לא רק מעטפות מזומנים: כל מה שצריך לדעת על עבירת השוחד

בין תיק 4000 ו-2000 לשיכון ובנוי, בין הולילנד לכפ"ס - עבירות השוחד תופסות בשנים האחרונות כיוון חדש בפרשנות ובאכיפה ■ "גלובס" עושה סדר בעבירת השחיתות החמורה ביותר בחוק הישראלי

שוחד / איור: יזהר כהן
שוחד / איור: יזהר כהן

כשמדברים על המושג "שוחד", חלק מהציבור מדמיין מעטפות מזומנים המועברות במחשכים לראש עיר או לשר, מאדם אחר, למשל יזם נדל"ן, שמעוניין שנבחר הציבור יקדם את האינטרסים שלו בתמורה למזומנים ובאמצעות כוחו ומעמדו. ואכן, במקרים לא מעטים שנדונו בעבר בבתי המשפט, הועברו כספי שוחד באופן הזה. אבל שוחד יכול, לפי החוק והפסיקה, להינתן בעוד דרכים רבות ומגוונות.

שוחד מוגדר בחוק כ"טובת הנאה כספית או הטבה בשווה כסף", שיכולה להינתן לעובד ציבור באופן ישיר או עקיף. כדי להרשיע עובד ציבור בלקיחת שוחד יש להוכיח שהמתת לעובד הציבור ניתן לו בשל תפקידו הציבורי, וכי הוא ידע על כך. עם זאת, אין צורך להוכיח כי עובד הציבור נתן תמורה למי ששיחד אותו או פעל למענו בתמורה למתת.

במשפט הולילנד הורשע ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, בלקיחת שוחד בסך של כ-2.5 מיליון שקל, באמצעות העברת תרומות למפעל חייו, עמותת "יד שרה". באותו משפט הורשע בתחילה רה"מ לשעבר, אהוד אולמרט, בכך שהוא קיבל שוחד של חצי מיליון שקל שהועברו בכלל לאחיו, יוסי, משמואל דכנר. מאוחר יותר זוכה אולמרט בעליון מסעיף האישום הזה מחמת הספק.

שוחד יכול, כאמור, להינתן בדרכים רבות נוספות. למשל, באמצעות העברת סיגרים, אלכוהול וטובות הנאה, או באמצעות סיקור תקשורתי אוהד ומוטה. בפרשת המינויים ברשות המסים, הואשם בתחילת הדרך ראש הרשות לשעבר, ג'קי מצא, בלקיחת שוחד שבא לביטוי בקידום המינוי שלו על-ידי יורם קארשי וקובי בן-גור לתפקיד ראש הרשות. מצא הורשע בסופו של דבר בעבירות חמורות פחות.

שוחד תמורת קידום אינטרסים של אנשי עסקים

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חשוד בקבלת שוחד בשלוש פרשות שונות, שמרוכזות בתיקים 1000 (פרשת המתנות), 2000 (פרשת נתניהו-מוזס) ו-4000 (פרשת בזק-וואלה).

בימים הקרובים צפוי נתניהו להיחקר באזהרה בתיק 4000, שבו הוא חשוד בקבלת שוחד משאול אלוביץ, בעל השליטה בחברת בזק, באמצעות סיקור אוהד וחוטא למציאות לטובת נתניהו באתר החדשות "וואלה" שבשליטתו של אלוביץ. לפי החשד, בתמורה, פעל נתניהו כשר התקשורת לקדם אינטרסים של חברות יורוקום ובזק שגם הן בשליטת אלוביץ.

גם בתיק 2000, חשוד נתניהו כי קיבל שוחד באמצעות סיקור תקשורתי מוטה וחוטא למציאות לטובתו בעיתון "ידיעות אחרונות". לפי החשד בתיק 2000, ערב הבחירות האחרונות לכנסת, נתניהו ניסה להגיע לעסקה מושחתת עם מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס, שבמסגרתו יקבל נתניהו סיקור אוהד ומוטה בעיתון, ובתמורה יפעל לקידום חוק לצמצום השפעתו של העיתון "ישראל היום" המתחרה ב"ידיעות".

