בית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורם של המתמחים למשפטים והורה על פסילת שתי שאלות נוספות במבחן האחרון שקיימה לשכת עורכי הדין, לאחר שבית המשפט המחוזי פסל כבר 3 שאלות. העליון דחה את עתירת הלשכה כנגד פסילת השאלות במחוזי.
להחלטה יש השפעה על עשרות מתמחים, אם לא למעלה מכך, שיעברו כעת את הבחינה בדרך אל מקצוע עריכת הדין הנכסף.
ההחלטה ניתנה במסגרת 9 ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב ב-15 עתירות שהוגשו על-ידי המתמחים, אשר במסגרתן תקפו 27 שאלות מתוך 85 שאלות הבחינה. 3 עתירות נוספות שהוגשו טרם הוכרעו.
הרקע למאבק המשפטי שהגיע היום לקו הסיום בבית המשפט העליון הוא הנסיבות והתוצאות שהתקבלו בבחינת ההסמכה האחרונה של לשכת עורכי הדין מדצמבר האחרון. 66% מתוך 2,553 הנבחנים והנבחנות שניגשו למבחן - נכשלו. רק 34% עברו.
גם הציון הממוצע שנרשם היה נמוך במיוחד - ועמד על 58 נקודות, שהוא ציון נכשל. ציון עובר בבחינה עומד על 65, כך שהציון הממוצע העלה שאלות בנוגע לרמת בחינת ההסמכה.
הבחינה, שהתקיימה ב-10 בדצמבר, נערכה במתכונת חדשה שכללה כתיבה משפטית וכן שאלות בסוגיות משפטיות מהותיות, ולא רק שאלות על סדרי הדין ופרוצדורה כפי שהיה במבחנים עד כה.
בסיום הבחינה התעוררה סערה בקרב הנבחנים-המתמחים שניגשו אליה, אשר טענו כי נעשה להם עוול, וכי מטרת הבחינה הייתה להכשילם.
השופט יצחק עמית מבית המשפט העליון ציין בפסק הדין כי מדובר "בריטואל החוזר על עצמו. מדי כחצי שנה נדרש בית משפט זה לערעורים שעניינם ביקורת שיפוטית על בחינות לשכת עורכי הדין".
עוד הוסיף השופט כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול-דעת הוועדה הבוחנת בשיקול-דעתו, וכי "על דרך הכלל, רצוי שבית המשפט לא יירד לזירה ולא ישים עצמו בנעליה של הוועדה הבוחנת, לא כדי לבחון טיבן ונכונותן של השאלות והתשובות, ולא כדי להכריע אם מדובר בשאלה ש"מתמחה סביר" אינו יכול להשיב עליה"; ואולם, בסופו של דבר נעתר בית המשפט העליון לחלק מבקשותיהם של המתמחים, תוך שהוא דוחה את הערעור שהגישה לשכת עורכי הדין.
שתי השאלות הנוספות שנפסלו במבחן נכללו בחלק הדיוני של המבחן, והזמן המוקצב לענות עליהן היה שתי דקות. על השאלה הראשונה - שעסקה ב"דיני הפקעה" - כתב השופט עמית כי "בהינתן מדד ההבחנה השלילי והאחוז הנמוך של המשיבים נכונה; בהינתן אי-הבהירות לגבי הכללת דיני ההפקעה במסגרת דיני הקניין; בהינתן שגם מהוראת החיקוק עצמו לא ניתן לדלות את התשובה הנכונה; ובהינתן הפסיקה הנרחבת בנושאי הפקעה - בהינתן ובהצטבר כל אלה אני סבור כי דין השאלה להיפסל מחוסר סבירות".
על השאלה השנייה, שעסקה בדיני פשיטת רגל, ונטען לגבי כי היא איזוטרית, נכתב בפסק הדין כי "רק 7% השיבו נכונה על השאלה, ומדד ההבחנה לגביה הוא שלילי ועומד על 0.08-". עוד ציין השופט כי "לא האיזוטריות של השאלה כשלעצמה מצדיקה את פסילתה. בהינתן האחוז הנמוך של המשיבים נכונה ומדד ההתאמה השלילי; בהינתן הספק לגבי סיווג השאלה אם דיונית או מהותית; בהינתן שסעיפי החוק לא עמדו לרשות הנבחנים; ובהינתן האיזוטריות של השאלה - בהצטבר כל אלה אני סבור כי דין השאלה להיפסל מחוסר סבירות".
השופט עמית, בהסכמת השופטים נעם סולברג וג'ורג' קרא, בחן באריכות את הטענות שעלו כנגד הלשכה והוועדה הבוחנת, שכללו בין היתר טענות לאג'נדה וניסיונות הכשלה מכוונים ואף טענות לקנויות ותרמית משותפת ללשכת עורכי הדין והוועדה - ושלל על הסף את כל אלה.
