מנהיגות מודרנית: טראמפ מנהל את העולם מצפייה בפוקס-ניוז

הוא מעניש את סין על ידי העלאת מכסים, והבורסה מיד נופלת • הוא מאיים על הענקית אמזון, גם בגלל בעלותו של ג'ף בזוס על "וושינגטון פוסט", והמסכים בוול סטריט נצבעים באדום • טראמפ מגלה כל יום מחדש שלרעש ולמהומה שהוא מייצר יש מחיר פוליטי, ציבורי וכלכלי

דונלד טראמפ / רויטרס
דונלד טראמפ / רויטרס

לפי בלומברג, יום המסחר הראשון השבוע בבורסה האמריקאית מבשר את "חודש אפריל הגרוע ביותר" זה 89 שנה. ביום ב' השבוע נרשמה ירידה של 2.1% במדד הדאו ג'ונס. רק באפריל 1929 נרשמה ירידה יומית גדולה יותר, 2.5%. חצי שנה אחר כך התמוטטה הבורסה, והתחיל השפל הכלכלי הגדול.

תהיה ההשוואה מוגזמת כאשר תהיה, השבועות האחרונים בבורסה אמנם עמדו בסימן תנודות לא-שגרתיות. עיתונים פיננסיים בכל העולם השתעשעו בדירוג "הפחתת העושר" של מולטי-מיליארדרים. יום אחר יום, מיליארדים נמחקו משווי השוק של ענקי הטכנולוגיה העלית.

זה כשלעצמו צריך לעניין בעיקר משקיעי בורסה, או אולי רק משקיעים לטווח קצר. יתר על כן, הבורסה אינה מלמדת בהכרח איפה עומדת הכלכלה. ראינו במרוצת השנים כלכלות מצוינות מניבות בורסות גרועות, אם כי צריך להודות שמיעטנו לראות את ההיפך.

לא בזה העניין, אלא במה שגרם את התנודות, או בעצם במי שגרם אותן: דונלד ג'יי. טראמפ, הנשיא ה-45 של ארה"ב. הוא חולל אותן בחתימה על צווים ממינהליים, באמצעות נאומים, וכמובן בציוצים. טוב, אז מה. אז מה אם הנשיא אינו מתעניין בבורסה, ואינו עוקב אחרי עליותיה וירידותיה. יש לו דברים קצת יותר חשובים בחיים. הלוא כן?

לא, לא כן. יותר מכל נשיא אחר לפניו, דונלד טראמפ חזר ודיקלם סטטיסטיקות של מסחר בוול סטריט לא רק מיום השבעתו, אלא כבר ממוצאי יום ניצחונו, בנובמבר 2016. הוא השמיע את הסטטיסטיקות האלה לא רק באוזני מנהלים של קרנות גידור, או באוזני מנכ"לים שהבורסה ניפחה את חבילות התיגמול שלהם. הוא השמיע אותן באוזני כחולי-הצווארון, עובדי תעשיה מן המעמד הבינוני הנמוך בערים קטנות של "רצועת החלודה" במערב התיכון של ארה"ב.

הלכו 3.4 טריליון

בעונג מיוחד, טראמפ היה מודיע לשומעיו כי "השבוע נוספו טריליון דולר, ט-ר-י-ל-י-ו-ן" לערך הבורסה. ובכן, בתוך תשעה שבועות, מסוף ינואר עד תחילת אפריל, נמחקו 3.4 טריליון דולר משווי הבורסה, או 40% מרווחיה בשנה הראשונה של נשיאות טראמפ. חברת ההשקעות Wilshire Associates נותנת בירידה הזו סימנים:

26 בינואר: הבורסה מגיעה אל שיאה, ורווחיה מאז נובמבר 2016 עומדים על 8.7 טריליון.

8 במארס: טראמפ מטיל מכסים של 25% על יבוא פלדה ואלומיניום - הרווחים פוחתים ל-7.2 טריליון.

22 במארס: טראמפ מודיע על מכסי עונשין נוספים, שיוטלו על סין - הרווחים פוחתים עד 6.1 טריליון.

29 במארס: טראמפ מתחיל את הרעשת הציוצים נגד אמזון - הרווחים פוחתים ל-6 טריליון.

2 באפריל: סין מטילה מכסי עונשין משלה; טראמפ מחריף את מסע האיומים נגד אמזון - הרווחים פוחתים ל-5.3 טריליון.

אתמול (ג'), הבורסה התאוששה, ומחקה את רוב הפסדי יום ב'. אבל לאחר סיום המסחר באה ההודעה מוושינגטון על מכסי עונשין חדשים על סין, בהיקף של 50 מיליארד דולר. הסינים כבר רומזים שהם מכינים מכסים משלהם. הסבירות של מלחמת-סחר מלאה עדיין נחשבת לנמוכה, אבל כנראה נמוכה פחות ממה שהייתה.

רק לא כפפות משי

אין צורך בראיות שהנשיא עומד במצב מלחמה בלתי פוסק עם רוב העולם. הוא נבחר, לפי דעתו, כדי לטלטל את המערכת. הוא אינו מכיר בערכן של כפפות משי. אויביו הם תמיד אויביו, והם תמיד ראויים לאגרופי ברזל. אין לו בעלי ברית, אלא רק שותפים במשימות לטווח מוגדר.

