המדינה לא מפצה רוכשי קרקע ש'נדדה' מעבר לקו הירוק

הרוכשים היו בטוחים שהקרקע בסמוך לכוכב יאיר-צור יגאל נמצאת בתחומי ישראל, אך לאחר שרשמו אותה בטאבו כחוק, הודיעה המדינה כי בעצם הקרקע מצויה מעבר לקו הירוק - והותירה אותם ללא קרקע וללא כסף • כעת הם מגישים תביעה לפיצוי בהיקף 27.5 מיליון שקל

צור יגאל / צילום: איל יצהר
צור יגאל / צילום: איל יצהר

רוכשי קרקע פרטית הסמוכה לצור יגאל-כוכב יאיר הגישו לאחרונה תביעה יוצאת דופן לפיצוי כספי בסך 27.5 מיליון שקל, נגד מדינת ישראל ונגד לשכת רישום המקרקעין (טאבו) בפתח-תקווה. לפני עשור רכשה קבוצת הרוכשים את הקרקע כדין בתמורה לכ-10 מיליון שקל, והרוכשים נרשמו כבעלים בטאבו, אך מאוחר יותר טענה המדינה כי הקרקע כלל לא מצויה בתחומי מדינת ישראל אלא ממוקמת מזרחית לקו הירוק, מה שהותיר את הרוכשים ללא קרקע וללא כסף. את הסיפור מלווה "גלובס" מאז 2013.

בתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אמיר כספרי וברק ליפשיץ ממשרד ש. הורוביץ, מגוללים התובעים - קבוצת סהר ובעלים פרטיים - את הפרשה שתחילתה בשנת 2009, אז רכשה קבוצת סהר מחברת רנדיג קרקע פרטית ששטחה 32 דונם, הממוקמת מזרחית לצור יגאל-כוכב יאיר. הקרקע רשומה זה שנים רבות בלשכת רישום המקרקעין בפתח-תקווה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית דרום השרון. במשך שנים שולמה על הקרקע ארנונה למועצה האזורית, שאף הנפיקה לה אישורים לצורך רישום עסקאות למכירת הקרקע. לאחר ביצוע העסקה נרשמה סהר כבעלת הקרקע בטאבו בפתח-תקווה.

סהר החלה לשווק את הקרקע לרוכשים שונים, שקנו יחידות בקרקע לצורך השקעה ונרשמו גם הם כבעלים בטאבו. בסך-הכול השקיעו התובעים סך של 10.5 מיליון שקל ברכישת הקרקע ובהוצאות הנלוות לה. במקביל החלה קבוצת סהר לקדם תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע, ובפברואר 2010 הגישה תוכנית לוועדה המחוזית לתכנון בנייה מרכז. אלא שלהפתעתם, החלו רשויות התכנון לטעון כי הקרקע אינה מצויה בתחום מדינת ישראל. סהר פנתה גם למינהל האזרחי שאחראי על מרחב התכנון באיו"ש, שטען כי הקרקע אינה מצויה בתחום סמכותו.

שמונה שנים בערכאות משפטיות

סהר עתרה במאי 2011 לבית המשפט המחוזי מרכז נגד רשויות התכנון וביקשה מבית המשפט לקבוע לאיזו רשות מוניציפלית שייכת הקרקע. בינואר 2013 הודיעה המדינה באמצעות הפרקליטות כי הקרקע נמצאת מזרחית לקו הירוק, והיא משויכת תכנונית למינהל האזרחי ביהודה ושומרון. משמעות ההודעה כי פרטי הקרקע כפי שהופיעו בטאבו שגויים, מאחר שהטאבו הישראלי עוסק רק ברישום בעלות בקרקעות בתחום מדינת ישראל, דהיינו הממוקמות בתוך תחומי הקו הירוק.

במאי 2014 פסק בית המשפט כי עד אפריל 2006 הייתה הקרקע מצויה במרחב התכנון של המועצה האזורית דרום השרון, אולם אז נגרעה ממנה ושר הפנים החליט שלא לצרפה למרחב תכנון אחר. על כן הגישה קבוצת סהר להגיש עתירה לבג"ץ נגד שר הפנים ומשרד המשפטים, בדרישה שיורה לשר הפנים לקבוע לאיזה מרחב תכנון שייכת הקרקע.

