פול ריאן יו"ר בית הנבחרים, השלישי בחשיבותו במעמדו הפוליטי בארה"ב, עמד ליד האח בחדרו היפה בגבעת הקפיטול. לשכתו ההדורה ממוקמת בנקודה הגבוהה ביותר בקונגרס, לצידה של הרוטנדה - החלק העליון העגול של הקונגרס, המפריד בין הצד של הסנאט לצד של בית הנבחרים - ומשם צופים על ה"מול" של וושינגטון המתפרס לכיוון מערב. מחלון הלשכה רואים את מרגלות גבעת הקפיטול, שדרת המוזיאונים ואת הוושינגטון מונומנט מזדקר מעלה. לימינו של המונומנט, בין העצים, אפשר לראות גם את הצד הדרומי הבית הלבן.
המתנו בשקט, 3-4 דקות חלפו, ריאן פטפט עמי כמה מילות נימוסין, ואף הציע עמדת טעינה לנייד שלי אחרי שהבחין בכבל משתרך, מחובר למטען נייד, כשכל הכבודה אחוזה בכפות ידיי תוך כדי עבודת צילום וכתיבה, מראה שגרתי של אנשי תקשורת המכרכרים סביבו 24 שעות ביממה. ואז נכנס ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, ופניו של ריאן זרחו. "חבר שלי, חבר שלי, שלום, ברוך הבא". הם התחבקו.
"טוב לראותך", אמר ריאן לנתניהו, "ממש טוב... היי רון!". ריאן פנה הצידה לרגע קל עבור מילת נימוסין פמיליארית לשגריר ישראל בוושינגטון, רון דרמר, המוכר לו היטב. דרמר היה צמוד לנתניהו כל ימי הביקור השבוע, כמקובל. דרמר, יש לציין, הוא אחד האנשים הקרובים לנתניהו ברציפות זה עשור, ובניגוד לאחרים שנמצאו שם לאורך השנים, לא דבק בו אף רבב. לא עניין של מה בכך, בימים טרופים אלה.
נתניהו מכיר את הלשכה הזו של יושבי ראש בית הנבחרים, מבפנים ומבחוץ. עוד כשפול ריאן היה סטודנט וחלק חדר במעונות עם חבר ישראלי, נתניהו התארח פה בלשכה ההיסטורית פעמים רבות. ניוט גינגריץ', דניס הסטרט, ננסי פלוסי וג'ון ביינר, כולם היו מכבדיו. לא יהיה זה מופרך לשער שהוא ראה את החדר הזה ואת הנוף הוושינגטוני מן המרפסת החגיגית יותר פעמים מאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, אשר נמצא בתפקיד רק שנה וקצת.
נתניהו לחץ יד בחמימות לריאן ומיד, כאילו זו הפעם הראשונה, ביקש לגשת להשקיף על הנוף ביחד. הו, תחושת הסיפוק מהיכרות אינטימית עם הפרטים ועם המראות. הכל צפוי וידוע.
"כן, זו המרפסת, היינו יכולים לצאת לבלקוני, אבל קר מדי. בוא, אני אראה לך. אתה רואה את הבניין הגבוה שם? זה מלון טראמפ, וטראמפ היה פה וראה את הבניין שלו...", סיפר ריאן על היממה ההיא של הכתרת טרמאפ.
נתניהו: "עכשיו זה נהיה המקום (Landmark) החדש?".
שני המנהיגים צחקקו בעונג.
הנה תמצית המנהיגות של העת החדשה: שני נבחרי ציבור שהגיעו למקומותיהם באמצעות תמיכת הבוחרים הפשוטים, מקבלים שכר ותנאים טובים מציבור משלמי המסים, והדבר שמרגש אותם בהיוועדות פרטית של כמה דקות הוא רכש הנדל"ן המדהים של נשיא-איש-עסקים שלא מתבייש להחזיק (דרך משפחתו) מלון פאר, 5 רחובות בלבד מן הבית הלבן.
כל מי שמגיע לוושינגטון סבור שעליו להתחנף לנשיא באמצעות מחמאות לפיסת הנדלן המפוארת והיפה. המלון הוקם על בסיס שיפוץ בניין הפביליון, מבנה הדואר ההיסטורי של העיר. אם אתם תומכי הנשיא, חברי מפלגתו או מגיעים מאחד הארגונים שפעילים למען מטרות שמרניות, אפשר ואף רצוי להתארח שם, לערוך שם כנסים, לבוא לסעוד שם. תוכלו להיתקל שם בבן אריק טראמפ או באחד מהיועצים של הנשיא, אלה שעוד לא ברחו, קליאן קונוויי או סטפן מילר.