בעיני הנשיא, התקדמות מחייבת זיהוי פומבי של מטרות ופגיעה בהן. הוא אינו אמון על טכניקות, שקודמיו הקרובים והרחוקים שיכללו במרוצת השנים, כמו משא-ומתן שקט, שידול בדרכי נועם, פתיחת ויכוח ציבורי, יוזמות חקיקה המעוגנות בהסכמה רחבה.

טינתו של טראמפ לג'ף בזוס לובשת נופך כמעט תיאטרלי, ואל נכון עוד תעסיק מחזאים. לא תמיד ברור מדוע הוא שונא את בזוס. המייסד של אמזון, האיש העשיר ביותר עלי אדמות, לא התערב בפוליטיקה, לא תרם סכומי כסף ניכרים ליריביו, לא הקל בכבודו ולא הביע לו איבה.

הרקורד מראה שהתקפותיו הפומביות הראשונות על בזוס, לפני שנה ופחות, נגעו לנזק שהצלחת אמזון מסיבה לעסקי נדל"ן. היא מייתרת חנויות "של לבנים ומלט", ושומטת את הקרקע מתחת לקניונים. טראמפ הוא בשר מבשרה של הכלכלה הישנה. אילו הייתה אמזון לפני 50 שנה, אולי לא היה טראמפ.

חירותה של העיתונות

יש בהחלט ממש לפחות בחלקים של ביקורתו של טראמפ על עסקי אמזון. כלכלה חופשית אינה יוצאת נשכרת מריכוז כזה של כוח בידי ארגון יחיד, שלאדם אחד יש בו שליטה ללא מצרים. אבל טראמפ מרחיק לכת באיומים להטיל מסים על אמזון, או למנוע ממנה להשתמש בשירותי הדואר הציבורי; או בהתקפה על נכס פרטי של בזוס, קטנטן לעומת אמזון, אבל גדול במובן של הד ציבורי - העיתון "וושינגטון פוסט".

כאן ברור בהחלט שנקמנות היא המניע העיקרי. העיתון הזה, לצד ה"ניו יורק טיימס", חושף ללא רחם את חולשות הממשל ואת מחדליו. הוא שנוא-נפשו של הימין האמריקאי זה 50 שנה, מאז ימי מלחמת וייטנם ופרשת ווטרגייט. כמו כל העיתונות הכתובה, כמעט בכל מקום, ה"פוסט" עמד על סף משבר קיומי לפני שבזוס נחלץ וקנה אותו בכסף קטן (250 מיליון דולר).

ה"פוסט" חוזר ומטעים את עצמאותו האדיטוריאלית. מידת השפעתו של בזוס, או התערבותו מאחורי הקלעים, הן עניין לניחוש בלבד. אבל בעיני הנשיא, העיתון הוא שופרו האישי של בזוס. בשבוע שעבר, טראמפ דרש שהעתון "יירשם כשדולה", רעיון שהוא מגוחך על פניו. אם משרד המשפטים ינסה לאכוף אותו, זה יהיה אקט של מלחמה על עצם חירותה של העיתונות.

"פרת המזומנים"

מלחמותיו האחרות של הנשיא נוגעות לסחר ולהגירה, שני העניינים שבזכותם הוקפץ אל ראש הטבלה במקדימות של מפלגתו לנשיאות, ב-2016.

הנשיא, השואב את רוב המידע שלו על העולם מצפייה שיטתית בפוקס ניוז (יש קשר זמנים ברור בין שידורי פוקס ובין ציוציו), קיבל במהלך סוף השבוע שעבר את הרושם שערב-רב של מסתננים מהונדורס חוצים את מקסיקו (3,200 ק"מ מדרום לצפון) בשיירה מאורגנת, בכוונה להסתנן אל ארה"ב.

שיירת המהגרים ההונדורניים עיצבנה אותו במידה כזאת שהוא הודיע כי אם הם יגיעו אל הגבול, הוא יסגור את "פרת המזומנים" של מקסיקו, הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA); ואתמול הוא הודיע שהוא רוצה לפרוס צבא לאורך הגבול, לפחות כל זמן שלא תינתן לו החומה שהוא רוצה (הקונגרס צריך להקציב כסף). יתר על כן, אין הוא מעוניין עוד בהבנה עם הדמוקרטים על המחלוקת הבוערת ביותר בענייני הגירה: עתידם של 800 אלף ילדים מהגרים לא-חוקיים, שחרב של גירוש מונחת על צווארם.

סקר מוקדם מאוד במדינת ניו המפשר, שבה נערכות אחת לארבע שנים הבחירות המקדימות הראשונות לנשיאות, הראה השבוע התנגדות גואה לנשיא בין מצביעים רפובליקאיים. לפנות בוקר (שעון ישראל) באה הידיעה ממדינת ויסקונסין, במערב התיכון, כי הרפובליקאים נחלו תבוסה נוספת בבחירות מקומיות. לנשיא ולמפלגתו יש סיבה לחרדה. לרעש ולמהומה יש מחיר.

צרו איתנו קשר *5988