דעה: כך פוגע יעקב ליצמן במערכת הבריאות - ובכולנו

מי הוא השר הגרוע בממשלת ישראל? למרות התחרות הקשה, נראה כי שר הבריאות, יעקב ליצמן הוא מתמודד רציני על התואר הזה. פעם אחר פעם ליצמן מצפצף על הדרג המקצועי במשרדו, על הנחיות הממשלה והמינהל התקין. הוא שוב ושוב נלחם בעסקים ומקדם את יוקר המחייה. הוא הופך את הפרוטקציוניזם לשיטת עבודה ופוגע במערכת הבריאות ובנו.

קבלו 6 דוגמאות שערורייתיות לפעילותו של ליצמן במשרד הבריאות.

1. אחת מהחלטות הממשלה החשובות ביותר בשנים האחרונות היא הפחתת עלויות הרגולציה ב-25% לפחות בכל משרד, במהלך חמש השנים הקרובות. כל משרדי הממשלה התגייסו לנושא. משרד אחד התעלם מכך ומצפצף על ההחלטה - משרד הבריאות. מספיק להסתכל ב"ספר הפחתת נטל רגולטורי לשנת 2016" של ממשלת ישראל - משרד הבריאות לא עמד בהתחייבויות שקיבל על עצמו.

2. בניגוד למטרת הממשלה לצמצם את יוקר המחייה - משרד הבריאות החליט להתחיל לסמן מוצרי מזון במדבקה קדמית. מהלך ספק מועיל ספק מזיק שיטיל עלויות גבוהות על יצרנים, שכמובן יגולגלו אלינו. אפילו אם הוא מועיל מעט - הזמן המושקע בו במשרד הבריאות וההליך המזעזע של ההחלטה עליו פוגעים במשק הישראלי.

3. לא רק שליצמן ומשרדו לא מקטינים את הרגולציה בתחום אחריותם ומקדם רגולציה נוספת - הוא גם מעכב רפורמות בין משרדיות, כמו רפורמת התמרוקים, שמטרתה להוזיל את יוקר המחייה. ובעוד שעמדותיו לגבי הצורך בדיונים נוספים יכולות להיות לגיטימיות - התנגדותו לכל אורך הדרך ליבוא מקביל של חלק מהמוצרים תפגע בצרכן. למזלנו, כרגע נראה שבתחום הזה הלחץ של משרדי האוצר והכלכלה עושה את שלו והרפורמה תצא לדרך.

4. אחת מנקודות החוזק של מערכת הבריאות בישראל היא התחרות בין קופות החולים. במשמרת של ליצמן מקודם חוק שיקשה על מעבר מבוטחים ורופאים בין קופות החולים. זאת כדי להקל על קופת חולים לאומית, הגרועה מבין קופות החולים, שסובלת מנטישת מבוטחים. וכשלא יהיה אינטרס לתחרות - השירות שנקבל ייפגע.

5. ליצמן יצר "קו חם" לקיצור תורים, ל-MRI בפרט (באמצעות נציג במשרד הבריאות) ולכלל התורים והטיפולים הרפואיים (באמצעות מקורבים לו). בעוד שפיקוח מלמעלה יכול להועיל לפעמים, במקרה הזה לא מדובר בטיפול בתקלות, אלא במתן עדיפות למי שמצלצל על חשבון אנשים בעלי צרכים זהים (או דחופים יותר), שפשוט לא מצלצלים לבקש טובה. מדובר בבוז למערכת הבריאות וזלזול קיצוני ברופאים.

6. והנה עוד דוגמה מהימים האחרונים. קיימת מחלה נדירה בשם SMA, שהתרופה לטיפול בה מאוד-מאוד יקרה. כל כך יקרה שלא משתלם לנו לממן אותה, שכן מימון שלה ידרוש משאבים שיכולים להציל ולשפר את חייהם של רבים יותר הסובלים ממחלות אחרות. מי שאמורה לדון בסוגיה היא ועדת סל התרופות. אך משפחות החולים התחילו בקמפיין תקשורתי ובלובינג אל מול חברי כנסת, שר הבריאות והאוצר. הם החליטו לממן את התרופה עד להכרעת הוועדה. ברמה הפרקטית ההחלטה מוטעית - אך ברמת המינהל התקין היא סבירה. ועדת הסל מתכנסת פעם בשנה, ובהחלט הגיוני שאם יש תרופה חדשה שכל יום בטיפולה קריטי - יתקבלו החלטות זמניות עד להחלטתה הסופית.

הבעיה מתחילה בכך שליצמן הבטיח להכניס את התרופה לסל הבריאות - תהא אשר תהיה החלטת ועדת הסל. זאת כאשר הוא יודע ומציין בו זמנית שלא מקומו להתערב: "הנושא הזה נמצא בוועדת הסל ואני לא רוצה לגעת בזה. הם עושים מלאכה קשה וצריכים להחליט על 460 מיליון שקלים מתוך היקף של 2 מיליארד שקלים בקשות... בכל מקרה אדאג שכל ילד שיצטרך את התרופה יקבל אותה".

אני לא יודע מה יעשו בוועדת הסל, אבל לו הייתי יו"ר הוועדה ברגע זה הייתי מפסיק לדון בתרופה - הרי שר הבריאות בכל מקרה יממן אותה. למה שאקדיש לה חלק מהסל המוגבל שלי כשאפשר להכניס יותר תרופות אחרות?

יש המון סיבות לתקוף את ליצמן. למשל על תפקודו כפרלמנטר, במסגרתו הוא מקדם מנגנונים ממשלתיים המתעמרים באזרחי ישראל ומונעים מהם לבחור מה לעשות בחייהם. אבל בתחום זה יש 120 נוספים. לעומת זאת, יש לנו רק שר בריאות אחד - והוא מתחת לכל ביקורת.

■ הכותב הוא כלכלן, מפעיל עמוד הפייסבוק "לו הייתי שר אוצר" ומייסד "נוע תנוע", ארגון המקדם תחבורה בשבת