הבשורה של ת"א: התלמידים נערכים לבום הדמוגרפי ולצפיפות

במקום 4,000 מטר על 8 דונם, בונים עכשיו בעיר תל-אביב בתי ספר של 8,000 מטר - על 4 דונם בלבד • "בכל שנה בשנים האחרונות פתחנו 3 בתי ספר יסודיים ו-50 כיתות גן"

בית ספר ישגב / צילום : דורון סהר
בית ספר ישגב / צילום : דורון סהר

לפני מספר ימים נערך דיון סוער בוועדה מחוזית חיפה, בעקבות התנגדות ראש עיריית אור-עקיבא להפקדה של 3,000 דירות חדשות. "אני לא אוהב שכופים עליי דברים", אמר יעקב אדרי ל"גלובס" לאחר הדיון, "אנחנו כבר לא בתקופה של סאלח, שהפקידים קבעו איך נחיה. מדברים איתי על בית ספר 5 קומות, זה לא משהו שאני מוכן שיהיה אצלי".

בית ספר ישגב  / צילום: דורון סהר
 בית ספר ישגב / צילום: דורון סהר

אבל בזמן שהפריפריה מתקשה להשלים עם כללי הצפיפות החדשים, מתל-אביב כבר יוצאת הבשורה - גם בכל הנוגע לבתי הספר. "יש בתל-אביב 70 אלף תלמידים, וכ-20 אלף ילדים בגני הילדים (3-6). בכל שנה בשנים האחרונות פתחנו שלושה בתי ספר יסודיים ו-50 כיתות גן", מסבירה שירלי רימון ברכה, ראשת מינהל חינוך בעיריית תל-אביב-יפו, ומי שאחראית על הזמנת מבני חינוך בתל-אביב. רימון ברכה מציינת שבשנים האחרונות גדל מספר הילדים בעיר בצורה "דרמטית": "בשכבה י"ב, שמסיימת, יש 1,500 תלמידים. לעומת זאת, בשכבת כיתות א', שנכנסת, יש 7,000 תלמידים. זאת הקפיצה. זה אומר שיולדים יותר, באים לעיר הרבה אנשים, ובעיקר שצעירים לא עוזבים. הם הופכים למשפחות עם ילדים".

איך העירייה מתמודדת?

"זאת ברכה אמנם, אך כל שנה אנו בונים בהיקף של רשות מקומית קטנה. הרי ברשויות קטנות כל מה שיש להם זה שלושה בתי ספר ו-20-30 כיתות גן. אנחנו בונים את זה כל שנה מחדש. בחמש השנים הקרובות אנחנו בונים ארבעה בתי ספר על-יסודיים".

הבום הדמוגרפי, ומצד שני העובדה שמרבית העיר בנויה ויש ביקוש אדיר למגורים, גורמים למחסור בשטחים חומים (המיועדים למבני ציבור, שמסומנים בחום בתוכניות בניין עיר) ומולידים אדריכלות חדשה ומקורית. הטיפוסים החדשים של מבני החינוך שנוצרים בתל-אביב הם פורצי דרך, לפחות בקנה מידה של מדינת ישראל.

אדריכלית גיליה ברגר-קוליץ, מנהלת מחלקת תכנון מבנים בעירייה, מדגישה את הקשר שבין האילוץ למורכבות: "אנחנו חייבים לנצל את הקרקע כמה שיותר טוב וזה מייצר מבנים מורכבים פרוגרמטית: אולם ספורט מעל בית ספר, גן ילדים בתוך בית ספר. דוגמה מוצלחת אפשר למצוא בבי"ס בשרונה (נבנה בימים אלה, באתר שבו עמד פעם מבנה מרכז ביכורי עיתים - ג.נ), שם תכננו על שטח של 4 דונם 24 כיתות, 3 כיתות גן ילדים ואולם ספורט. לכן אנחנו מגיעים לקו אפס עם הבניין (כלומר, אין חצר שמפרידה בין חזית המבנה למדרכה) וחלק מהחצרות הן בקומות".