"ראוי היה למערערים לברור טענותיהם, ואין בדעתי להידרש לכל אחת ואחת מהטענות", כתב השופט עמית וקבע: "אסיר כבר כעת מעל השולחן את שלל הטענות והרמזים להטיות ולאג'נדה מכוונת, הטעיות, תיקונים הגובלים בזיוף, קנוניות ותרמיות למיניהם, אי-שקיפות לגבי זהות הבוחנים, חשיפה מכוונת של שמות הנבחנים ועוד. כפי שהודגש בפתח הדברים, ועדת הבחינות היא גוף עצמאי ובלתי תלוי, ויש להצר על עצם העלאת הטענות".
בנוסף דחה השופט את דרישתם של המתמחים לפקטור - העלאה גורפת של מספר נקודות לכלל הנבחנים- תוך שהוא קובע כי "לא בכדי לא עלה בידי המערערים להצביע ולו על פסק דין אחד בו ניתן סעד כה קיצוני ביחס למבחני ההסמכה של הלשכה"; וכי על-פי הפסיקה האפשרות שיינתן פקטור תישקל רק בנסיבות בהן הציון הממוצע בבחינה נמוך במיוחד. הציון הממוצע בבחינה אכן היה נמוך ועומד על 59.1, אך השופט קבע כי הוא לא מספקי לצורך התערבות.
השופט עמית הוסיף וציין כי ישנם אלמנטים נוספים מלבד הקושי של השאלות והבחינה שיכולים להסביר את מספר הנכשלים הגבוה. "מן המפורסמות הוא כי שיעור ההצלחה של הנבחנים החוזרים, אלה שניגשים לבחינה פעם שנייה ויותר, הוא נמוך יותר. בבחינה הנוכחית 44% מכלל הנבחנים הם נבחנים חוזרים (1,433 מתוך 2,552 מתמחים). מתוך מספר זה, 554 נבחנים ניגשו לבחינה בפעם השלישית ומעלה, ורק 6% מהם עברו את הבחינה. בנוסף, ניכר הפער הגדול בשיעורי ההצלחה בין האוניברסיטאות למרבית המכללות. בבחינה הנוכחית 83% ממספר הנבחנים הם בוגרי מכללות", כתב עמית.
לדבריו, "שני חתכים אלה - מספר הלומדים במוסדות לא אוניברסיטאיים ומספר הנבחנים שכבר נכשל בעבר - יכולים לכאורה להסביר את המספר האבסולוטי של הנכשלים בבחינה".
ואולם, השופט עמית לא התעלם לחלוטין מהטענות של המתמחים על כך שמתכונת הבחינה החדשה בעייתית בכמה פרמטרים, ובמיוחד בפרמטר הזמן שהוקצב למענה על השאלות. לדבריו, הסבר נוסף לאחוז הנכשלים הגבוה קשור למבנה הבחינה והזמן המוקצב לפתרון השאלות.
"ספק אם עורכי הדין הטובים, המנוסים והבקיאים ביותר במדינה היו עוברים את הבחינה"
בפסילתן של שתי שאלות נוספות (ובסך-הכול 5 שאלות מתוך 85, יחד עם הכרעת המחוזי) מצא בית המשפט העליון לכאורה איזון בין הטענות החמורות והקשות והדרישות מרחיקות הלכת שהציבו המתמחים למשפטים בפניו, לבין הטענות של לשכת עורכי הדין כי הבחינה הייתה הוגנת וראויה. נדמה כי שני הצדדים למשוואה רואים בפסק הדין מעין ניצחון - כאשר חלק מן המתמחים שנכשלו יוכלו להתהדר בקרוב בתעודת עורך דין, ומנגד רוב השאלות שפסילתן נדרשה בערעורים לעליון נותרו על כנן ולא נפסלו.
ואולם, שופטי בית המשפט העליון בחרו לשגר גם מסר משמעותי לראשי לשכת עורכי הדין בנוגע לבחינות העתידיות, ובין היתר להבהיר להם כי ייתכן שעליהם לשקול שינויים במבנה הבחינה ותוספת זמן לנבחנים לפתרונה.
השופט עמית ציין בפסק הדין כי הערעורים הרבים, ומכלול הטענות והבעיות שהועלו במסגרתם, חזרו והציפו את השאלה שנשאלה כבר בערעורים קודמים שנדונו באותו עניין בעליון, והיא: "המהות והנוסח של שאלות הבחינה מעוררים את השאלה מה תכלית הבחינה". עמית ציין כי מבחינת תיקים קודמים עולה כי מטרת הבחינה היא בדיקת "ידע בסיסי" של הנבחן; "אלא שלמקרא השאלות והתשובות, ברי כי הבחינה אינה משקפת 'ידע בסיסי' אלא רמה גבוהה עשרת מונים", כתב.
