מבחן דרכים: אינפיניטי Q60 טורבו - תרבותית, שקטה ויקרה מדי

בסוף השבוע האחרון נערך בפאתי חיפה מפגש של חובבי רכב, שאורגן ספונטנית ברשתות החברתיות. זה היה כאוס מושלם: ערבוביה של מאות כלי רכב, עם מכוניות אספנות נדירות לצד מכוניות ספורט חדישות במאות אלפי דולרים; משפחתיות דלות תקציב שעברו "שיפורי חצר" לצד מכוניות פרימיום, ששופרו במיטב הסדנאות באירופה ובארצות הברית; ואלפי חובבי רכב נלהבים שהתרוצצו לכאן ולשם חמושים במצלמות על רקע קולות נפץ מפלטים, חריקות צמיגים ותמרות עשן.

אפשר לאמץ גישה מתנשאת כלפי "מפגשי רחוב" יצריים שכאלה, אבל האמת שהאירוע חימם את הלב. אחרי שנים רבות של הדחקה צומח כאן דור חדש של חובבי רכב, שנע על המנעד בין מעריצים לפני גיל רישיון ללקוחות בוגרים ונטולי מגבלות תקציב. התרבות המוטורית ה"חברתית" הזו היא אמנם מחוספסת, נטולת רגולציה וכוחנית לעיתים, אבל היא מתייחסת למכונית כאל תחביב ומושא לתשוקה ולא כאל מוצר צריכה או סמל סטטוס.

השינוי ניכר גם בנתוני המכירות בישראל של פלח דגמי הביצועים, וזו בשורה טובה ליבואני הרכב, שטורחים להביא כיום לישראל "מכוניות נשמה" ולא רק אמצעי תחבורה תכליתיים. אינפיניטי Q60 בגרסה החזקה היא ללא ספק אחת מהן.

חיצונית, עיצוב ה-Q60 מספק את הריגוש שכל כך חסר לרוב דגמי המותג. הוא משלב קימורים, זוויות חדות, תפיחות אגרסיביות, גג שמשתפל לאחור בזווית חדה, חישוקים קרביים ופריטי היי-טק מוקפדים דוגמת שבכת מצנן דמוית חלת הדבש ו"זימים" כסופים בצידי תא המנוע. היציבה על הכביש אתלטית והזנב מספק כמה רמזים חזותיים לניסאן GT-R, ה"אלטר-אגו" הכוחני של החברה-האם של אינפיניטי. את "מבחן הרחוב הישראלי" עברה ה-Q60 שלנו בהצלחה יתרה והבורדו המטאלי הנוצץ שלה כוסה די מהר בעשרות טביעות אצבע וחוטם שהותירו עליו סקרנים בחנייה.

תא הנוסעים מחזיר אותנו לערכים המוכרים והסולידיים של המותג עם איכות מוחצנת, עיצוב מאופק וגודש טכנולוגי. עמדת הפיקוד משוכפלת מהאחות Q50 ומציגה שני מסכי מגע צבעוניים מוערמים, שלפחות אחד מהם מיותר. למרות כל התפריטים, סביבת הנהג עדיין עמוסה במתגים אנלוגיים ובמוטות. מושבי הספורט הקדמיים מפתים לישיבה ומעניקים תמיכה הולמת לגוף בפניות, ריפוד העור באיכות גבוהה, חומרי הדיפון יוקרתיים ומערכת הקול מקצועית.

בידוד הרעשים טוב, ולטעמנו אפילו טוב מדי: כאשר החלונות סגורים קולו של המנוע הספורטיבי כמעט אינו נשמע. בסיס גלגלים נדיב מספק מרחב ברכיים סביר לצמד נוסעים מבוגרים מאחור, אבל פדחתם תהיה ממוקמת מתחת לקצה העליון של השמשה האחורית. זה טוב לשיזוף באירופה ופחות מתאים לאוגוסט בישראל. תא מטען גדול ושימושי הוא בונוס מבורך. האבזור בדגם הבכיר מקיף וממצה, וכולל מערכות סיוע לנהיגה מדור אחרון, גג חשמלי ועוד.

גרסת ה-3 ליטר טורבו "S" הבכירה, זו שעמדה למבחן, מצוידת במנוע ה-V6 טורבו שאותו פגשנו לאחרונה ב-Q50. המנוע הזה מרגיש קצת כמו בוס של היאקוזה: אלים, כוחני, אבל לבוש בחליפת משי מחויטת, שמסתירה היטב את הקעקועים. הספק של 405 כוחות סוס ומומנט של 48 קג"מ מציבים אותו בשורה אחת עם מנועי ה-6 צילינדרים טורבו המקבילים של ב.מ.וו M, מרצדס AMG ואאודי S, ונתון זינוק מאפס ל-100 קמ"ש ב-5 שניות בלבד הוא בהחלט לא משהו, שצריך להתבייש בו בחברה הזו.

