כמה באמת צריכה לשלם חברת החשמל על הגז הטבעי?

זו השאלה שנדונה הבוקר בביהמ"ש, במסגרת הייצוגית על המחיר המופרז לכאורה שגובות שותפות "תמר" מחברת החשמל בגין הגז הטבעי ■ העד המומחה האמריקאי שנחקר על כך החל לאבד את סבלנותו: "אני מניח שאם נחתת ממאדים ורצית לעשות את זה - היית יכול לעשות זאת"

אסדת קידוח תמר / צילום: בן יוסטר
אסדת קידוח תמר / צילום: בן יוסטר

האם המומחה מטעם התביעה הייצוגית כנגד המחיר המופרז שמשלמת חברת החשמל ייחשב מחדש את המחיר הראוי ויציג מחיר גבוה יותר מהמחיר שהציג בחוות-דעתו? זו השאלה שמרחפת הבוקר (ה') מעל הדיון לאישור התובענה הייצוגית הגדולה ביותר שהוגשה אי-פעם בישראל, בסך של כ-42 מיליארד שקל, בגין המחיר המופרז של הגז הטבעי שמסופק ממאגר "תמר" לחברת החשמל.

הבוקר נמשך הליך ההוכחות לאישור התובענה הייצוגית כנגד שותפות מאגר "תמר"; ונמשכה חקירתו של העד המומחה מטעם התביעה, פרופ' ג'ק סמית', על חוות-דעתו הקובעת כי המחיר ההוגן של הגז הוא פחות ממחצית מהמחיר שדורשת עבורו שותפות "תמר".

לאחר שבדיון אתמול (ד') הציגה ההגנה שאלות לעד המומחה על טעויות לכאורה בחישוב שערך, ואשר העמיד את המחיר הראוי על 2.34 דולר ליחידת חום, במקום 5.4 דולר ליחידה שמשלמת חברת החשמל לשותפות "תמר" - הציע הבוקר עורך הדין מטעם התביעה כי המומחה יגיש חישוב מתוקן של המחיר.

המחלוקת בנוגע לחישוב נוגעת לנתון שהכניס המומחה לנוסחה שלו, בנוגע לכמות הגז שתופק מהמאגר. התיזה של ההגנה היא כי סמית' ביצע את הנוסחה החישובית למחיר ההוגן ליום ההתחלה של חיפושי הגז, ב-2008, אולם הנתון שהכניס לנוסחה בחוות-הדעת שכתב בשנת 2014, נלקח מדוחות שפרסמו השותפויות לאחר שכבר נמצא הגז, אז גילו מאגר גדול יותר ("תמר") ממה שצפו.

במועד תחילת חיפושי הגז, השותפויות צפו כי גודל המאגר יהיה 88 BCM (Billion Cubic Meters) - כשכל BCM שווה 37.78 יחידות חום - אך ב-2014 כבר דובר על מעל 100 BCM, ובהמשך עבר המאגר גם את ה-300 BCM. לגישת ההגנה, לו סמית' היה מכניס את הנתון הנכון לנוסחאות שערך, הרי שהמחיר ההוגן שקבע היה גבוה הרבה יותר, כיוון שככל שהמאגר קטן יותר המחיר של הגז גבוה יותר. סמית הכניס לחישובים שלו הערכה לפיה יופקו 107 BCM.

בתגובה לשאלות בעניין זה, ציין סמית' בעדותו אתמול כי יצטרך לערוך חישוב חדש של המחיר כדי לדעת כמה ישפיע הנתון שנמסר לו על המחיר הראוי שהוא קבע בחוות-דעתו, והוסיף כי ישתדל לעשות זאת עד לדיון שיתקיים הבוקר, ואולם הבוקר לא הוצג חישוב חדש.

תחת זאת פנה בא-כוח התובע הייצוגי, עו"ד גלעד ברנע, בבקשה לבית המשפט כי יאפשר לעד להגיש חישוב חדש תוך מספר ימים. "אתמול במסגרת חקירת המומחה שלנו עלה שנתון מסוים, שגודל המאגר, הנתון שהוא לקח אינו נכון והנתון של המשיבות (שותפות תמר, א' ל"ו) הוא אחר, שהוא לכאורה משמעותי - הנתון שהוצג על-ידי הוא 107 ואח"כ תיקנו ל-88. יש מצב של מגבלה דיונית, אנחנו לא יכולים לדבר אתו (עם העד המומחה, ' ל"ו) על הנושאים האלה, לא יכולים לתת לו הוראות לחשב מחדש. מה שרצינו להציע זה שזה יעשה בצורה הכי שקופה וגלויה... אנחנו רוצים שיתאפשר לבצע שינוי בצורה מושכלת ולבצע את התאמות המתחייבות. מה שאנחנו מציעים, שהוא מחייב היערכות: העד נמצא כאן עד ה-11 לחודש. אנחנו מציעים שתינתן החלטה שמבקשת ממנו לערוך חישוב חדש, הוא יוצג למשיבים, ככל שירצו להגיב באמצעות המומחה שלהם, יוכלו, ולחקור את העד ביום האחרון, על הנקודה הספציפית הזו".

