כולנו נשלם: כך נרקם ההסדר עם האוניברסיטה העברית

700 מיליון שקל -  זה מה שישלם הציבור על מחדלי האוניברסיטה העברית ■ בהסדר, שגובש בחשאי, כולנו נממן פנסיות מובחרות שמעטים יכולים לחלום עליהן ■ פרשנות

קמפוס האוניברסיטה העברית / צילום: איל יצהר
קמפוס האוניברסיטה העברית / צילום: איל יצהר

1. להסדר שנרקם בחשאיות, בתוך מסכת איומים, בין הנהלת האוניברסיטה העברית למשרד האוצר והמועצה להשכלה גבוהה, בראשות שר החינוך נפתלי בנט וראשת הוועדה לתקצוב פרופ' יפה זילברשץ, אין שום קשר לאקדמיה - לא לסטודנטים, לא לעתיד ההשכלה הגבוהה, לא לרמת המוסד (המידרדרת, על פי סקרים בינלאומיים). למעשה, הוא כלל לא קשור לאוניברסיטה עצמה.

ההסדר הזה הוא נטו העברה של כספי ציבור - כולל של אלה ש"לא גומרים את החודש" ואלה שבקושי מתחילים אותו - היישר למימון הפנסיה התקציבית היקרה במיוחד של הפרופסורים והבכירים הוותיקים, פנסיונרים וכאלה שבשנים הבאות ייצאו לגמלאות. חלקם הגדול גויס ועוד יגויס לעבודות נוספות, בכירות ומתגמלות, גם אחרי שייצאו לגמלאות - בדירקטוריונים, במכללות, בוועדות ציבוריות, בחוות-דעת חתומות במכובדות ועוד ועוד. איש איש בתחומו בארץ ובחו"ל.

כספי הציבור - עשירונים מתקשים, מעמד ביניים, צעירים וזקנים, עולים חדשים וישנים - עומדים לממן מכיסם, מלא או ריק, פנסיות מובחרות, לעתים של עשרות אלפי שקלים בחודש, לאנשי האקדמיה שפרשו, פורשים ויפרשו בשנים הבאות.

2. מעניינת העובדה שבכירי הפקולטות למינהל עסקים, כלכלה ומקצועות הניהול באוניברסיטה בירושלים, שעומדים לקבל מהציבור מימון לפנסיה התקציבית המנופחת שלהם, הם-הם שניהלו ומנהלים במשך שנים ארוכות את כלכלת ישראל. הם ידעו לחנך דורות רבים של ראשי המגזר העסקי, הממשלתי, הציבורי - כולל בנק ישראל והאוצר - אבל בשקט בשקט גם אפשרו, בהתעלמות אינטרסנטית, מערך ניהול אוניברסיטאי קלוקל, נצלני ולא יעיל. הם ידעו היטב את המספרים. שנים רבות ידעו ויודעים שכדי לממן את הפנסיה התקציבית שלהם חייבת האוניברסיטה להתייעל, לקצץ עלויות, למכור נכסים כבדים שברשותה, לחתוך בפנסיות הכבדות. אותם בכירים, פרופסורים ודוקטורים, שליוו והובילו את כלכלת ישראל מאז הקמתה, שיושבים גם במערכי הפיננסים, הגמל והביטוח של הציבור - לא פעלו למיתון התפרעות הפנסיה התקציבית, שאותה לא מימנו משכרם, ואת התנאים שהם וקודמיהם הצליחו להשיג בחשאיות ובהתחכמות מממשלות, שרים ופקידים בכירים במהלך העשורים הקודמים (עד להחלטה מתחילת 1999 להפסיק את הפנסיה התקציבית בשירות הציבורי ולעבור לפנסיה צוברת).