אבל הנעה כפולה יעילה, משקל עצמי לא מבוטל, תיבה אוטומטית חלקה ועצלה לעיתים וצליל מפלט תרבותי ונטול נביחות דואגים להעביר את הכוח בצורה נטולת דרמה, אפילו במצב הספורטיבי של מחשב המנוע. נכון, מכוניות כמו אאודי S5 או ב.מ.וו 440 מרגישות קצת יותר סוערות במצב הספורטיבי שלהן, אבל המנוע הזה מתאים מאד לנהיגה יום יומית בזכות שיוט רגוע מאוד במהירויות-על ואפילו מצב "חיסכון", שמפחית משמעותית את הצמא הדי-קיצוני לדלק.

התנהגות הכביש היוותה בעבר מחסום טכנולוגי ופסיכולוגי של אינפיניטי, שמנע ממנה ליישר קו עם העילית הגרמנית. נראה שמהנדסי ה-Q60 לקחו את האתגר ברצינות והתוצאה מרשימה מאוד. עוד לפני היציאה לכביש, טיפ חשוב וחיוני: היכנסו לתפריטי השליטה במערכות הסיוע לנהג ובחרו באופציה של ניתוק מערכת התיקון האוטומטי של ההיגוי. כמו בהרבה דגמי דור אחרון שבהם נהגנו, המערכת הזו מקלקלת באופן יסודי את תחושת ההיגוי של ה-Q60 והופכת אותה לקלה ומלאכותית. לאחר הניתוק מקבלים הגה כבד, מהיר וליניארי, כפי שהתכוון המשורר.

ביחד עם שליטה אלקטרונית בשלדה, אחיזת כביש מצוינת בזכות ההנעה הכפולה וכיול ראוי של הבולמים, מקבלים מכונית שהמגבלות שלה גבוהות הרבה יותר משל הנוהג בה. טהרנים יכולים לטעון, שהגרמניות משחררות יותר "משחק" ומיצרות יותר אתגר לנהגים מיומנים. אבל האמת היא, שרוב הלקוחות בפלח היוקרתי הזה רוצים מכונית שתשדרג - ולא תאתגר - את מיומנות הנהיגה הבסיסית שלהם.

ה-Q60 מספקת את הסחורה והיא תהפוך כל נהג ממוצע למהיר הרבה יותר על כבישים מתפתלים. מי שממש מתעקש יכול לבחור במצב "ספורט פלוס" ולנסות את מזלו על כביש ציבורי עם 400 כוחות סוס שמועברים בעיקר לגלגלים האחוריים, עם מעט מאד התערבות אלקטרונית. בהצלחה. אנחנו הסתפקנו בכמה מהכבישים התובעניים בצפון וחזרנו מהם מיוזעים ועם חיוך גדול. היכולות המרשימות לא באות על חשבון נוחות הנסיעה, ולמרות ששיכוך המהמורות נוטה לתחושה גרמנית נוקשה, הוא סביר בהחלט גם על מהמורות עירוניות.

מי שרוצה לקבל את העיצוב והאיכות ומסתפק בביצועים "סבירים" (אפס ל-100 ב-7.4 שניות), יוכל להזמין את גרסת ה-2 ליטר טורבו של ה-Q60 עם 211 כ"ס בלבד ותג מחיר של כ-330 אלף שקלים. "הדבר האמיתי", עם מנוע ה-3 ליטר החזק והנעה כפולה, כבר מציב את תג המחיר על 489 אלף. זה מחיר לא זול אבסולוטית, אבל חלק מהמתחרות הישירות יקרות יותר משמעותית. מי שיצלח את מחסום המותג/מחיר יגלה מכונית ספורט-קופה שהיא לא רק יפה אלא בהחלט גם אופה וצריכה לתת לגרמניות חומר למחשבה.

 אינפיניטי

חלק מהמתחרות

אאודי S5

557 אלף שקל הוא המחיר של ה-S5 קופה החדשה. העיצוב החיצוני מאופק יחסית, תא הנוסעים שופע היי-טק והמרחב מאחור מכובד מאד, כמו גם תא המטען. מנוע ה-3 ליטר טורבו מסתפק ב-354 כ"ס, אך בזכות משקל עצמי מתון, הנעה כפולה ותיבה ספורטיבית הזינוק ל-100 אורך 4.7 שניות בלבד

ב.מ.וו 440

למנוע ה-V6 בנפח 3 ליטר של ה-440 קופה יש רק 326 כוחות סוס, אך היא שוקלת כ-200 קילו פחות מהאינפיניטי ומצוידת בתיבה אוטומטית משובחת ובמערכת ניהול נמרצת. הזינוק ל-100 קמ"ש אורך 5 שניות, נוחות הנסיעה טובה מאד ולמרות היעדר הנעה כפולה, התנהגות הכביש רהוטה, עם פוטנציאל לשעשועים. המחיר: 484 אלף שקל

מרצדס C43 קופה

גרסת ה-C43 קופה, עולה 525 אלף, פותחה בשיתוף חטיבת הביצועים AMG ומציגה עיצוב חלקלק-אגרסיבי ותא נוסעים יוקרתי ומרווח יחסית גם מאחור. מנוע ה-V6 בגרסה הזו מייצר 367 כ"ס ו-53 קג"מ ומשודך לתיבה חדשה בת 9 מהירויות. ההתנהגות ספורטיבית ומהודקת והזינוק מאפס ל-100 אורך 4.7 שניות