הצדדים אמורים להודיע לבית המשפט בהמשך היום האם ההצעה של ברנע תתקבל, ויוגש חישוב חדש.

עוד הוסיף ברנע: "יש לנו הרבה מה להגיד על מה שראינו, ויש לנו תשובות טובות, מבלי לפרט, וראוי שתהיה בפני בית המשפט תמונה מלאה". זאת, תוך שהוא רומז לכך שלא תהיה לחישוב החדש השפעה דרמטית על מהות התביעה, וכי גם החישוב החדש יציג מחיר מופרז וגבוה מהמחיר שראוי לגבות מחברת החשמל בגין הגז הטבעי.

המחלוקת על מחיר הגז הטבעי שמשלמת חברת החשמל מהותית לכלל הציבור, כלל לקוחות חברת החשמל, היות ולטענת התובעים המחיר הגבוה שמשלמת החברה לשותפות תמר מגולגל אל כיס הציבור בתעריפי החשמל הגבוהים. אם המחיר שמשלמת החברה ירד המשמעות עשויה להיות הפחתה דרמטית של תעריפי החשמל לכל בית בישראל.

על-פי חוות-דעתו של סמית, כאמור, המחיר ההוגן של הגז הוא פחות ממחצית מהמחיר שדורשת עבורו שותפות "תמר". פרופ' סמית בחן את המחיר ההוגן על-פי שתי שיטות: מבחן כימות הפער בין כלל עלויות ההפקה לבין מחיר הגז הטבעי; ומבחן ניתוח הרווחיות והתשואה להון ביחס למקובל בתחום. על-פי המבחן הראשון - מבחן כימות הפער בין העלויות למחיר - שיקלל פרופ' סמית' את המחיר ההוגן של הגז באמצעות נוסחה המשקללת את מכלול הנתונים הרלוונטיים, ובהם אורך תקופת ההפקה הצפויה מהמאגר, כמויות הגז במאגר, עלויות מימון ותפעול, עלויות הקידוח, עלויות נטישת הקידוח בתום התקופה, תמלוגים למדינה, תשלומי מס והחזר בגין הסיכונים.

לאור ניתוחי רגישות (sensitivity analysis) שונים שערך, כולל הנחת רווח (נומינלי) של 9% לשנה, קבע פרופ' סמית', כי הסיכוי שהמחיר ההוגן יעלה מעל 3 דולר ליחידת חום הינו קלוש בצורה קיצונית, ואינו שונה מהסיכוי שמחיר זה ירד אל מתחת ל-2 דולר ליחידת חום. במסגרת המבחן הראשון - ניתוח הרווחיות והתשואה להון - השווה פרופ' סמית את הרווחיות והתשואה הפנימית של השותפות ממכירת המוצר, ביחס לרווחיות ולתשואה הפנימית המקובלת בתחום הרלבנטי. ממצאיו היו, כי שיעור התשואה הריאלי שמקבלות שותפות תמר על השקעתן עומד על פי שלושה משיעור התשואה המקובל בענף, והוא בטווח של 18.7-20.1% (על-פי שלוש החלופות של עתודות הגז) לעומת 6.2% המקובל בענף.

במהלך הדיון הבוקר נמשכה חקירתו של סמית' על חוות-דעתו, ונראה כי העד בעל הנימוסים האמריקאים מאבד מעט את סבלנותו ואת הניסיונות לקעקע את חוות-דעתו. עו"ד רובי בכר, המייצג את קבוצת דלק בתביעה, חקר את העד בין היתר על הנחת הרווח הנומינלי שהכניס סמית' לנוסחה שלו, 9% כאמור, ושאל אותו: "אם אני נוחת מהירח, ואין לי הרבה ניסיון בגז, ואני קורא את המסמך שלך לא אקח את הסיכון ואחשב לפי 20% IRR (רווח נומינלי לשנה)?" ; וסמית השיב על כך בציניות: "אני מניח שאם נחתת ממאדים ורצית לעשות את זה, אז היית יכול לעשות את זה". 

השופטת שטמר דחתה את בקשת התובעים הייצוגיים לתקן את חוות הדעת של המומחה מטעמם. "אינני מורה לעד להכין חוות-דעת נוספת. בשלב זה של הדיון, כאשר המומחה מטעם המבקש סיים את חקירתו אך יישאר בארץ, ובשבוע הבא קבועים שני דיונים, לא ראיתי מקום ואינני סבורה כי יועיל לבקש את התיקון המלא שעולה מבא-כוח המבקשים. קבלת טבלה חדשה מסוג זה כמוה כחוות-דעת חדשה", קבעה. 

במסגרת התביעה, שהוגשה ביוני 2014, נטען כי שותפות "תמר" ניצלה את כוחה המונופוליסטי כדי לגבות מחברת החשמל תמורה בשווי של 5.4 דולר ליחידת חום, אף שהמחיר הראוי אמור היה להיות 2.34 דולר. לטענת התובע משה ניזרי, באמצעות עורכי הדין יצחק יערי וגלעד ברנע, המחיר המופרז "מגולגל" על צרכני חברת החשמל, בהיקף של כ-2 מיליארד שקל לשנה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988