"לא ייתכן שהמשטרה תקבל גישה בלתי מוגבלת לטלפון שלנו"

ההתפתחויות הטכנולוגיות, הקדמה ועידן המידע והסייבר מציבים בפני עולם המשפט שאלות מורכבות מדי יום ביומו. בין השאלות הללו נדונות בימים אלה בבית המשפט השאלות האם ניתן להיכנס לתיבת הג'ימייל של אדם שנפטר על-מנת לאתר חובות ונכסים שלו (פרשת עו"ד יורם יוסיפוף); ושלל תביעות על גבולות חופש הביטוי ברשתות החברתיות ואחריות אתרי האינטרנט לתכנים פוגעניים המתפרסמים בהם; וגם - כפי שפורסם אתמול ב"גלובס" - מה יהיה דינו של חומר שהוצא מהטלפון הנייד של עד, והאם זכאים הנאשמים אשר נגדם הוא מעיד לקבלו לידיהם.

התכתבויות אישיות

שאלה אחרונה זו עומדת להכרעה בימים אלה במסגרת פרשת רונאל פישר, לאחר שסנגוריהם של הנאשמים בפרשה עתרו לקבל לידיהם חומר שהוצא מהסמארטפון של עד המדינה, ערן מלכה, אשר לא הועבר לידיהם. המדינה מתנגדת להעברת מרבית החומרים המבוקשים, בין היתר בעקבות הפגיעה בפרטיותו של העד, מאחר שחלק מהחומר כולל התכתבויות אישיות של מלכה עם רעייתו וחבריו, עניינים רפואיים ועוד. נוסף, מדובר במיליוני מסמכים, אשר העברתם לידי ההגנה, תעכב את ניהול המשפט במשך חודשים רבים, אם לא שנים.

לטענת המדינה, השאלה הזו אינה ייחודית לפרשת רונאל פישר ולכן נדרשת אמירה עקרונית של בית המשפט העליון בנוגע להיקף החומר שייחשף בפני ההגנה במקרים דומים. מנגד, טוענים סנגוריהם של החשודים, כי אין כאן עניין עקרוני ורחב, ונדרשת החלטה כי חומר ספיציפי יועבר לידיהם לצרכי הגנת הנאשמים - ותו לא. עד כה המנגנונים שגובשו על-ידי הצדדים להעברת חלק מן החומר לא הובילו לפתרון המחלוקת - וכעת מוטל נטל מציאת הפתרון על כתפי בית המשפט העליון.

עדיין לא ברור האם פרשת רונאל פישר תוליד הלכה משפטית חדשה בנוגע להיקף חומרי החקירה שייתפסו ויועברו להגנה, ואולם בעקבות הפרסום ב"גלובס", מבקר יו"ר ועדת אינטרנט וסייבר בלשכת עורכי הדין, עו"ד אילן שדי, את האופן בו נתפסים הסמארטפונים של חשודים ונחקרים כיום והיעדר המגבלות על היקף הוצאת החומרים מהם. "לא ייתכן שהמשטרה תקבל גישה בלתי מוגבלת לחומרים המצויים על הטלפון החכם שלנו", הוא אומר.

לדברי עו"ד שדי, שהנו מומחה במשפט פלילי ופשיעת סייבר, לכל החלטה של בית המשפט העליון ב"פרשת רונאל פישר", תהיה השלכה מהותית על משפטים פליליים המתנהלים כיום בבתי המשפט השונים, וכן משפטים עתידיים. לדבריו, "כאשר מדובר במאגר מידע פרטי מסוג זה, אשר נאסף על-ידי עד המדינה, לא יכול לקום חולק כי מדובר על תיבת אוצר, המכילה חומרים שיש בהם להשפיע על מהלך המשפט, מהימנות עד המדינה ואף 'אפילו' ראיות מזכות".

בנסיבות, לטענתו, לא ניתן להסתפק באמירות לפיהן מדובר בחומר רב מדי או בחומר העלול לפגוע בפרטיות העד, היות והפגיעה בנאשמים - והחשש כי חירותם תישלל מהם בלא הגנה מספקת - חמורה לאין שיעור.

לדבריו, "בכל הנוגע למחשבים וחומרי מחשב, הטילה הפרקליטות לחלל אולם הדיונים 'פצצה', שלפיה הדרישה להעברת קבצי המחשב והטלפון החכם במלואם להגנה - למעט חומר חסוי - אינה ניתנת ליישום ע"י הפרקליטות, וזאת עקב החומר העצום אשר בחלקו אף לא נסרק ע"י גורמי החקירה. במלוא הכבוד, אין לקבל עמדה זו, ויש ולאפשר לנאשם להכין הגנתו בהסתמך על מלוא חומר הראיות הרלבנטי".

הטלפון הוא מחשב

ואולם, מוסיף שדי, ללא קשר להגנה הראויה של הנאשמים, לא בטוח שמלכתחילה אמורה להיות גישה כל כך רחבה ובלתי מוגבלת של המשטרה ורשויות התביעה במדינה לחומרים המצויים בטלפון הנייד של עדים וחשודים. לדבריו, בנסיבות כיום, בהן הטלפון החכם הוא מחשב המלווה אותנו כל העת, לכל מקום, ומתעד את פעילותינו ללא הפסק, כל חיינו נמצאים עליו - ומרגע שהחומר מוצא משם, אנחנו חשופים באופן דרמטי.

"האם כל הסודות הללו אמורים להיות חשופים בפני כל כאשר אדם נדרש להעיד במשפט או חשוד בפרשה פלילית? התשובה המתבקשת לדבריו, היא - לא. גם לא בפני המדינה.

ואולם, החוק כיום אינו נותן מענה ברור לשאלה זו במסגרת דיני החיפוש."מי שחודר ל'טלפון החכם' שלנו, מקבל סקירה כללית של מחשבותינו, מעשינו, מאוויינו בכל מישורי החיים.

"הוא חלק אינטגרלי מגופנו, מעין יחידת סמך במוחנו. היעלה על הדעת כי נתיר לחוקר, כך סתם, לפשפש במוחנו וזאת ללא פיקוח הדוק מחמיר של בית המשפט? לא.

"חדירה למחשב בכלל, ולמחשב המכיל פרטים כמוסים אלה בפרט, מחייב כללים דווקנים וביקורת חיצונית דווקנית לא רק לגבי פיסות מידע החשובות להגנת הנאשם, אלא גם באשר לעצם נחיצות החיפוש, היקפו, ובעיקר על היכן ומה בודקת המשטרה", אומר עו"ד שדי.