השינוי העמוק במדינה שהייתה מעוז החופש הפוליטי במזה"ת

המקרה של מנחה טלוויזיה פופולרי בלבנון שהואשם בהוצאת דיבה על הנשיא הוא הסימן האחרון למפנה הסמכותני שמקבלת המדינה שהייתה פעם מעוז החופש הפוליטי במזרח התיכון.

התביעה מאשימה את המנחה, מרסל גאנם, שהוא איפשר לשני עיתונאים סעודים בתוכנית שלו להאשים את ממשלת לבנון בתמיכה בטרור, מפני שהיא אינה פועלת נגד חיזבאללה. המשפט שלו הוא האחרון בסדרת תיקי תביעה בפרופיל גבוה לקראת הבחירות לפרלמנט שייערכו ב-6 במאי, הראשונות זה קרוב לעשור בלבנון.

הרשויות ניקו את האבק מעל חוקי דיבה פוליטיים מתחילת המאה ה-20, במה שהמבקרים מגדירים כניסיון לסתום את פיות המתנגדים להן. עד לאחרונה, המדינה יכלה להתגאות בתרבות פוליטית חופשית יחסית, שבה אפשר היה ללגלג על פוליטיקאים בגלוי. זה החל להשתנות אחרי המחאה הציבורית על ערימות האשפה בבירות, שהפכו להפגנות רחבות נגד השחיתות הממשלתית והאי-יעילות. כעת, מחוקקים אומרים שפקידים רבים משתמשים במערכת המשפט כדי לתקוף ללא רסן את יריביהם הפוליטיים או הדתיים.

"משרד המשפטים כבר אינו משרד משפטים", אומר עורך דינו של גאנם, בוטרוס חארב, שהוא גם חבר פרלמנט. "הוא הפך לתובע ציבורי. הוא מחליט את מי לרדוף וממי להתעלם בהתבסס על שיקולים פוליטיים".

לבנון מקיימת את המערכת הפוליטית המפוצלת שלה באמצעות חלוקת כוח עדינה בין שלוש העדות הדתיות העיקריות שלה, השיעים, הסונים והנוצרים. כדי להימנע מהחרפה של מתחים עדתיים-דתיים, המסע של משרד המשפטים נגד מתנגדים מופנה בעיקר נגד קולות חילוניים, כמו גאנם, ומתעלם מהעלבונות שמטיחים ראשי הדתות השונות ותומכיהם, אמר ראבי ברקאת, מרצה ללימודי תקשורת באוניברסיטה האמריקאית בביירות.

החוק הלבנוני, בייחוד זה שמתייחס לתקשורת, הוא גמיש ופתוח לפרשנויות שונות. "ההתנהלות של הרשויות מבוססת על פוליטיקה ולא על שיקולים משפטיים", אמר ברקאת. "קל יותר לפעול נגד הדוברים החילוניים מפני שאין להם תומכים כפי שיש למנהיגי הדתות השונות".

מבקרי הפוליטיקאים המקומיים והכוחות האזוריים, כולל סעודיה, שתרמה ביד רחבה ללבנון, נבחרים בקפדנות, כך נראה, כדי להימנע מליבוי המתחים הבין-דתיים שמבעבעים מתחת לפני השטח. באווירה כזו, גאנם נראה כמו טרף לגיטימי. פרקליטו של גאנם מכנה את התיק נגדו "הפחדה פסיכולוגית". הממשלה טוענת בבית המשפט שדברים כמו אלו שאמרו העיתונאים הסעודים בתוכנית של גאנם בנובמבר הם דיבה, ואינם מוגנים על ידי החוק.

חלוקת הכוח במדינה מבוזרת מאוד, והמרדף אחרי המבקרים לא נראה מתואם, אומרים מומחים.

מלבד ההאשמות של משרד המשפטים, רשויות הצבא פועלות נגד מה שהן רואות כעלבון שמופנה כלפי הכוחות המזוינים. במוקד הפעולה הזו מצויה הלשכה למניעת פשעי סייבר.

הלשכה הזו עוקבת אחרי ביטויי ביקורת נגד הצבא והמשטרה במעקב אחרי חשבונות המדיה החברתית של אזרחי לבנון, ועוצרת פעילים שמותחים ביקורת על פוליטיקאים בעלי השפעה, לפי ארגוני זכויות אדם. בניצוחה של המיור (רב סרן) סוזאן אל-חאג', הלשכה ידועה לשמצה בהזמנת פעילים נגד הממשלה ודיסידנטים ל"כוס קפה", שבה הם נעצרים ונחקרים.

אבל בסתיו שעבר, מיור אל-חאג' הואשמה בעבירות על אותם חוקים שהיא עצמה אוכפת. כאשר סעודיה העניקה לנשים את זכות הנהיגה בספטמבר, אל-חאג' איבדה את תפקידה ונשלחה למעצר בית, מפני שהיא צייצה "לייק" לציוץ טוויטר שמתח ביקורת על בית המלוכה הסעודי. "בלבנון, אנחנו רואים עלייה במעצרים ובהגשת כתבי אישום נגד אנשים על מתיחת ביקורת באינטרנט על הרשויות, כולל בפוסטים בפייסבוק", אמר בסאם חוואג'ה, חוקר לבנוני בארגון Human Rights Watch הבינלאומי.

בחודש שעבר, בית משפט צבאי דן שלא בפניה את חנין עאדר, עיתונאית ועמיתת מחקר במכון למדיניות במזח התיכון בוושינגטון, לשישה חודשי מאסר על "העלבת" הצבא בכנס שהיה ב-2014 בארה"ב.

הקומיקאי הישאם חדאד, מנחה אחת מתוכניות הטלוויזיה האהובות בלבנון, "זה נעצר כאן", הואשם בדיבה בינואר אחרי שהוא התלוצץ על רמת הכולסטרול של יורש העצר הסעודי הנסיך מוחמד בן סלמן באחת מהתוכניות שלו. שבוע לאחר מכן הופיע חדאד בתוכנית בחולצת פסים של אסירים, ויצא למשימת סטירית לחשוף את הפקידים הבכירים שקיבלו את ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום. התחקיר העלה חרס.