למבני בתי הספר החדשים יש מורכבות פרוגרמטית, אבל הם יוצאי דופן גם מבחינה עיצובית, אדריכלית. אפשר היום לראות הרבה יותר אקספרימנטים בצורה, בצבע ובחומר.

בית צורי / הדמיה: ליואי דבוריינסקי אדריכלים
 בית צורי / הדמיה: ליואי דבוריינסקי אדריכלים

ברגר-קוליץ: "מי שמוביל את עניין הצבעוניות זה מינהל החינוך. אני אולי המזמין, אבל הם הלקוח. הם יודעים מה ההורים ומה הילדים אוהבים. מינהל בינוי ותשתית מיישר פה קו עם מינהל החינוך. בתור אדריכלית, אני מודעת לכך שרוב האדריכלים לא אוהבים להכניס צבע. הנטייה הטבעית שלהם היא לתכנן או בלבן או באפור. גיליתי שהבקשה שלנו להוסיף צבע מעוררת אצלם קושי. הם בהתחלה מתנגדים, חוששים מהתוצאה. אני חושבת שהרבה יותר קשה לתכנן עם צבע. אני חושבת שהאדריכלים שיודעים לעשות את זה יודעים לייצר מוצר שיש לו חזות של מוסד חינוכי לילדים. אנחנו מקבלים תגובות טובות מהציבור.

"האדריכלים שזורמים איתנו בעניין הצבע מחפשים פתרונות יצירתיים. הפתרון האינטליגנטי לצבע הוא לא סתם לצבוע את הטיח. זה קשור לבחירת החומר הנכון. דוגמה מוצלחת אפשר למצוא באשכול אייזיק שטרן, בנופי ים, שם יש חזית שמורכבת מאלמנטים מאלומיניום שמייצרים הצללה וגם המסתור מהרחוב וגם הנגיעה של הצבע זאת נגיעה גדולה, אבל זה לא סתם משטח צבוע. הפתרונות משתנים מבי"ס לבי"ס".

רימון ברכה, מבקשת להבהיר שהשינוי בתכנון בתי הספר הוא לא רק כורח הנובע ממצוקת שטח, אלא גם אידאולוגי: "כשאנחנו מתכננים בית ספר אנחנו יוצאים מתוך השאלות של איך צריך להיראות שיעור ומהי למידה, ומה התכנים המובילים של בית הספר. לנו חשוב שבבית הספר יהיו מרחבי למידה שבהם אפשר יהיה לקיים גם שיעורים יותר קטנים, מקום לשיחות אישיות, חללים ליזמות של מורים ותלמידים. שבית ספר לא יהיה רק כיתות סגורות אטומות, שאף אחד לא יודע מה קורה בתוכו ושהילדים, וגם המורים, מרגישים חנוקים. בכיתות החדשות אין קירות. הכל שקוף. אנחנו רוצים שהכל יהיה פתוח. שהילדים לא ירגישו שרק הכיתה זה המקום שבו הם לומדים. גם בפרוזדור וגם בחצר.

"בגלל שיש לנו בעיה של היעדר מקום לחצרות, אז חוץ מחצרות מפולשות, אנחנו הופכים גם את הגג לחצר. למשל, בבי"ס החדש בשוק הסיטונאי, בי"ס גבעון, כל הגג הוא גינה אקולוגית, בבי"ס יהודה מכבי, כל הגג הוא אזור משחקים. אנחנו מכניסים עכשיו טבע לבי"ס: גינות אקולוגיות ופינות עם טבע".

האם את מעורבת באדריכלות? מה מקור הרצון להשתמש בצבע?

"אני חושב שילדים צריכים סביבה ילדית. צבעים עושה נעים, זה עושה משהו ברגש ומאפשר מקום טבעי לגדילה. מחקרים מראים שכמה שסביבת הלימודים יותר נעימה לעין זה מוריד אלימות, מייצר רווחה נפשית, זה מעודד למידה. אני רוצה שילמדו מתוך הנעה פנימית".

