הנקראות ביותר

כללי המשחק החדשים של נשיא צרפת עמנואל מקרון

נשיא צרפת החדש משפץ את חוקי העבודה, מצרף אליו חברי אופוזיציה ומפלג את מנהיגי האיגודים המקצועיים ■ השאלה עכשיו היא אם הבליץ חסר התקדים של אמצעים כלכליים ורפורמות שהוא השיק, יחזיק מעמד

נשיא צרפת, עמנואל מקרון / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
נשיא צרפת, עמנואל מקרון / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

כמה שבועות לפני כניסת עמנואל מקרון לארמון האליזה, שאל אותו איש עסקים על תוכניותיו לעקוף את הפרלמנט ולהעביר רפורמה סוחפת בשוק העבודה בצרפת באמצעות צו נשיאותי. גם בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, הזכיר איש העסקים, נשיאי צרפת ביקשו את אישור הפרלמנט.

מקרון נפנף אותו. "הוא מאמין שמה שאנשים רוצים זה תוצאות, לא דיונים פומביים", אמר אותו איש עסקים.

שמונה חודשים מאז כניסתו לתפקיד הנשיא, מקרון הציב את התרגיל של כוח ביצועי בלתי מוגבל במרכז נשיאותו. מז'אק שיראק עד פרנסואה הולנד, הנשיאים מילאו תמיד את תפקיד שופטי הכדורגל בדמוקרטיה הצרפתית. הם שלטו בקונצנזוס - יישוב מחלוקות בין סיעות בפרלמנט, ביצוע חילופי גברי בקבינטים שלהם כדי להקים בריתות פוליטיות חדשות והפעלת משקל אישי כדי להשקיט מהומות אלימות ברחובות.
מקרון לא מנהל משא ומתן עם יריביו. הוא פורק את נשקם.

החודשים הראשונים של מקרון
 החודשים הראשונים של מקרון

מפלגת האופוזיציה הגדולה ביותר, הרפובליקאים מן המרכז-ימין, מצויה בבלבול מפני שמקרון פיתה את הכוכבים העולים שלה והעניק להם כהונות בכירות בממשלתו.

קיראו עוד ב"גלובס"


מפלגתו שלו, "רפובליקה קדימה" מהמרכז, נעה בתיאום מלא עם הנשיא הצעיר מפני שהוא בחר אישית את המועמדים שהפכו לחברי הפרלמנט. והוא אילף את הכוח המפחיד ביותר בפוליטיקה הצרפתית - גל המחאות ההמוניות והשביתות הידוע כ-la greve - על ידי יצירת חילוקי דעות בין האיגודים שמארגנים את ההפגנות.
הטקטיקות הללו אפשרו למקרון להשיק בליץ חסר תקדים של אמצעים כלכליים, מחוקים שמקלים על גיוס ופיטורי עובדים עד ביטול מסי הון.

המטרה היא לעצב את צרפת ברוח חזונו, כלומר להפוך ממדינה בעלת חשד היסטורי עמוק ביחס לכלכלת שוק חופשי למדינה שמטפחת כוכבים כמו מקרון, בנקאי השקעות לשעבר שמכהן כעת כנשיא. כוח עבודה של אנשים שאפתניים שנוטלים סיכונים, אומר מקרון, מתאים לשרוד בעידן של שיבושים כלכליים יותר מכוח עבודה מאוגד שמטפח מלחמת מעמדות.

"כדי שהחברה שלנו תשתפר, אנחנו זקוקים לאנשים מצליחים. אסור לנו לקנא בהם", אמר מקרון לאחרונה.

דורך על יריבים

אבל בקידום האג'נדה שלו, מקרון דורך על יריבים שהוא עשוי יום אחד להזדקק להם כדי ליישם את הרפורמות שלו ולהטמיע אותן. הוא מחזיק את התקשורת במרחק גדול ממנו, ומעניק מעט ראיונות. גנרל בכיר שמתח ביקורת על הקיצוצים בתקציב הביטחון הושפל בפומבי על ידי הנשיא לעיני צמרת הצבא, במה שהוביל להתפטרותו.