באפריל 2014 טענה המדינה בתגובה לעתירה כי בוצע רישום כפול בקרקע, הן בטאבו הישראלי והן באיו"ש וכי הרישום היה זהה עד שנת 1966, אז נוסף במרשם באיו"ש בעלים נוסף שלא נרשם בטאבו הישראלי. לאור העובדה כי הקרקע מממוקמת מזרחית לקו הירוק, הרי שהרישום התקף הוא באיו"ש, ולמעשה התובעים לא באמת רכשו את הקרקע. המדינה אף כינתה את האירועים שהתרחשו "תאונת שרשרת משפטית".

בג"ץ הורה למדינה להכריע בסוגית שייכות הקרקע במסמך שעליו יהיה חתום שר החוץ בנימין נתניהו. השופט אליקים רובינשטיין אמר אז כי המצב שבו מעמד הקרקע הוא "לא לבלוע ולא להקיא" אינו מתקבל על הדעת, וככל ששר החוץ ימצא כי הקרקע אינה שייכת למדינת ישראל, על המדינה לפצות את הבעלים בגין נזקיהם. 

במאי 2017 המציאה המדינה את "תעודת שר החוץ" החתומה על-ידי נתניהו, המאשרת כי הקרקע מצויה מחוץ לשטחה הריבוני של מדינת ישראל. "כך, רוכשי קרקע מוסדרת בהסתמך על המרשם נותרו חסרי כל", נטען בתביעה שהוגשה עתה.

לטענת התובעים, כל פניותיהם למשרד המשפטים להגיע להבנות ולפצותם בגין "תאונת השרשרת המשפטית" ובגין התנהלותה הרשלנית של המדינה, לא נענו. לפיכך הם נאלצו להגיש את התביעה.

"נגרם נזק של 25 מיליון שקל"

בתביעה טוענים התובעים לנזק כספי, שכן מדובר בקרקע הממוקמת מזרחית לשכונת מגורים של בתים צמודי קרקע בישוב צור יגאל-כוכב יאיר, ומחירי הקרקע בישראל עלו מאז נרכשה הקרקע ב-2009. בעוד העסקות הראשונות שיקפו סך של 120 אלף שקל לדונם, מחירי הקרקע עלו ועומדים על 640 אלף שקל לדונם.

עוד נטען כי התוכנית שקודמה נבדקה גם על-ידי שמאי המקרקיין עדי צביקל, שציין כי הצפיפות המתוכננת במסגרת התוכנת תואמת את אופי הבינוי בסביבה, וכי בהתאם לתוכניות המתאר השונות החלות על הקרקע ובסביבתה טבעי היה כי אם היישוב כוכב יאיר-צור יגאל יתרחב, הוא יתרחב מזרחה אל תחום הקרקע.

בהקשר זה ציינו התובעים כי מאז נרכשה הקרקע ב-2009 והגשת התוכניות ב-2010, עברו למעלה מ-7 שנים, פרק זמן שבו הייתה מתאשרת התוכנית שיזמו. במקרה כזה שווי הקרקע כיום, להערכת צביקל, היה עומד על 800 אלף שקל לדונם. על כן מעריכים התובעים את הנזקים שנגרמו להם ב-25 מיליון שקל.

התובעים טוענים לנזק נוסף, שנובע משלילת זכויותיהם ביום אחד וחוסר יכולתם לבצע עסקה בקרקע או להחליט היכן להשקיע את כספם, זאת בנוסף לעוגמת-הנפש שנגרמה להם. בגין נזק זה דורשים התובעים פיצוי כספי של 100 אלף שקל לכל קבוצת רוכשים שהתאגדה לרכישת חטיבת קרקע, ובסך-הכול 2.6 מיליון שקל. בסך-הכול דורשים התובעים פיצוי כספי בסך 27.5 מיליון שקל.

לטענת התובעים, המדינה התרשלה כלפיהם התרשלות חמורה במיוחד, מאחר שתשתית המסחר בנדל"ן בישראל מבוססת על אמינותו של הטאבו, אליו מתייחס הציבור כ"תורה מסיני", והטאבו מהווה "תעודת ביטוח" לציבור המבצע עסקאות בישראל, והוא התשתית לעסקאות אמת.

מפרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) נמסר בתגובה: "התביעה הוגשה בימים האחרונים ותיענה בבית המשפט כמקובל".