון שאימצה פרשנות לדין העברי לפיה החיוב במזונות הכרחיים לילדים בגילאים 6-15 היא מכוח הדין ומוטל בלעדית על האב", כתב מזוז ובפועל קעקע את פסיקתה של ארבל מבלי לנקוב בשמה המפורש. "למעשה, רוב פוסקי ההלכה דגלו בעמדה לפיה החיוב במזוות לילדים בגילאים 6-15 הוא מדין הצדקה, וממילא חובה זו חלה על שני בני הזוג". מזוז מביא ציטוטים של השופט לנדאו כבר ב-1969, קרוב ל-50 שנים קודם לכן. את קביעותיו של מזוז אי אפשר להבין אחרת: העליון ועדנה ארבל טעו בפירוש הדין העברי ולטעות בפרשנות הזו היו השלכות משמעויות על אלפי תיקי גירושים ומזונות.

10. מה ההשלכות העתידיות? ראשית, נפתחה האופציה לכאורה לתביעה נגד המדינה בגין פירוש לא נכון של הדין העברי, החל מבתי הדין הרבניים, ועד בתי הדין למשפחה ועד ערכאות הערעור הגבוהות יותר - בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון בעצמו. יהיה מעניין לראות מי ירים את הכפפה, אם בכלל.

שנית, מה קורה עם תיקים תלויים ועומדים? יחזרו לבתי הדין למשפחה ושאלת הרטרואקטיביות תהיה מעניינת מאוד (כלומר, ממתי "תופסת" פסיקת העליון). כאן תיחשף מלוא הבעיה של מערכת המשפט, לא רק בעניין המזונות, אלא בכלל. בגלל שאין כללים ברורים בדמי מזונות או נוסחה כלשהי, כל שופט או שופטת יכריעו בהתאם לצו מצפונם או בהתאם לתפיסת עולמם. הקביעות השונות הללו וגרירת ההליכים המשפטיים מתורגמים כמובן לכסף, הרבה כסף, שהמדינה זורקת לפח על הליכים משפטיים מיותרים. וראו זה פלא - בעניין המזונות יש גם פתרון מוכן - הכל כתוב וממתין רק לחקיקה - מדובר בהמלצות ועדת שיפמן עוד מ-2012 (ראו תיבה).

גובה פסק הדין הממוצע לפי סוג בית הדין ומספר ילדים
 גובה פסק הדין הממוצע לפי סוג בית הדין ומספר ילדים

כך מיסמסו המחוקקים נוסחה לחלוקת דמי מזונות

נא להכיר: ועדת שיפמן שהוקמה בזמנו על-ידי חיים רמון, שר המשפטים, עוד במהלך 2006 ומסקנותיה הוגשו בסוף 2012 לשר יעקב נאמן ז"ל. בראש הוועדה עמד פרופ' פנחס שיפמן ועם חבריה נמנו השופט יהושע גייפמן, ד"ר רות זפרן, הדיין הרב אליהו היישריק ואחרים.

הוועדה גיבשה הצעת חוק מתוך נקודת המוצא הבאה: אחריות המדינה להבטיח שהורים ימלאו את אחריותם ההורית לתמיכה כלכלית בילדיהם. במקום מו"מ בין ההורים, בדרך כלל מו"מ מכוער ורווי יצרים בעסקי הגירושים שלא משרת את הילדים, הוועדה שמה את הילדים במקום הראשוני. היא קבעה נוסחה קבועה (הנוסחה התבססה, בין היתר, על הטבלה שצירפתי) ושווה החלה על כל בני הדתות, ואשר ניתנת להפעלה פשוטה ללא צורך בריבוי דיונים משפטיים מהם סובלים הילדים. הנוסחה שגיבשה הוועדה נשענה בראש ובראשונה על הכנסתם היחסית של שני ההורים ועל ימי הטיפול שכל אחד מהם מקדיש לילד, ולמעשה תואמת את הפסיקה הנוכחית בעליון בעניין שוויון במזונות, קרוב ל-5 שנים(!) אחרי הגשת מסקנות ועדת שיפמן, עוד עדות לעיוות הפסיקתי רב השנים בכל הנוגע למזונות.

למה לא נחקק חוק בעקבות מסקנות הוועדה? שאלה טובה. עוד חידלון מבית מדרשו של בית המחוקקים. טוב, יש הרבה דברים "חשובים" אחרים שבית המחוקקים הישראלי על יושביו מתעניינים בו, כולל מי שמסקר ועוקב אחריו. נוסחה מתמטית לדמי מזונות? נוסחא שעשוייה לחסוך לא רק הון תועפות ולחסוך דיונים משפטיים, אלא לשרת בעיקר ילדים שנקלעים שלא בטובתם בין ההורים הפרודים. צריך להבין: תהליך גירושים הוא לרוב לא נעים, לא נעים בעיקר לילדים. מדובר בטרגדיות שנגררות בדיונים ממושכים שגורמים לסבל מיותר, שאותה נוסחה של ועדת שיפמן היתה יכולה לחסוך.