"העברת חוק היא במקרה הטוב רק חצי עבודה", אמרה שרת העבודה מוריאל פניקו בראיון. "מה שחשוב אחר כך הוא איך בעלי העניין - ראשי העסקים, האיגודים והמעסיקים - מנצלים אותו".

עוזר של מקרון אמר בתגובה שהנשיא בטוח שהרפורמות שלו יחזיקו מעמד. מקרון רץ לנשיאות על בסיס הבטחה לנער את המערכת, אמר העוזר, והבוחרים נתנו לו מנדט לשינויים הללו.

למרות גישת ההתעמתות שלו - או אולי בגללה - מקרון הצליח לכופף את עקומת דעת הקהל חזרה לטובתו, וזהו הישג נדיר בפוליטיקה הצרפתית. אחרי ירידה ל-40% באוגוסט, שיעור התמיכה בו עלה חזרה ל-52% בדצמבר. גם הכלכלה מתרוממת, עם אומדן צמיחה של קרוב ל-2% ב-2017 אחרי שנים של מחצית הקצב הזה.

"נשיא העשירים"

ובכל זאת, צרפתים רבים רואים בשינויים של מקרון בגידה במודל הסוציו-כלכלי של צרפת, שמבוסס על הגנת העובדים והטבות הרווחה, ולא על צבירת הון. המדיה הצרפתית מיתגה אותו כ"נשיא העשירים", והוא עשה מעט מאוד כדי להסיר את המיתוג הזה. ליום הולדתו ה-40 הוא ערך מסיבה פרטית בחצר של שאטו דה שאמבור, מבצר שהושלם בימיו של "מלך השמש" לואי ה-14.

ההתנגשות בין השקפות העולם באה לביטוי ברור באוקטובר כאשר הנשיא ביקר במרכז להכשרת עובדים בדרום-מערב צרפת. בפנים, מקרון דיבר על הקושי של בית יציקה מקומי לגייס עובדים מיומנים. בחוץ הפגינו עובדי מפעל לייצור מכשירים שעומד בפני סגירה.

"במקום לעורר מהומה, כדאי לכמה אנשים לבדוק אם הם יוכלו לעבוד בבית היציקה", אמר מקרון.

אלן רוסה, פעיל סוציאליסט שנלווה לביקור של מקרון, אמר לנשיא לגלות אמפתיה כלפי המפגינים שניצבים בפני שינויים עמוקים בתרבות מקום העבודה. "אתה לא יכול לכפות פתרון לבעיה", אמר רוסה.

חודשיים אחרי ניצחונו, מקרון ביקש מהפרלמנט את הסמכות לבצע שיפוץ כללי בתקנות העבודה בצרפת באמצעות צו. רוב הרפובליקאים תמכו במפלגתו בהצבעה על כך, והעניקו לו בכך מנדט רחב לנסח את החוקים החדשים ולחוקק אותם ללא הפיקוח המקובל של הפרלמנט.

בשלב זה, המכשול האחרון בפני השפעתו של הנשיא על שוק העבודה היה הרחוב הצרפתי והאיגודים ששלטו בו.

תרגיל בתקשורת

מקרון זרק דרך החלון את ספר ההוראות של קודמיו בארמון האליזה, של הזמנת ראשי האיגודים והמעסיקים לשולחן הדיונים לגיבוש כללי משחק חדשים. שיחות כאלו הובילו בדרך כלל למשיכת זמן של האיגודים, עם סגירת שורות שלהם וגיוס מפגינים. הפגנות ענק חיסלו ניסיונות של נשיאים קודמים לרענן את מערכת העבודה המסוידת.

