מרדכי: "יש יתרונות רבים להעסקת עובדים פלסטינים"

האלוף יואב (פולי) מרדכי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים, נאם היום בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" ■ בנאומו סקר מרדכי את המצב הכלכלי של המזרח התיכון והתמקד במצב הכלכלי של הרשות הפלסטינית ורצועת עזה

האלוף יואב (פולי) מרדכי / צילום: איל יצהר
האלוף יואב (פולי) מרדכי / צילום: איל יצהר

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי נאם הבוקר (ה') בוועידת ישראל לעסקים של עיתון גלובס. 

"אתחיל בסקירה על המציאות הכלכלית והגיאופוליטית במזרח התיכון, שרוב הציבור לא מכיר את הכלכלה הפלסטינית ויחסי הגומלין שלהם עם ישראל, משמה ארצה להרחיב על הזירה הפלסטינית.

למה קצין מסביר בענייני כלכלה? חלק מתפקידי, זה הקשרים האופרטיביים, הכלכליים, הפיננסיים, התשתיתיים עם הרשות הפלסטינית וההתנהלות מול רצועת עזה ומול יהודה ושומרון, ונמצא בקשר עם מדינות ערביות קרובות ופחות קרובות.

אגיד כמה מילים על המזרח התיכון:

מאז הטלטלה הערבית בשנת 2011 אנחנו רואים שינויים שחלקם חברתיים וחלקם כלכליים, המשפיעים על כל מה שקורה בכל המזרח התיכון . לדוגמא, האבטלה טיפסה ל-12 אחוזים בכלל המזרח התיכון לאחר שנים שזה יהיה באחוזים יותר נמוכים. אחוז הצעירים המובטלים בכלל המזרח התיכון עומד על 30 אחוזים. ככלל, שיעור הצמיחה במזרח התיכון ירד מ5 ל 3.2 אחוזים. הדבר הכי בולט זה הירידה בהזרמות חיצוניות, בהשקעות במזה"ת, יש ירידה בהשקעה ממאה מיליארד דולר, ל60 מיליארד דולר, בכלל המזרח התיכון בשנה. ירידה בהיקפי התיירות לאור המציאות הביטחונית. המזרח התיכון לוקה בזוג בעיות, הבעיה הראשונה היא שהן נשענות על סיוע החוץ - מאפיין את מדינות ערב, מגזר ציבורי מנופח, פליטות שהולכת וגדלה. בלבנון יש מעל מיליון פליטים סורים, בירדן יש מעל ל650,000 פליטים, בטורקיה הגיעו למיליון ה3 של הפליטות. המימד השני שמשפיע זה מכירי הנפט, משיא של מאה דולר לחבית הגיע לשפל של הרבה פחות מ-30 דולר. אם אני מחלק את ההשפעה של מחירי הנפט למזרח התיכון, בעיקר סעודיה ואיראן המפרציות, הירידה פגעה בהם באופן משמעותי והחלו לגעת ברזרבות הכלכליות שלהם, יש גם מדינות כמו מצרים ירדן קיבלו את המחירים המופחתים. בסעודיה התמ"ג הוא 20 אלף דולר, במדינות המפרץ הוא 40 אלף דולר. בירדן 6000 דולר, במצרים 4000 דולר השפעות עם תנודות גדולות.

בסעודיה יש תהליך מאוד מעניין , יורש העצר מוחמד בן סלאמן, מבין שהנפט לא יכול להיות המקור היחיד של סעודיה כאימפריה כלכלית במזרח התיכון, לכן הוא הולך לרפורמות מרחיקות לכת, כשהמהות היא שינוי תרבותי לצאת לעבוד. דוגמא לכך היא העיר נהום, בעלות של 500 מיליארד דולר, חברות בינלאומיות וישראליות מתענינות שם, יש החלטה בנוגע לחברת הנפט הלאומית להנפיק אותה בניו יורק, אני מציין את זה כי ליציבות במשטרים באזור יש בסוף השפעה על ישראל. בטווח הקצר בסעודיה האזרח יפסיד, בטווח הארוך יש פה המהלך מאוד נכון, התהליכים שיקרו שם ישפיעו על ישראל גם ביטחונית וגם כלכלית.

בנוגע לסוריה, יש שם מלחמה עקובה מדם כבר מספר שנים, אך סופה של כל מלחמה להסתיים.

זה משליך גם על ישראל. הבנק העולמי מעריך ששיקום סוריה בתום המלחמה יגיע ל200 מיליארד דולר. זה משליך מאוד על ישראל ממספר סיבות, יש את השיקום של בתי ספר תשתיות ומגורים והשיקום המניב שזה בעיקר מאגרי הנפט, ואנחנו רואים מדינות שפוזלות ומתעניינות בהזדמנויות הכלכליות. רוסיה שנמצאת בסוריה וגם אפשר להסתכל על איראן - הן לא רק מיליציות שיעיות, לא רק חיזבאללה, אלא גם מעורבות איראנית במה שקשור בשיקום ובהזדמנויות הכלכליות וזה משפיע על המציאות ברמת הגולן ובסוריה.

