ביה"ד הארצי: להסדיר תשלום "זמן המעבר" למטפלים סיעודיים

הכוונה לתשלום על הזמן שלוקח למטפל לעבור מבית מטופל אחד לאחר • חרף קריאתו להסדרת הנושא, קיבל ביה"ד את ערעורם של תאגידי הסיעוד ודחה בכך את בקשת עמותת ידיד לאשר תביעה ייצוגית בגובה בין 105-184 מיליון שקל

בית הדין הארצי לעבודה הפך את החלטת בית הדין האזורי בירושלים לאשר הגשה של תובענה ייצוגית על סך של בין 105-184 מיליון שקל נגד 20 תאגידים סיעודיים, שעילתה תשלום עבור "זמן מעבר" בין מטופלים למטפלות ולמטפלים סיעודיים. בהקשר זה נציין כי "זמן המעבר" הוא רכיב תשלום אשר אינו מתוקצב ואינו משולם לאותם תאגידי סיעוד (המעסיקים את המטפלים והמטפלות) על-ידי המוסד.

אולם, אין זה סוף פסוק בסוגיה, כאשר בפסקה החותמת את פסק הדין ציינו שופטי בית הדין הארצי באמירה נורמטיבית כי הסוגיה שעוררה עמותת ידיד (שהגישה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית) בדבר תשלום "זמן מעבר" "ראויה לה להתלבן בין כל הגורמים הרלוונטיים, ובכללם בראש ובראשונה המוסד לביטוח לאומי, ששם לא למטרה להבטיח כי המטפלות... יועסקו בתנאי העסקה הוגנים".

כך קבעו שופטי בית הדין הארצי לעבודה, הנשיא (בדימוס) יגאל פליטמן, סגן הנשיאה אילן איטח (שכתב את פסק הדין העיקרי), השופט רועי פוליאק ונציגי הציבור רן קידר (עובדים) ואהוד פלד (מעסיקים).

בקביעתם זו הותירו שופטי בית הדין את מצבם של המטפלים על כנו, דהיינו שלא יינתן תשלום למטפלות ולמטפלים עבור הזמן שלוקח להם לעבור ממטופל אחד לשני.

עמותת ידיד: 23 אלף מטפלות ומטפלים שזכאים לתשלום "זמן מעבר"

בסוף חודש מאי 2016 היה ניתן לחשוב כי סוגיית תשלום "זמן מעבר" למטפלים ומטפלות נמצאת בכיוון אחר לגמרי.

בזמן הזה נשמעו קולות שמחה במשרדי עמותת ידיד, אשר נוסדה לפני כ-21 שנים במטרה לצמצם פערים חברתיים וכלכליים בחברה הישראלית. זאת, לאור החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (כבוד הנשיאה השופטת בדימוס דיתה פרוז'ינין) לאשר את בקשת העמותה להגיש תובענה ייצוגית בסך מאות מיליוני שקלים נגד 20 תאגידי הסיעוד הגדולים במדינה, ובהם מטב, דנאל, אתגר, "בבית" - בגין אי-תשלום למטפלות הסיעודיות בעבור זמן המעבר ממטופל למטופל.

לפי טענת העמותה, שיוצגה בהליך על-ידי עו"ד אסף פינק, תאגידי הסיעוד מעסיקים מעל ל-100 אלף מטפלות ומטפלים, מתוכם כ-23 אלף זכאים לתשלום "זמן מעבר".

בנוסף החליט בית הדין להורות על צירופו להליך של המוסד לביטוח לאומי. זאת, לאור בקשת תאגידי הסיעוד ומהנימוק כי המוסד הוא צד דרוש לבירור השאלות העולות בהליך.

כל הצדדים להליך הגישו על החלטה זו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

בפסק דין מתאריך 1.5.18 קיבל כאמור בית הדין הארצי את ערעור תאגידי הסיעוד (20 חברות ועמותות) נגד אישור התובענה הייצוגית נגדם, תוך שהוא קובע כי מוסד התובענה הייצוגית איננו הפלטפורמה הראויה לבירור סוגיה חשובה זו, וראוי כי זו תוסדר על-ידי המוסד לביטוח לאומי.

העמותה טענה כי לאשר את בקשת האישור משני טעמים, מרכזי וחלופי. הראשון והעיקרי - היות זמן המעבר בין מטופל אחד למשנהו "זמן עבודה", כהגדרתו בחוק שעות עבודה ומנוחה. השני והחלופי - בהינתן כי הזמן שבין מטופלים אינו "זמן עבודה", אלא זמן פיצול בין שעות העבודה אצל מטופל אחד ושעות עבודה אצל משנהו, זכאית המטפלת לתשלום בעד "זמן המעבר" בהיקש מהזכאות של עובד ל"שעת כוננות".

