אנה נפנה

ארי פולמן ודוד פולונסקי הפכו את היומן המפורסם בעולם לקומיקס חי ומכבד את המקור. על "אנה פרנק, הרומן הגרפי"

מדהים עד כמה אנה פרנק, הסמל האולטימטיבי של זיכרון השואה, עדיין כל-כך חיה בתודעה, ולא רק בזו היהודית. מעבר לעובדה ש"יומנה של אנה פרנק" תורגם ליותר מ-75 שפות ונמכר ב-33 מיליון עותקים ברחבי העולם, רק בחודשיים האחרונים התבשרנו על כמה שימושים מפתיעים בדמותה של הנספית הכי מפורסמת בשואה. בליגת הכדורגל האיטלקית שימש דיוקנה בהתנגחות בדרבי הרומאי, בין אוהדי לאציו (שידועה בגרעין האוהדים הפאשיסטי שלה) לאלה של רומא. בתגובה החליטו מנהלי לאציו, שדמותה של אנה פרנק תתנוסס על חולצות השחקנים במשחק הגביע, במסגרת המאבק בגזענות ובאנטישמיות. קטע מהיומן אף הוקרא במערכת הכריזה לפני כל המשחקים בשלוש הליגות האיטלקיות הבכירות באותו שבוע.

כמה שבועות לאחר מכן, ובלי שום קשר, הודיעה חברת הרכבות הגרמנית שהיא מתעתדת לקרוא לרכבת חדשה על שמה של אנה פרנק; אחת מתוך סדרה של רכבות שייקראו על שם אישים מפורסמים שהתנגדו לנאצים. היוזמה עוררה התנגדות, בשל הקשר הטעון של שואה ורכבות, אבל זו עוד יכולה להיחשב כמחווה של טעם טוב כמעט לעומת מחוות הכבוד המוזרה של הראפר קסאן פרנק, שקעקע את דמותה של פרנק על לחיו.

בקרן אנה פרנק, מיסודו של אוטו פרנק, אביה של אנה, לא אהבו את היוזמות הללו, ואף התבטאו במפורש כנגד הענקת שמה לרכבת גרמנית. אך אין לחשוד בהם בנוקשות ובשמרנות ביחס לשימור זכרה. גם הם יודעים שבמאה ה-21 אי אפשר להיצמד לנוסח שקודש מאז יצאה המהדורה הראשונה של היומן לאחר המלחמה. והראיה: הקרן פנתה לצמד היוצרים ארי פולמן ודוד פולונסקי ("ואלס עם באשיר", "כנס העתידנים") בהצעה להנגיש את דמותה לבני המילניום הנוכחי באמצעות רומן גרפי ובהפקת סרט אנימציה שיתבסס על דמותה. כך בא לעולם "אנה פרנק - היומן הגרפי", שיצא לאחרונה בעברית ובצרפתית ועתיד לראות אור ביותר מ-50 מדינות עד ה-27 בינואר, יום השואה הבינלאומי.

יהיו מן הסתם כאלה שייחרדו מהרעיון להפוך את היומן המפורסם לקומיקס, לא פחות מאשר קעקוע הלחי והדפס על מדי קבוצת כדורגל, אבל האמת היא שאין להם מה לדאוג. הרומן הגרפי מעבד את היומן בצורה מכבדת ויצירתית, ואף שהוא עכשווי מאוד, בה בעת הוא נאמן לרוח הספר המקורי, ומצליח להחיות את דמותה של אנה ואת עולמה הפנימי - עם ההומור, הדמיון, המבט המיוחד וכישרון הכתיבה שלה.

"היינו רגישים ומודעים למשמעות החופש שלקחנו לנו", כותב פולמן בדבר המחברים, "לאורך כל הדרך הנחתה אותנו המטרה לשמר את רוחה של אנה פרנק בכל תמונה ותמונה, אבל שמרנו גם על תפיסה קולנועית וחיפשנו רעיונות חזותיים. צמצמנו, הידקנו וסיננו כפילויות, עד שבסופו של דבר נותרנו עם 70 אחוזים מהטקסט המקורי". וכך גם הקו האיורי של פולונסקי. מצד אחד הוא נקי ועכשווי, מצד שני נאמן להקשר התרבותי וההיסטורי ורצוף מחוות לשנות ה-40 - בעיצוב הדמויות, בלבוש, בכלי האוכל וגם בעיצוב הפנטזיות של אנה פרנק, המדמיינת את עצמה כבוגרת בשנים שאחרי המלחמה, ומצוירת ברוח הקולנוע והכרזות של אותן שנים, החרדות והסיוטים שלה.

"אנה פרנק, הרומן הגרפי". הוצאת כנרת, זמורה-ביתן דביר