בנוגע לזירה הפלסטינית - אדגיש שאני מתייחס להיבט הכלכלי התשתיתי לא לנושאים פוליטיים ולא מדיניים.

הכלכלה הפלסטינית הרבה יותר קטנה ורגישה מאוד לשינויים חיצוניים, רואים את זה בקשר העמוק ובתלות הכמעט קיימת בישראל. אנחנו תופסים את הכלכלה הפלסטינית כחלק מהמרכיב בביטחון הלאומי. הכי חשוב זה הביטחון הישיר, המעצרים בלילה וכ"ו אבל אנחנו רואים בנדבך הכלכלי, בידול אוכלוסייה, אי דחיפה שלהם לטרור על ידי צעדים כלכליים ומרסנים.

התמורות החברתיות בזירה הפלסטינית: במרשם האוכלוסין רשומים 2.8 מיליון מתוכם קצת פחות ממיליון - 20 אחוז משכילים. אני קורא להם צעיר משכיל ומתוסכל. רובם גומרים ללמוד נחשפים להסתה אבל גם לעולם האקדמיה, ומתפתח שם תהליך מעניין. הדור החדש הזה נולד אחרי הסכמי אוסלו, אין סיפורים יותר של אבא שנכנס לקניות בתל אביב. הציבור הזה מסתכל מערבה, משווה את עצמו לישראל ופחות לעבר ירדן. התמ"ג בישראל הוא 40 אלף דולר, ברשות הפלסטינית הממוצע הוא 2,500 דולר.

העמקה נוספת, מבדל את עזה מאיו"ש, בעזה פחות מ1,000 דולר לנפש כ 2,700 באיו"ש.

בנוגע לתקציב הפלסטיני - התקציב השנתי של הרשות הפלסטינית עומד על 16 מיליארד שקל. עד לפני חמש שנים, 30 אחוז נשען על ידי סיוע חוץ בעיקר של מדינות המערב. בחמש השנים האחרונות סיוע החוץ ירד ב-50 אחוז - ירידה משמעותית. למה? העולם התחיל עם אופטימיות בהסכמי אוסלו הוא רואה שלא תמיד משתלם לו, העולם עסוק באזורים יותר אטרקטיביים כמו בסוריה, תימן, איראן, והסכסוך הוא לא רק ישראלי פלסטיני. לדוגמא, מאז הסכמי אוסלו עד שנת 2014 העולם השקיע 16 מיליארד דולר ברשות הפלסטינית. תחשבו אם הכסף הזה היה מושקע בפיתוח תשתיות ובמקומות עבודה. הכסף הזה הולך בעיקר למנגנון ציבורי מנופח, לא מעט שחיתויות, ופורסם לאחרונה שגם חלקים ממנו זולגים לא לתקציב של הרשות הפלסטינית, אבל דרכו זולג לקרן כדי לעקוף את העניין החוקי, שמשלם למשפחות אסירים ושאהידים.

מה זה משליך עלינו? זה משליך עלינו שהתלות יותר גדולה בתקציב הישראלי, היום החזרי המסים של משרד האוצר ואני מחזירים לפלסטינים הממוצע בשנה, עומד על 9 מיליארד ש"ח שזה 54% מכלל התקציב של הפלסטינים. זה אומר שהתלות שלהם מכל ההכנסות שזה אמנם כספים שלהם שנגבים ממסים דרך ישראל הופכים להיות כמעט תלות קיומית.

בואו רגע נסתכל על העניין של המסחר , בעניין המסחר, הפלסטינים מייבאים בעיקר מישראל 60 אחוז מהייבוא שלהם הוא משק הישראלי, בעלות של 10 מיליארד ש"ח, אנחנו השוק הכי מרכזי שלהם- 86 אחוזים למעשה יוצא למשק הישראלי בעלות של 3 מיליארד ש"ח, ערבים ישראלים שפוקדים את הערים הפלסטיניות מכניסים 3 מיליארד ש"ח בשנה. כל זה מהווה 40% מהתמ"ג הפלסטיני - החברה הפלסטינית היא פחות חברה יצרנית, היא יותר בנויה במסחר ועל סחר וייבוא מישראל.

כמה משפטים קצרים כדי שאסיים בזמן, על תחום התעסוקה שהוא הרבה יותר דומיננטי ומשפיע על ישראל.