ההוצאה הממוצעת לתצרוכת לפי שלישוני הכנסה
 ההוצאה הממוצעת לתצרוכת לפי שלישוני הכנסה

פרופ' הקר לנשים: "אל תתחתנו"

מיד עם פרסום הפסיקה התקדימית של העליון הגיבה עליו פרופ' דפנה הקר בפוסט ארוך למדי. פרופ' הקר חברה בפקולטה למשפטים ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל-אביב, חברת הנהלת שדולת הנשים וממובילות הקו הפמיניסטי, יש יאמרו רדיקלי. הקר ישבה בוועדת שניט לבחירת האחריות ההורית בגירושים, שקדמה לוועדת שיפמן ודעתה נדחתה על-ידי רוב חברי הוועדה, מה שהוביל להתפטרותה.

שימו לב למה שפרופ' הקר כותבת: "קריאה נרגשת לנשות ישראל הצעירות. כמה עצות בעקבות המהפכה ה'שוויונית' לכאורה בדיני גירושים. החרימו את מוסד הנישואים, אל תתחתנו בשום פנים ואופן. רוצות זוגיות ארוכת טווח? רק כידועות בציבור. מצבה המשפטי של הידועה בציבור טוב הרבה יותר מזה של הנשואה.

"אל תתחתנו עם מניאק, או עם גבר שמגלה ולו שמץ של רצון לשלוט בכן, או עם גבר שלא שם את המשפחה בראש סדר העדיפויות שלו... שאלו את עצמכן: האם הגבר הזה יהיה אב פעיל? האם הגבר הזה ימרר את חיי אם נתגרש?... אם אחת התשובות בעייתית, המשיכו לחפש, או הביאו לעולם ילד בלי גבר, או בחרו ברווקות, קומונה, או כל הסדר אחר...

"אל תוותרו על השכלה, מקצוע, קריירה... נסו להבטיח לעצמכן עצמאות כלכלית גם אם זה אומר דחיית האמהות ואמהות פחות אינטנסיבית...

"סרבו להיכנס להריון בלי מסמך הבנות רשמי שבו האב העתידי מתחייב לטפל בילדים על בסיס יומיומי, בחלוקה שווה איתכן, תוך הבטחת מזונות משקמים, משמורת אם ומזונות ילדים במקרה של גירושים".

בהמשך מותחת פרופ' הקר ביקורת די חריפה על פסיקת העליון: "לא אלאה אתכן בפרטי פסק הדין על מזונות ילדים. מה שחשוב להבין הוא ששדה הגירושים שינה פניו בשנים האחרונות - החוקים שהגנו על נשים נשחקו על-ידי הפסיקה ואו-טו-טו ייעלמו בעזרת המחוקק... המדינה בחרה צד והוא לא הצד של האמהות והילדים... המדינה אימצה אתיקה של אלימות גברית".

זכותה של פרופ' הקר לחשוב מה שהיא חושבת, אני חושב שכולנו מסכימים שנשים לא צריכות לוותר על השכלה, מקצוע וקריירה ובוודאי שלא על עצמאותן. אפשר לא לאהוב את סגנונה של הקר, אבל בעיקר צריך להתקומם נוכח ביקורתה החריפה על פסיקת העליון הנוכחית. וזה מה שמפליא אותי כל הזמן אצל כל אלו שנחשבים או חושבים עצמם לליברלים ולנאורים: הם קוראים לכבד את שלטון החוק, קוראים להגן בחירוף נפש על המערכת המשפטית בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט, עד שהחוק והפסיקות המשפטיות בערכאה הכי עליונה לא תואמות את תפיסת עולמם. או אז הם יוצאים במתקפה שלא מביישת את גדולי המבקרים של בית המשפט העליון. בשביל פרופ' הקר בית המשפט העליון תרם את שלו לשחיקה בהגנה על נשים ובית המשפט העליון גם שותף לאימוץ אתיקה של אלימות גברית.

התפיסה של פרופ' הקר מאכזבת, דווקא משום שהיא באה מתוך האקדמיה ולא רק בגלל אמירותיה הנחרצות בפוסט. ראשית, פסיקת העליון ניתנה בהרכב מורחב ובפה אחד, בין השאר על-ידי שתי נשים - אסתר חיות ודפנה ברק-ארז; שנית: בוועדת שיפמן, וועדה שקביעותיה היו ברוח הפסיקה בעליון, היו לא מעט נשים. האמירות של פרופ' הקר לא מכבדות, לא רק את האקדמיה, לא רק את בית המשפט העליון, אלא גם ואולי בעיקר את כל הנשים שישבו בצמתי ההחלטה בנוגע לשוויון בדמי המזונות.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988