השופט ציין כי הוא אינו רואה פסול בכך שהנבחן נדרש ליותר מאשר "ידע בסיסי", וכי הלשכה רשאית לדרוש מהנבחן גם סטנדרטים גבוהים מאלה של עורך הדין הממוצע, על-מנת לשמור על רמה נאותה של המקצוע ואף להעלות את רמת המקצוע; "אך האם יש הלימה בין מטרות ותכליות אלה לבין הבחינה במתכונתה הנוכחית?", תהה והשיב לכך בשלילה. "הנבחן נדרש לענות על שאלות קשות, לעתים איזוטריות, כמעט בכל תחומי המשפט. ספק אם עורכי הדין הטובים המנוסים והבקיאים ביותר במדינה, אלה שכוחם רב להם בכל תחומי המשפט, הן אזרחי הן פלילי, היו עוברים את הבחינה מבלי להתכונן לקראתה. אם כך, מדוע יש לצפות מנבחן, שזה עתה סיים את תקופת ההתמחות שלו, שיעמוד ברף מקצועי גבוה יותר מעורכי הדין הטובים ביותר במדינה?", כתב השופט.
"בבוא הוועדה הבוחנת לערוך את המבחן, דומני כי ראוי שהתכליות השונות שבבסיס המבחן תעמודנה נגד עיניה, שמא יהא בכך כדי למתן מקצת השאלות האיזוטריות", כתב השופט עמית.
עוד ציין עמית כי המבחנים מנוסחים באופן המזכיר בחינה פסיכומטרית; אלא שיש להבחין בין המטרות של בחינה פסיכומטרית למטרות של בחינת ההסמכה. "בעוד שהבחינה הפסיכומטרית נועדה לנבא הצלחה אקדמית עתידית, והיא משמשת לצורך סינון ומיון - הרי שמבחן ההסמכה הוא מבחן הישג שנועד בעיקר לבדוק ידע", ציין.
"האם סינון ומיון הוא גם המטרה במבחני רישוי והסמכה?", תהה השופט וקבע: "ברי כי המהירות משפיעה על אחוזי ההצלחה בבחינה. מכאן השאלה אם כאשר בוחנים הישג וידע מקצועי לצורך בחינות הסמכה, ראוי לעשות זאת בלחץ זמנים דוחק כמו בבחינה פסיכומטרית שמהווה מבחן מיון?".
על סד הזמנים שנקבע בבחינת הלשכה, כתב השופט: "דומה כי סד הזמנים המוקצב לפתרון הבחינה הוא אחד הנימוקים לפער בין אחוזי ההצלחה של בוגרי האוניברסיטאות לבין בוגרי המכללות. מן המפורסמות הוא כי רף הקבלה הפסיכומטרי לאוניברסיטאות גבוה יותר מאשר בחלק מהמכללות. מכאן גם היתרון המובנה של בוגרי האוניברסיטאות כשהם ניגשים לפתור בחינה שהמרכיב הפסיכומטרי בה כל-כך בולט, במסגרת סד הזמנים הדוחק. אך כאשר אנו באים לבחון הישג וידע מקצועי בעריכת דין, יש לבחון את השאלה האם ייגרע חלקו של המקצוע אם תינתן מסגרת זמן סבירה לפתרון כל שאלה ושאלה?".
במתכונת הנוכחית, לחלק הדיוני שכלל 45 שאלות הוקצבו 90 דקות בלבד - שתי דקות לשאלה. לחלק של הדין המהותי הוקצבו 135 דקות ל-40 שאלות - כ-3 דקות ו-20 שניות לשאלה. "ספק בעיניי אם הזמן המוקצב לכל שאלה ושאלה מותיר זמן לקריאת השאלה (חלק מהשאלות היו גם ארוכות למדי), להבנת השאלה, לחשיבה, לשליפת התשובה מהזיכרון או לאיתור דבר החקיקה הרלוונטי בקובץ החקיקה (בדין המהותי) ולהתגברות על המסיחים, אשר מנוסחים באופן מתוחכם שלעתים אף יש בו גוון של הטעיה", כתב השופט עמית בפסק הדין. "מכאן התמיהה מדוע יש צורך לקבוע סד זמנים כל-כך דוחק, והאם לא נוצר מצב בו הרכיב של מהירות הפתרון, הפך לרכיב הדומיננטי ואף המכריע בבחינה".