האבטלה באיו"ש עומדת על 18 אחוז, כמות העוסקים בישראל בהתיישבות ובאזורי תעשייה בישראל 140,000. מעל ל - 100,000 חוקיים שעובדים בישראל שעובדים ביהודה ושומרון יש מספר של 20-30 אלף שוהים בלתי חוקיים, זה מכניס בסוף תשימו לב לרבע מההכנסות לציבור הפלסטיני מישראל. ישראל למעשה במדי שנה, ובשנה האחרונה- 18 וחצי מיליון תנועות של פלסטינים שנכנסו מיהודה ושומרון לישראל, זה הסיבה שמדינת ישראל משקיעה בשנתיים שלוש האחרונות 300 מיליון שח במעברים כדי לשפר את הביטחון והשירות וכל מה שקשור לזה. מהזווית הישראלית ומפה אני מתכנס לסיום, יש סקטורים בישראל שתלויים מאוד מאוד בפועלים הפלסטינים, אנחנו רואים את זה בתחום החקלאות בקטיף של מס' סקטורים , שכמעט 90 או 100 אחוזים מהעובדים הם רק פלסטינים. ענף הבנייה ומחירי הדיור תלויים מאוד מאוד בפלסטינים 60% מעובדי רצפת הייצור הינם פלסטינים שמגיעים כל בוקר לעבוד. 40 אחוז מהאגריגאטים של אגף הבנייה בארץ מגיעים ממחצבות באזור יהודה ושומרון.

יש לזה השפעות, יש בזה שיקולים בסגרים וכל מה שקיים. אני חושב שיש יתרונות גם כלכליים וגם חברתיים שפועלים פלסטינים מאשר עובדים זרים כי הכסף שאנחנו משלמים לפלסטינים נשאר בשקט במשק הפנימי, כי הפלסטיני אם הוא לא שוהה בלתי חוקי שזה תופעה שצריך לטפל בה, הוא חוזר ללון בסוף בבית ולכן אני יודע ואני צודק, שיש צפי להחלטת ממשלה להגדלת הפועלים הקיימים.

מתכננים להגדיל בעוד 7,500 בנייה ולעוד מספר אלפים. אני חושב שאפשר להגיע למספרים הרבה הרבה יותר גדולים גם בסקטורים נוספים.

מה החסם הכי גדול?

החסם הגדול הוא מתחים פנים ישראליים בתוך המשק עם עוד שיקולים של אחרים, של עובדים זרים וקשרים עם מדינות אחרות. אני כמעט עם כל מי שאני עומד בקשר, מהמלונאות, דרך השירותים והתעשיות מקבל דרישות לגידול של יותר ויותר פועלים פלסטינים.

גם מערכת הבריאות שלנו מרוויחה כרבע מיליארד בשנה, חברת חשמל של ישראל מקבל למעלה ממיליארד שקל בשנה. אני רוצה רגע לעבור ולהגיד כמה משפטים שהם לא כלכליים אבל מאוד כלכליים.

יש חשיבות, הוירוס לא נעצר במחסום. כשיש מגפה בקלקיליה, יש מחלות בכפר סבא. כשיש מחלת פה וטלפיים בג'נין, זה משפיע גם על הישובים בחבל התענכי ולכן יש פה גם השלכות על תשתית ובריאות החי והצומח.

צה"ל רואה בסוף את הנושא הביטחוני כחלק מהתפיסה שלו, לכן בשנה האחרונה הכנסנו דור 3 חברה חדשה פלסטינית, לכן אנחנו ברפורמות חשמל איתם, הולכים לחבר את איו"ש לגז, וענף ההייטק מתחיל להיפתח לפלסטינים. מדי שנה גומרים 2,700 סטודנטים לימודי מחשב 70% מהם לא מוצאים מקומות עבודה, יש כבר תהליך של מאות רבות של פלסטינים שהתחילו שיתופי פעולה עם חברות הייטק ישראליות, לא חייבים לחפש בOUTSOURCING ובמדינות באסיה, אפשר מאוד מאוד להסתייע בהם.

אני מגלה שגם המערב מבין שהמימד הכלכלי והאזרחי הוא נדבך מאוד מאוד חשוב. אני בימים האחרונים פגשתי שלישיית שרי חוץ אירופאים, שרת החוץ הנורווגית, שר החוץ האירי ושר החוץ ההולנדי. מרבית השיחה דיברה על כלכלכה, על אזורי תעשייה פיתוח פלסטיני, כחלק מהמייצבים.

משפט בנוגע לרצועת עזה ובזה אני מסיים, רצועת עזה אזור כושל. 90 אחוז ממי השתייה לא ראויים לשתייה, אבטלה בקרב הצעירים של 60 אחוז, ואני יכול לתת פה עוד הרבה נתונים הבעיה היא בעיקרה של חמאס והרשות הפלסטינית אבל מדינת ישראל מאוד מושפעת מכך.

הדיריקטיבה המדינית ולא רק הביטחונית, שבמידה ובעזה היה פירוז של חמאס מהנשק שלו, מהמנהרות שלו, מהברחות האמל"ח, ופתרון לסוגיית השבויים והנעדרים, אפשר להפוך את עזה להזדמנות כלכלית מאוד גדולה. אפשר להשקיע שמה בתשתיות, חיפושי גז ולהפוך אותה לנורא מצליחה.

אני מסכם בזה שכלכלה כושלת באזורים חסרי משילות יכולים לייצר טרור ולייצר מלחמה, כלכלה יציבה יכולה לדחות ולא מחייבת הגעה למלחמה ולעימותים, וזה מרכיב ונדבך נוסף לתפיסת הביטחון של צה"ל.