במקום זאת, מקרון זימן אליו מנהיג כל איגוד בנפרד לפגישה אישית באליזה. מנהיגי האיגודים שקיבלו את ההזמנות ייצגו מגוון רחב של עובדים בעלי אינטרסים מנוגדים, מעובדי צווארון לבן בשכר גבוה עד עובדי מפעלים.

הפורמט הזה של הדיונים, אמרו מנהיגי איגודים, יצר "דילמה של אסיר", כלומר מצב שבו כל בוס קיווה להשיג עסקה עם מקרון, בלי לדעת מה הוא סיכם עם ראשי האיגודים האחרים.

לראשי האיגודים גם לא הייתה כל אפשרות לדעת כמה ברצינות מקרון לוקח את הדרישות שלהם, מפני שהממשל שמרה על טיוטת הצו הנשיאותי בחשאיות רבה.

"לנשיא תהיה המילה האחרונה. אין לי שום עדים", אמר פרנסואה אסלין, מנהיג איגוד ראשי העסקים הקטנים שנפגש עם מקרון.

מקרון הזמין צוותי טלוויזיה לצלם את ראשי האיגודים בכניסה וביציאה ללשכתו, כדי להבליט את מעורבותם. "הוא רצה לגרום לאנשים להאמין שהיה שם דיאלוג", אמר פבריס אנג'י, בכיר באיגוד העובדים השמאלני CGT. "זה היה תרגיל בתקשורת במטרה לפלג בין האיגודים".

"הייתה נכונות אמיתית להקשיב", אמר העוזר של מקרון, והוסיף שהממשלה קיימה "מאות שעות של דיונים" עם נציגי איגודים וחברי פרלמנט.

שרת העבודה פניקו המשיכה את הדיונים בפורמט דומה בקיץ - תמיד פגישות אישיות נפרדות עם ראשי האיגודים. היא שיבחה את הטקטיקה הזו כסמל המסחרי שהממשלה מתכוונת להמשיך להשתמש בו.

CGT פרש מהשיחות בעיצומו של המו"מ, וקרא להפגנות ולשביתות, אך איגודים אחרים לא נענו לקריאה, והמתינו שהממשלה תראה להם את הצו המתוכנן. "יש כאלו שמנבאים את הגרוע ביותר. לעולם לא ניכנע לרואי השחורות הללו", אמר מקרון בישיבת קבינט ב-28 באוגוסט.

כעבור יומיים הזמינה הממשלה את כל ראשי האיגודים ללשכת ראש הממשלה כדי להראות להם את הצו, כמה שעות לפני פרסומו לציבור. מקרון לא נכח.

מקריאה ראשונה, ראשי האיגודים הבינו שמקרון לא כיבד את "הקווים האדומים" שלהם. הרפורמה תקבע תקרה לקנסות שבתי משפט יוכלו להטיל על חברות שיפטרו עובדים, ובכך היא תקל על חברות לפטר עובדים. היא גם תאפשר לחברות קטנות לדון על שעות עבודה ושכר עם העובדים, במקום לציית להסכמים קיבוציים ארציים.

"אנחנו מרגישים כאילו שמעו אותנו בלי להקשיב", אמר לורן ברגר, מנהיג איגוד CFDT המתון, באותו פורום.

אבל בפומבי, האיגודים ריככו את הביקורת שלהם. ברגר אמר ש-CFDT, האיגוד הגדול ביותר במגזר הפרטי בצרפת, לא יארגן שביתות ומחאות נגד הצו. איגודים אחרים אמרו את אותו הדבר.
באופן פרטי, ראשי האיגודים רתחו. הם נפגשו לבסוף ב-5 בספטמבר, אבל הישיבה בדלתיים סגורות התדרדרה במהירות להטחת האשמות, אמר ברגר. לדבריו הוא האשים את CGT בפילוג תנועת האיגודים על ידי קריאה חד-צדדית לשביתה.