3. בין בכירי האוניברסיטה העברית, לפחות הכלכלנים, הסוציולוגים ואנשי מדע המדינה, שפושטים יד לאחרונת המנקות המשתכרת פחות משכר מינימום, נמצאים הפרופסורים הכי "חברתיים" של ישראל. אלה שתחת כל עץ רענן יסבירו, יטיפו, למה המדיניות "הקפיטליסטית החזירית" של ישראל פוגעת בעניים, בנכים, בקשישים, בילדים בסיכון ולמה צריך להעלות את מס ההכנסה בישראל. לא נזכיר שמות, ולו רק משום שלא נצליח למנות את כולם, אבל רק תחשבו על כל אלה שהשתתפו במחאה החברתית של 2011, שמופיעים ומארגנים כנסים אקדמיים, חברתיים, כלכליים, עסקיים, כותבי מאמרים חוצבי להבות לטובת הציבור המתקשה. הם-הם אלה שאנחנו עומדים לממן במאות מיליוני שקלים.

4. במשך שנים רבות מדברים, דנים ולוחצים להגיע להסדר בנוגע לפנסיה התקציבית באוניברסיטה העברית. במשך הרבה שנים התעקשו ראשי אגף התקציבים, השכר והמנכ"לים באוצר, בתמיכת השרים, שהאוניברסיטה תואיל קודם להצטמצם, להתייעל, להכניס יד לנכסיה ולתת תמורה מקבילה להזרמה הכספית הציבורית.

כך גם בקרב חברי הות"ת - במשך שנים הם עמדו על כך שקודם כל יתבצע קיצוץ מסיבי בכוח אדם, מכירת נכסים וגם צמצום, קיצוץ, בפנסיה לבכירים שנהנים מפנסיה גבוהה במיוחד, בעיקר אם יש להם הכנסות יפות נוספות אחרי הפנסיה. שליחים באו והלכו - האוצר והות"ת שמרו על הקופה הציבורית.

והנה, בחודשים האחרונים, הסתדרו העניינים כך שאפשר יהיה להעביר הסדר מפוקפק, בחשאיות.

5. באוניברסיטה העברית התחלף נשיא. הפרופסור, ח"כ קדימה לשעבר, מנחם בן ששון, סיים 8 שנים ומונה פרופ' אשר כהן. על הדרך, כזכור, המציאה האוניברסיטה המתקשה ג'וב חדש ובכיר בשם "נגיד" והעניקה אותו לבן ששון. מקורבי הנשיא החדש כהן, בהנהלה, בחבר הנאמנים, בתאגידים ובחברות של העברית, העבירו מסר סמוי, יותר נכון איום, לשר בנט ולראש הוות"ת זילברשץ, שהם לא יפתחו את שנת הלימודים. מה שאומר: בנט אשם, זילברשץ כשלה, גם משה כחלון אחראי למצב, ואם לא תיכנעו - נלך לראש הממשלה בנימין נתניהו שלא יוכל להרשות לעצמו את הבושה. הם אכן נבהלו מהאיומים.

גם במשרד האוצר, שהופך חלש יותר ויותר, הסתדרו הדברים לגמרי לטובת העברית. אין ממונה על תקציבים, וממלא המקום זה זמן לא קצר, הכלכלן הראשי יואל נווה, התברר כ"נוסע המתמיד". מנכ"ל האוצר שי באב"ד לא היה מעורב בעניין, יש אפשרות שהוא ברח מזה כמו מאש כשהתברר לו מה הולך לקרות. מי שנשאר לעמוד בפרץ ובלחץ, ולשמור על הקופה הציבורית, היא שירה גרינברג, סגנית הממונה לענייני כלכלה והשכלה גבוהה. לה, אומרים, תמיד הייתה אמפתיה לאקדמיה בכלל לעברית בפרט. אמנם לוי הסכים, בימים האחרונים לפני פרישתו, לעקרונות ההסכם, אך התנגדות הוות"ת לחלק מהתנאים, בעיקר לעמימות במילה "התייעלות" והדרישה להתחייבות מוכחות ובחינה שנתית של מימוש התחייבויות העברית בטרם העברת הכספים בכל שנה - מנעה את החתימה. אבל עם הזמן נכנע גם הוות"ת. זילברשץ, אולי בלחץ בנט, לא עמדה בלחץ. כך קרה שעיתוי הסיכום, ועוצמת המימון הציבורי, הושפעו באופן ישיר ממועד פתיחת שנת הלימודים האקדמית, בשבוע הבא.