בתיק 1000 חשוד נתניהו בקבלת שוחד מאנשי העסקים, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר. לפי החשד, נתניהו ומשפחתו קיבלו סיגרים, אלכוהול, תכשיטים וטובות הנאה אחרות בשווי כולל של מיליון שקל לאורך שנים, ובתמורה קידם נתניהו אינטרסים של מילצ'ן בארץ.

לפני כשבועיים המליצה המשטרה לפרקליטות להעמיד לדין את נתניהו בגין שוחד בתיקים 1000 ו-2000. נתניהו מצדו חוזר וטוען בתגובה לכלל החשדות נגדו כי הוא חף מכל פשע וכי "לא יהיה כלום כי אין כלום".

מתן שוחד לעובד ציבור בחו"ל תמורת קידום עסקי נחשב לעבירה בישראל

בימים האחרונים נמצאת בכותרת "פרשת השוחד לכאורה לעובד ציבור זר בקניה" של חברת שיכון ובינוי (קצת מתחת לכותרות על "פרשת בזק/"המסרונים"). במסגרת חקירה המתנהלת נגד החברה נחשדים בכירים בה בתשלום שוחד לעובד ציבור בקניה בתמורה לקידום אינטרסים של החברה במדינה האפריקאית. אבל שיכון ובינוי לא לבד. המשולש הלא מקודש של חברה ישראלית-עובד זר-ושוחד נחשב בעבר לחלק מנוהל מקובל בחלק ממדינות העולם, בעיקר מדינות עם משטרים רעועים. בחלק מהמקרים ההיסטוריים יותר החברות הישראליות אף דרשו ניכוי מס עבור תשלומי השוחד שנחשבו אצלן ל"הוצאה" מתחייבת במסגרת העסקית במדינות הזרות.

עד 2009 לא הייתה לישראל הסמכות להעמיד לדין בגין ביצוע העבירה מחוץ לגבולותיה, אך בעקבות חתימתה של ישראל על האמנה של ארגון ה-OECD למניעת שיחוד של עובדי ציבור במדינות זרות וכניסתו לספר החוקים הישראלי של סעיף 291א' לחוק העונשין, נסללה הדרך להעמדתם לדין של חברות ואנשי עסקים ישראלים בגין מתן שוחד לעובד ציבור זר מחוץ לישראל.

לאחר תקופה בה לא נעשה כל שימוש בסעיף החוק, בשלהי 2016, החליטו רשויות האכיפה לחקור, ובמידת הצורך גם להעמיד לדין, ישראלים ששילמו שוחד לפקידי ציבור זרים בחו"ל. אחת הפרשיות המפורסמות ביותר הנחקרות בימים אלה בהקשר הזה היא פרשת החשדות נגד איש העסקים, בני שטיינמץ, בנוגע למתן שוחד לעובד ציבור בגיניאה תמורת רישיונות כרייה. גם "פרשת התשלומים המושחתים" של ענקית התרופות טבע ברוסיה, באוקראינה ובמקסיקו - שהסתיימה לאחרונה בהסדר מותנה במסגרתו תשלם קנס 75 מיליון שקל - נערכה על רקע האכיפה של אותו סעיף חוק.

לא רק מעטפות כסף

בשנים האחרונות מתגבשת בזירה הציבורית והמשפטית התמונה המלאה למהותו האמתית של "שוחד", ובעיקר לעובדה כי שוחד לובש הרבה מאוד פנים ולא מסתכם ב"מעטפות או מזוודות של מזומנים". לעניין טובת הנאה, הגדרת "השוחד" בחוק אינה מבחינה בין מעטפת/מזוודת מזומנים לבין סיוע במינוי לתפקיד נחשק או יוקרתי שמציב את מקבלו בעמדת כוח, מעניק לו מוניטין והטבות או בין קבלת מתנות יקרות ערך או סיקור אוהד בתקשורת. בנוגע לדרכי שוחד החוק קובע כי אין הבדל "אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת"; ועוד.