מדוע לא לחגוג במלון הזה? הדבר יכניס כסף לכיסיו העמוקים של הנשיא ויסב לו אושר. ומי אם לא פול ריאן, המנהיג שנולד לרצות, מעוניין להתחנף לנשיא בעל הנפש המסוכסכת. האיש שיש לגרום לו תחושת סיפוק עצמית באמצעות הרעפת שבחים על כישרונותיו העסקיים. זה נכון, הוא הגדול מכולם. מי אי-פעם לפניו העלה על דעתו לקדם את העסקים הפרטיים שלו מתוך האגף המערבי של הבית הלבן? ריאן ונתניהו חוגגים את ההצלחה, את הכסף, את הרוממות מעם, את הקירבה לאנשי עסקים ומשקיעים שישימו כסף על המיזמים הפרטיים של המנהיגים, לא רק כי הם מנהיגים אלא גם כי יש להם סמכות לקבוע כללים, חוקים, רגולציה והקלות. היד האחת מכניסה כסף והיד השנייה משרשרת ומשכפלת אותו. פיסת הנדל"ן הפרטית של הנשיא, היא ה-Landmark החדש. והנה, שם ברקע, בקטן, ביום עם ראות טובה, אפשר לראות גם את הבית הישן. סליחה, את הבית הלבן.
לנתניהו ולריאן לא מפריעה אתיקה-שמתיקה. עשיית עסקים פרטים (לא, לא הנשיא חלילה, רק הבנים שלו) מהצד, בזמן שהוא המנהיג הנבחר. ובכן, במקרה של נתניהו לא רק שזה לא מפריע, אלא ניכר שזו דרך המלך. הבוחרים בישראל לומדים זאת מקריאת העיתונות צעד אחר צעד, יממה אחר יממה, בשנה האחרונה.
הסנאטור מננדז ונתניהו: מצא את ההבדלים
באופן כללי, אם יש משהו שאפשר היה ללמוד מן המסע לוושינגטון במארס 2018, הוא רמת הניתוק. אפשר לכנות זאת גם החוסן הנפשי של נתניהו. להמשיך כאילו כלום, לשבת בתדרוך עיתונאים לשעה ארוכה, להשיב להכל, להיות מנומס, חביב, לרגעים שלמים אפילו חברי ומקסים. הכריזמה איתנו בכל עת. ובאיפא"ק: ראש הממשלה של ישראל, נואם מרשים ומרגש, מחובר בנימיו לחלקים מסוימים של יהדות ארה"ב. הוא שם מוכר בכל פינה בוושינגטון, המילה "ביבי" מתגלגלת בקלות גם על לשונותיהם של נהגי ליפט, אובר ומוניות. כולם יודעים שהוא כאן, מנהיג גלובלי ששמו הפרטי נרדף למילה "ישראל". אבל הוא מתהלך בבירת ארה"ב כבתוך בועה. יקום מקביל.
בישראל מתפרסמות חדשות מסעירות, בוטות, מידע מטלטל על מצבו הפלילי, הפוליטי, וכל זה לא נוגע לאיש. הוא הצליח לישון עד 6:00 בבוקר (שעון וושינגטון) במהלכם של רגעים סוערים במיוחד, כשהגיע המידע בנוגע לניר חפץ מישראל. כך ציינו עוזריו. הם בחרו שלא להעיר אותו, כי ראש הממשלה מקפיד על שעות השינה שלו. לפחות שש רצופות.
נתניהו היה מעורב אישית בטיפול במשבר הפוליטי מול החרדים. בווידיאו אחר שצילמתי, נתניהו צועד ב"מסדרון ברומידי" (עבודות קשתות, ציורי קירות ותקרה של האמן האיטלקי ברומידי) בסנאט מוקף באנשי לשכתו כשהוא מתקרב לחדר ועדת יחסי החוץ של הסנאט לפגישה שאמורה להיות בנושא האיראני. נתניהו מחזיק את הנייד סמוך לאוזנו ומדבר עם מישהו בישראל, וכך הולך ממש עד לדלת העץ הגדולה של הוועדה.