לסיכום נקודה זו ציין השופט כי "יש מקום לחשיבה של ממש אם אין מקום לתוספת זמן כדי לפתור את הבחינה". לדוגמה, ציין, אם וככל שיתברר כי תוספת של חצי דקה-דקה לכל שאלה בפרק הדיוני מעלה באופן מהותי את אחוז העוברים את הבחינה, מבלי להוריד את רף הידע המקצועי הנדרש, ייתכן שיש מקום לחשיבה מחודשת על פרק הזמן הקצוב שיש לנבחן לענות על כל שאלה, ועל הקשר בין רף הידע המקצועי הנדרש לבין הזמן הקצר שיש לנבחן לענות על כל שאלה.
הרהור נוסף שהעלה בית המשפט העליון נוגע לרשימת החיקוקים שהלשכה מפיצה לפני הבחינה, ובהינתן שרשימת החיקוקים כוללת כ-150 חיקוקים, צוין בפסק הדין כי אי-פיצול החוקים המהותיים מהפחות מהותיים מטיל עומס עצום על הנבחנים, לצד עמימות לגבי היקף החומר שאותו הם נדרשים לשנן.
תגובות
לשכת עורכי הדין מסרה בתגובה: "בית המשפט העליון דחה היום בפסק דינו את שלל הטענות והרמזים שהוטחו כנגד הוועדה הבוחנת והלשכה להטיות, לאג'נדה מכוונת, לתיקונים הגובלים בזיוף, לקנוניות ותרמיות למיניהם, לאי-שקיפות, לגבי זהות הנבחנים, חשיפת מכוונות של שמות הנבחנים ועוד. בית המשפט העליון הדגיש כי ועדת הבחינות היא גוף עצמאי ובלתי תלוי, ויש להצר על עצם העלאת טענות אלה מצד הנבחנים.
"בית המשפט העליון דחה בנוסף מכל וכל את דרישת הנבחנים למתן פקטור, ומצא כי אין כל מקום ליתן סעד שכזה. בית המשפט העליון גם אישר את ההוצאות בסך 136,000 שקל שנפסקו לטובת הוועדה הבוחנת והלשכה בבית המשפט המחוזי בירושלים.
"לשכת עורכי הדין מכבדת את פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר קבע כי מתוך 15 שאלות שפסילתן התבקשה במסגרת הערעורים הרבים שהוגשו, יש מקום להתערב בשתי שאלות בלבד. לשכת עורכי הדין תמשיך לפעול למען שמירה רף מקצועי ראוי, בכדי שהציבור יוכל ליהנות משירות משפטי מקצועי ואיכותי".
עו"ד אילן בומבך, המייצג מאות מתמחים יחד עם עורכי הדין שמוליק ספיר ושגיא רם, מסר בתגובה: "בית המשפט העליון קיבל את הערעורים שהגשתי בנוגע לשאלות הספציפיות ופסל שתי שאלות נוספות בבחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין. כמו כן, בית המשפט דחה את ערעור הלשכה בנוגע ל-3 שאלות אחרות שבית המשפט המחוזי בחר להתערב בהן.
"בסך-הכול מדובר ב-5 שאלות שבית המשפט התערב בהן תוך הצבעה על חוסר הסבירות הקיצוני בהן - כמות השאלה הרבה ביותר בהיסטוריה! מדובר בנתון בעל משמעות כבירה בבחינה שהמאסה הקריטית של הנבחנים קיבלו בה בין 60 ל-65. בכל השאלות שנפסלו הסתייע בית המשפט בדוח התפלגות המסיחים שדרשנו לקבל.
"כמו כן, בית המשפט דן בטענות הרוחב שהעלינו ומתח ביקורת על הלשכה תוך המלצות פרקטיות לשינויה:
"בית המשפט קיבל את טענותינו שמדובר בבחינה שאין להגדיר אותה כמשקפת 'ידע בסיסי' אלא רמה גבוהה בעשרות מונים - באופן שאינו הולם את תכלית הבחינה המוצהרת.
"בנוגע לסד הזמנים הקצר שניתן לכל שאלה - המליץ לאפשר זמן רב יותר בבחינות הבאות תוך הצבעה על חוסר ההלימה של המצב הקיים לתכלית הבחינה. למרות קביעות אלה - לא ניתן תקדים של פקטור רחב.
"בשורה התחתונה - מדובר ביום גדול למתמחים רבים, והפסילה המרובה של השאלות, לצד ההמלצות הפרקטיות של בית המשפט, גורמות לי להאמין שלשכת עורכי הדין תפיק לקחים משמעותיים בנוגע למתכונת העתידית של הבחינה, כדי שעוולה כזו לא תישנה. לטעמי היה כאן מקום לתת פקטור משמעתי לטובת המתמחים, וחבל שבית המשפט לא עשה כאן את הצעד הנוסף בעניין".
כתבות
ני"ע