משרד האדריכלים "ויתקון-ציונוב" הוא אחד ממשרדי האדריכלים הצעירים המובילים בארץ. ליאור ויתקון וליאור ציונוב אחראים לתכנון של המרכז הקהילתי החדש של לב העיר ברחוב דב הוז, לתכנון מבנה משרדי חברת כי"ח במקווה ישראל, למבנה הציבורי בשוק העליה ולשיקום של בית בוסל בצפת. בתל-אביב תכנן המשרד את בית הספר "שרונה" ואת מרכז גני הילדים ברחוב אייזיק שטרן.ויתקון: "אני רוצה לצאת מנקודת המוצא האישית: למדתי בפרדס חנה, בבי"ס שאבא שלי למד בו. בית הספר היה שורה של כיתות עם מסדרון פתוח. זה היה בית ספר שהוקם בתקופת המנדט, אבל התוספת שנוספה לו, והייתה יוזמה של משרד החינוך, הייתה ביטוי ישיר של פרוגרמה ללא גמישות.

"בתל-אביב החוקים השתנו: קיבלנו מגרשים קטנים מאוד, רשימת דרישות גדולה מעבר לבית ספר רגיל, כי הקרקע לא מספיקה. באו לפה שני כלי עזר: ברור שאם בונים בצורה דחוסה עלולים לקבל בי"ס עגום והיה ברור לנו שאת זה חייבים לשפר. השיפור בא על ידי מכשיר עירוני של הגדלת פרוגרמה. העירייה נותנת שימושים נוספים שמאפשרים לשבור מסדרון ארוך עם מרחבים פנימיים. איפה שאני למדתי היה מורה שעמד מול שורות של תלמידים שישבו בכיתה. העידן של היום מאתגר את מערכת החינוך. המורה היום לא יכול למסור מידע שאתה לא מוצא בוויקיפדיה או בגוגל. כל נושא מסירת המידע, שאפיין את הדור הקודם, מתהפך. למערכת החינוך יש אתגרים חדשים: ללמד ילדים שיתוף פעולה, לימוד דרך פרויקטים, מנהיגות, קשרים חברתיים ולפעמים גם הציון משותף. העבודה היא בקבוצות קטנות, מרחבי הלימוד ורסטיליים, הכיתה מתפרקת, המסדרון הופך למרחב למידה. כבר אין חצר שיורדים למטה: יש הרבה חצרות קומות, ולפעמים עולים גם על הגג. את הפרוגרמה העשירה הזאת אנחנו צריכים לפתור".

החזות השתנתה, הצבעוניות.

"לבית הספר היום יש מופע אורבני ברחוב, ומתוך צורך להרוויח שטח, המבנים משתנים: הבנייה בקו אפס, החצרות הן חלק מהמבנה, פנימיות ואז מייצרות עולם מוגן. הכלי שאנחנו משתמשים בו הוא לאו דווקא הצבעוניות, אלא החומריות שמקבלת צבע. למשל, בי"ס שרונה, שבו יש 24 כיתות, 3 גני ילדים ואולם ספורט, שהוא גם בי"ס מכיל, בנוי מבטון טרומי. 8,000 מ"ר על 4 דונם. בעבר היו בונים הפוך, 4,000 מ"ר על 8 דונם. שטח החצרות הוא 4.5 דונם, כמובן בקומות. כלפי חוץ ביה"ס אטום, החזות היא בטון, אבל הוספנו את הצבעוניות באמצעות רשתות, כי אנחנו רוצים לתת לתלמידים תחושה נעימה. לכל קומה יש צבע אחר, כך שילד בכיתה א' יודע שהוא בקומה הכתומה. הצבעוניות נותנת תחושת גאווה, זהות והתמצאות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988