ב-22 בספטמבר חתם מקרון על הצו. כעבור כמה שבועות הוא החל שוב להזמין את ראשי האיגודים לפגישות בארבע עיניים באליזה. הפעם הוא רצה לדון בתוכניותיו לרפורמה בקצבאות האבטלה.
בכניסה להיכל המוזהב של האליזה, פרנסואה הומרל, הבוס של איגוד עובדי הצווארון הלבן CFE-CGC, הבחין מיד במצלמות הטלוויזיה שעמדו להנציח את הדקות הראשונות של הפגישה. אחרי שהמצלמות פונו, מקרון שאל את הומרל למה הוא מתח בפומבי ביקורת על צו העבודה הממשלתי ועל טקטיקות מו"מ שלו.
הומרל אמר לנשיא שהוא חש שדוחקים אותו לפינה. "יש הרבה דיבורים על דיונים ומו"מ, אבל זה לא מו"מ", הוא אמר למקרון. "אנחנו מרגישים שבגדו בנו".

התרגיל הפוליטי החשאי

מקרון נהנה מכוח ומסמכות בלתי רגילים הודות לאחיזתו בפרלמנט. הוא צבר פחות מרבע מהקולות בסיבוב הראשון של ההצבעה לנשיאות ב-23 באפריל, וזה הספיק להעלותו לסיבוב השני מול מארין לה-פן מהימין הקיצוני. לפני ההצבעה הסופית הוא גייס בחשאי טאלנטים בכירים ממפלגות הזרם המרכזי, כדי שיצטרפו למפלגתו החדשה, וירוצו לפרלמנט בבחירות של יוני.

אחד מאותם כישרונות פוליטיים היה ברונו לה מייר (Le Maire), שכיהן כשר חקלאות תחת הנשיא ניקולה סרקוזי. לה מייר נהנה מתמיכה רבה בקרב רפובליקאים מהמרכז, שרצו שיהיה המועמד שלהם לנשיאות במקום פרנסואה פיון.
מקרון פנה אל לה מייר בהצעה קוסמת: לכהן כשר הכלכלה והאוצר בממשלתו. "השמאל והימין כבר נכשלו", הוא אמר, לפי לה מייר.
הוא קיבל את ההצעה. הרפובליקאים, הוא אמר לאחרונה, יתקשו לארגן אופוזיציה ראויה מפני שמקרון אימץ לעצמו את המסר של המפלגה, של כלכלת שוק חופשי. "אין כיוון התקפה נגדו", הוא אומר על מקרון.

כמה ימים אחרי פנייתו ללה מייר, מקרון הביס את לה-פן ברוב מוחץ, כאשר בוחרים שתמכו במפלגות הזרם המרכזי בסיבוב הראשון התלכדו סביבו. כעבור זמן קצר, הרפובליקאים למדו על עריקת לה מייר, המנהיג הפוטנציאלי שלהם, והמפלגה טרם התאוששה מהבשורה.

לאורה דה לה רודיאר, מחוקקת רפובליקאית שמקורבת ללה מייר ורצה בבחירות ביוני לבחירה מחודשת לפרלמנט, אמרה שהיא ניצבה מיד בפני שאלות של עמיתים שלה אם גם היא עומדת "לבגוד" במפלגה ולהצטרף למקרון.
"זה היה באמת אירוע אלים מבחינתי", אמרה דה לה רודיאר. "ברונו נראה לי הבחור המבריק ביותר בדורו".

היא ומחוקקים רפובליקאים רבים אחרים נשארו במפלגה, אבל הם התמודדו עם פלטפורמה של תמיכה ברבים מהרעיונות החדשים של מקרון.

כך קרה שהרפובליקאים זכו רק ב-137 מושבים באסיפה הלאומית של 577 מושבים בבחירות של יוני. עשרות מהם, כולל דה לה רודיאר, התפצלו אחר כך לסיעה נפרדת שהבטיחה "לעבוד בצורה בונה" עם המפלגה של מקרון.

התחזית לצמיחה
 התחזית לצמיחה

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!