כפי שניתן לראות בכל הפרשיות הנחקרות לאחרונה - בהן פרשת 1000 (המתנות), 2000 (ביבי-נוני), 40000 (בזק) ועוד - כל הפנים הללו נחקרות תחת אותה כותרת של "יחסים שוחדיים". על-פי חוק, אין הבדל אם תמורת השוחד הייתה ב"כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת"; "אם זה היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה"; "אם היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטות למשוא פנים בדרך כלל"; ועוד. הבסיס של כל חקירות השוחד הוא הטענה כי קיימת מערכת יחסים אסורה של תן וקח - אבל מה ניתן ונלקח במסגרתה מערכת היחסים לובש צורות ותחפושות מגוונות. מטרת החקירות האחרונות היא להפשיט את ה"שוחד" מהתחפושת, ולקרוא לו בשמו.

מתן שוחד, הצעת שוחד ומה שביניהם

לעבירות השוחד הוקדש פרק מפורט בחוק העונשין, הכולל שלל הגדרות של לקיחת/קבלת שוחד על ידי עובד ציבור ומתן השוחד על ידי גורם כלשהו, וכן תתי סעיפים המתרגמים את ההגדרות הללו ופורסים אותן לפרוסות הכי דקות שניתן. ההגדרות הללו כוללות בין היתר את הקביעה, כי גם מי שביקש שוחד ולא קיבל - נחשב למקבל שוחד; וגם מי שהציע או הבטיח שוחד, אף שנדחה - כמוהו כנותן שוחד. המשמעות היא שגם אם הוצע שוחד, אך ההצעה לא התגבשה רואים ביחסים בין הצדדים יחסים שוחדיים.

אלה מעמידים אותם בפני אותם עונשים המוטלים על מי שקיבלו או נתנו בפועל שוחד - מאסר עשר שנים או קנס על מקבל השוחד או שבע שנות מאסר או קנס על נותן השוחד. מיום 3.1.2006 במשפט שוחד רשאי בית המשפט להרשיע על יסוד עדות אחת, אף אם זו עדות של שותף לעבירה; לכן, לא נדיר לראות בתיקים הללו גיוסם של עדי מדינה שהיו חלק מהמנגנון המושחת לכאורה (שמואל דכנר בפרשת הולילנד, ואחרים).

עד כמה אחורה אפשר ללכת?

על פי חוק, עבירות השוחד הן עבירות מסוג פשע אשר מתיישנות בחלוף 10 שנים מאז ביצוע העבירה. גם בעבירות שוחד לעובד ציבור זר חלה אותה תקופת התיישנות, ואולם היות והחוק נחקק בשנת 2008 - ורק אז שוחד לעובד ציבור זר נחשב לעבירה בישראל - תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר מאז. כיום כבר אין לכך משמעות, כיוון שתקופות ההתיישנות "התאחדו"

הגדרות ל"שוחד" בחוק העונשין

■ מתן שוחד לעובד ציבור: הנותן שוחד לעובד ציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו

■ לקיחת שוחד: עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו

■ דרכי שוחד: אין הבדל אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחר

■ מבקש שוחד: המבקש או המתנה שוחד, אף שלא נענה, כמוהו כלוקח שוחד

■ מציע שוחד: המציע או המבטיח שוחד, אף שנדחה, כמוהו כנותן שוחד

■ תיווך בשוחד: המקבל כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת על מנת לתת שוחד

עסקאות ביטחוניות: החשאיות מהווה כר פורה לשוחד / יובל אזולאי

עסקאות ביטחוניות, המתגבשות ונחתמות לעיתים במחשכים, הן כר פורה לעבירות שוחד, מטבען. בחלק ניכר מהן מעורבים מתווכים, כמו בפרשת הצוללות, שבה מככבים מקורבים לרה"מ וקצינים בכירים לשעבר בצה"ל. הפרשה כוללת חשדות לקבלת שוחד, ורה"מ בנימין נתניהו צפוי למסור בה עדות. בתחילת העשור, בעקבות הסתבכות חברה ביטחונית ממשלתית בפרשת שוחד בהודו, החל משרד הביטחון לדרוש מחברות ביטחוניות לחתום על "תוכנית ציות", האוסרת מתן שוחד לפקידי ציבור בחו"ל לקידום אינטרסים עסקיים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988