השיחה הזו, ביום ג' בשעות הבוקר, שעון וושינגטון, לא הייתה אל סגן השר יעקב ליצמן וגם לא לשר יריב לוין, אלא לאחד מיועציו הפוליטיים של ראש הממשלה. הצוות ונתניהו התלבטו איך להתקדם עם משבר הגיוס המחריף. לפני שהגיע נתניהו לחדר הוועדה, הוא מסר את הנייד לתוך כף ידו הנאמנה של טופז לוק - יועץ הניו-מדיה והאיש שמתעד באדיקות את ראש הממשלה עבור הרשתות החברתיות - ונכנס לחדר להתחבק ולחייך מוקף בכל הסנאטורים האמריקאים.
נתניהו התיישב אל שולחן העץ בין השניים הבכירים: לימינו, הסנאטור הרפובליקני מטנסי בוב קורקר, היו"ר הפורש של הוועדה, מי שיתקשה בשנה הקרובה להוביל מהלכים כלשהם אל מול הבית הלבן. קורקר הודיע שפרש מתפקיד הסנאטור, אך בשבועות האחרונים התחרט וניסה לגשש עם טראמפ כיצד תתקבל החלטה שלו לבטל את פרישתו. הוא נענה בכתף קרה. טראמפ עבר הלאה, קורקר תויג לפני זמן-מה כבוגד עם דברי הביקורת שלו על הנשיא, והוא בדרך החוצה (עוד שנה). אולם נתניהו זקוק גם להחלטות ולתמיכת הוועדה החשובה הזו בדרך אל ביטול או שינוי הסכם הגרעין. לשמאלו של נתניהו, ישב סנאטור שעשוי להיות דווקא משמעותי יותר. הסנאטור הדמוקרטי רוברט מננדז מניו ג'רזי, מי שהוביל את הקו התקיף ביותר נגד הסכם הגרעין. הצהרות איראן של מננדז בשבועות האחרונים מאגפות אפילו את הבית הלבן, מימין.
מראשית ימי הדיאלוג בין אובמה לבין המעצמות מננדז הוביל את הקו התקיף ביותר, ויש אומרים שגישתו העוינת הביאה אפילו לרדיפה נגדו של משרד המשפטים האמריקאי והגשת כתב אישום. מננדז זכה לתשואות רמות בראשית השבוע באיפא"ק, בזכות עמדתו בנושא האיראני.
מננדז עשוי לשמש השראה כפולה לנתניהו בימים אלה. איראן זו הסיבה הראשונה. והשנייה? בחודש נובמבר 2017 הסתיים משפטו הפלילי של מננדז בחשד שקיבל שוחד. המשפט נגמר ב-Mistrial, היעדר הכרעה של המושבעים. החשד היה שרופא בשם סלומון מלגן שיחד את הסנאטור. לפי כתב האישום, מננדז קיבל תרומות שלא כחוק ממלגן, כולל מימון שהות במלונות פאר ושימוש במטוס פרטי, ובתמורה סידר לבת-זוגו של מלגן ויזת כניסה לארה"ב וגם התערב למענו בסכסוך עסקי. נשמע מוכר?
הסנאטור טען שהכל שטויות ושבינו לבין מלגן קיימת חברות אישית ארוכת-שנים. מה זה קצת עסקים בין חברים? כלום. חבר מושבעים המורכב מ-12 אזרחים מן השורה בניו ג'רזי לא הצליח להגיע להסכמה על הרשעה, התיק הוכרז כ-Mistrial ומננדז שב לפעילות מלאה. משרד המשפטים האמריקאי חטף מכה קשה ושוקל להגיש האישום מחדש (הליך אפשרי בתוצאה כזו).
לו רק שיטת המשפט בישראל הייתה כזו, של מושבעים, כמו באמריקה. נשיא עם נדל"ן ומלון שהפך להיות Landmark חשוב כמו הבית הלבן, שני מנהיגים הצופים אל הנוף ומשתאים מן היכולת של המנהיג-חבר-הכי-חשוב-בעולם לעשות עסקים ולשגשג, ו-12 מושבעים שהצילו קריירה פוליטית של מננדז מכליה. אולי נתניהו ינסה לשנות את החוק הישראלי ולארגן במשפטו הפלילי - אם יהיה - הכרעה שיפוטית של קבוצת מושבעים המורכבת מאזרחים רגילים מן השורה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
