"את תרבות האקזיט לקחו רחוק מדי. זו לא התרבות שלנו"

דב מורן, היזם הסדרתי שהמציא את הדיסק-און-קי, עצוב בגלל כל ישראלי שעובר לסיליקון ואלי • "הייתי שמח שהמדינה הייתה יותר הייטק ניישן. יש פה מקום לעוד כמה צ'ק פוינטים ומובילאיים" • בוני הארץ, פרויקט מיוחד

דב מורן / צילום : יוסי אלוני
דב מורן / צילום : יוסי אלוני

בעולם של ביג-דאטה ושל פתרונות אחסון מאסיביים על גבי ענן, קצת קשה להיזכר, אבל רק עשור חלף מאז שהסתובב כל אחד, ובכיסו או על צרור המפתחות שלו גאדג'ט קטן וחביב שאחסן עליו את כל המידע שהיה צריך: הדיסק-און-קי. במונחים של חדשנות ויזמות, דב מורן, 62, היזם הסדרתי שהמציא אותו, מוכר כאחד האישים המשפיעים ביותר ברחבי העולם מתעשיית ההייטק הישראלי.

"יש משהו בישראל, במדינה היזמית הזו, שעובר בדנ"א שלנו. פחות לפחד, יותר להעז, לא לוותר", אומר מורן ל-G. "זה דנ"א שהוא ייחודי ליהודים, ולכן הוא גם ישראלי. 2,000 שנה העם הזה היה בגלות והיהודים כל הזמן נרדפו ונזרקו ממדינה אחת לאחרת, לא יכלו לרכוש ולעבד קרקעות, לא יכלו לעבוד אצל הממשלה או המלך - ולכן היו יזמים נטו, והיותר יזמים נשארו בחיים. זה דרוויניזם פרופר, הישרדות. זה לא אומר שהיהודים יותר חכמים, או יפים יותר, אלא יותר יזמים".

ב-1989, אחר שסיים מורן את לימודיו בהנדסת חשמל ובמחשבים בטכניון, הקים מורן את אם-סיסטמס, שהייתה חלוצה בפיתוח התקני אחסון נתונים בפלאש, והיה המנכ"ל והיו"ר שלה. הוא עמד מאחורי שני הפיתוחים המרכזיים של החברה: זיכרונות ניידים, המכונים דיסק-און-קי, ורכיב זיכרון ששולב בטלפונים סלולריים (מובייל דיסק-און-צ'יפ). ב-2001 הסתכמו מכירות החברה ב-45 מיליון דולר, וב-2006 הן נסקו לכמיליארד דולר. באוגוסט אותה שנה נמכרה אם סיסטמס ליצרנית כרטיסי הזיכרון סנדיסק, עבור 1.55 מיליארד דולר, ומורן קיבל מניות סנדיסק שהיו שוות אז כ-80 מיליון דולר.

"כשהקמתי את החברה שלי, שאפתי בהתחלה לשרוד", אומר מורן. "אחר כך חלמתי על להגיע למחזור של מיליון דולר - זו חברה! החלום התחלף לו לשאיפה להגיע למחזור של 10 מיליון דולר, ואז עברתי את זה. כעת שאפתי לחברה של 100 מיליון דולר - ולפני עשרים שנה לא היו כמעט חברות שהגיעו לכאלה מכירות - ואז הגעתי עם השוונג למיליארד דולר מכירות. כיום, אנחנו רואים עוד ועוד חברות שמגיעות למיליארד - אז חלק מהחברות יצמח, חלק יימכר. נראה פה גם חברות שמגיעות לערכים - או עדיף למכירות - של מיליארדי דולרים".

אם הן לא ימכרו הרבה קודם לכך.

"את המונח של תרבות האקזיט לקחו רחוק מדי. זו לא התרבות שלנו. היו פה קרנות הון סיכון שלחצו בכיוון הזה של אקזיטים, כדי להבטיח עבורן הצלחה מהירה שתאפשר את הגיוס של החברה הבאה. אבל רוב הקרנות האלה כבר לא איתנו - וטוב שכך".

ישראל התמכרה לסטארט־אפ ניישן?

"אנחנו מאוד גאים בטייטל הזה, ובצדק. אני הייתי שמח שהמדינה הייתה יותר הייטק ניישן. אני מלא הערכה לגיל שויד ולמריוס נכט מצ'ק פוינט ולאמנון שעשוע וזיו אבירם ממובילאיי - וסבור שיש פה מקום לעוד כמה צ’ק פוינטים ומובילאיים כאלה, כי בסופו של דבר, ההייטק לא נועד לספק פרנסה רק לכמה עשרות אלפי מהנדסים, אלא לאנשי מכירות ושיווק ולוגיסטיקה וכו’.

"מה גם, שיש הרבה מדי ישראלים בסיליקון ואלי, והייתי שמח שחלק מהם היו חוזרים לפה. כל ישראלי כזה שעובר לו לסיליקון ואלי או לשיקגו או לניו יורק, גורם לי להיות עצוב. המדינה צריכה לגרום לכך שאנשים לא יישארו כאן בזכות תמריצים אלא בזכות מדינה ערכית, אור לגויים. מדינה שפועלת על-ידי ערכים הומניים, שאיפה מתמדת לשוויון זכויות ושלום. מדינה שכל אחד מאזרחיה גאה בה, לא מפחד שהוא יפוטר או יוחרם אם הוא יתבטא אחרת - ורוצה שילדיו יחיו בה. אם נעשה את זה, גם נקבל מדינה כזו. את הדנ"א של היזמות יש לנו. גם תחושת הצדק והשאיפה לשלום לא ממש נעלמו. יהיה טוב".

צרו איתנו קשר *5988