בית הדין הארצי דחה את טענות העמותה וקבע כי נוכח חוסר היכולת לקבוע כלל אחיד בהתייחס לכלל חברי הקבוצה ונסיבותיהם הייחודיות והקונקרטיות של כל מטפל ומטפלת (ובמקרים מסוימים אף בנסיבות הנוגעות ליום עבודה מסוים), נראה על פני הדברים "שיש אפשרות סבירה כי התובענה הייצוגית תידחה".

זאת, קבעו השופטים, בין אם "נשקיף" על הסוגיה כזמן עבודה (כמשמעו בחוק שעות עבודה ומנוחה), ובין אם נשקיף עליה במונחים של "שכר ראוי". כפועל יוצא מקביעה זו, קבע בית הדין כי השאלה המתעוררת אינה מתאימה להתברר במסגרת תביעה ייצוגית, וכי לאור הצורך בקיום "משפט זוטא" (משפט קטן בתוך משפט גדול) לכל אחד ואחת מהמטפלים והמטפלות, בירור התביעה במסגרת זו לא יהיה יעיל.

כמו כן, בית הדין דחה את ערעורה של העמותה על החלטת בית הדין האזורי כי נדרש לאתר מטפל או מטפלת, ולו אחד שיוגדר כתובע ייצוגי, מכיוון שהעמותה לא יכולה לשמש כתובע מייצג בתובענה זו.

בית הדין דחה את טענת העמותה בדבר הקושי לאתר תובע ייצוגי, לאור הקושי של עובדים להגיש תביעה נגד מעסיקיהם בתקופת העבודה. בהקשר זה נקבע כי "אין לקבל טענה שלפיה אפריורית, למטפלות, לרבות מטפלות לשעבר", קיים קושי מכוח חוק תובענות ייצוגיות להגיש תובענה ייצוגית נגד מעסיקותיהן.

בית הדין הארצי קבע כי "התשובה ביחס למעמדו של פרק זמן שחולף בין פרקי זמן של עבודה בשירות המעסיק לא יכולה להינתן אפריורית ובמנותק מהתשתית העובדתית והמשפטית הנוגעת לכל מקרה ומקרה".

חרף קבלת ערעור תאגידי הסיעוד, בית הדין הארצי דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי על צירופו להליך, תוך שהוא קובע כי נוכח ההשלכות האפשריות שיש לקביעה זו על המוסד, ונוכח תפקידו המרכזי בכל הנוגע להעסקתן של המטפלות ולתנאי ההעסקה, המוסד הלאומי הוא צד נדרש להליך כדי להכריע בו בשלמות וביעילות.

בהקשר זה קיבל בית הדין הארצי את קביעות בית הדין האזורי כי נחיצותו של המוסד להליך היא בין היתר מהסיבה שהמוסד הוא זה שמכתיב את תנאי העסקתן של המטפלות.

בית הדין הארצי הביע את צערו לכך שהצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים בענף הסיעוד לא השכילו להגיע לכדי הסכמה עם המוסד לביטוח לאומי (המוסד), הביע את תקוותו שהניסיון הקרוב יעלה יפה וקרא כאמור למוסד להסדיר את הנושא בהקדם האפשרי.

עמותת הסיעוד "מטב" ו"בבית" יוצגה בהליך על-ידי עו"ד שמואל סודרי ממשרד יואב לוי; עו"ד דן פרידמן ועו"ד ישי מאירסדורף ייצגו את חברות הסיעוד; ועורכות הדין אפרת לבנוני וויויאן קליין ייצגו את המוסד לביטוח לאומי. 

לדברי דורון רז, יו"ר איגוד נותני שירותי הסיעוד, "החלטת בית המשפט לדחות את התובענה הייצוגית עושה צדק עם תביעה שלא היה לה בסיס מלכתחילה. חברות ועמותות הסיעוד מעניקות מזה למעלה מ-30 שנים טיפול סיעודי על-ידי כ-100,000 מטפלים ומטפלות מסורים, שאנו מעריכים ומוקירים את עבודתם. מטפלים אלה, שרובם ישראלים, מטפלים בכ-170,000 קשישים זכאי חוק הסיעוד. אנו שמחים שבית המשפט הכיר בכך שתנאי שכרם של המטפלות והמטפלים נקבעים על-ידי המוסד לביטוח לאומי. אנו, חברות הסיעוד, נברך על כל שיפור שיעשה הביטוח הלאומי בתקצוב שכרם של המטפלים והמטפלות".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988