בית המשפט המחוזי ביטל פיצוי בגין פינוי לפולשת באור-יהודה

המחוזי הפך פסק דין של בית משפט השלום, שקבע כי פולשת לשטח של רמ"י באור-יהודה תפוצה ב-126,00 שקל • " לא ייתכן שמי שפלש לקרקע ציבורית ובנה מבנים בלתי חוקיים, יקבל פיצוי"

משפט / צלם: פוטוס טו גו
משפט / צלם: פוטוס טו גו

בית המשפט המחוזי בתל-אביב קבע כי משפחה שפלשה לשטח של כ-8 דונם באור-יהודה תפנה את השטח ללא פיצויים, למעט בית מגורים קטן בשטח של 45 מ"ר בו מתגוררת אם המשפחה שלגביה נקבע כי היא דיירת מוגנת. בתה של האם, שמתגוררת בסמוך אליה וגם היא טענה לדיירות מוגנת, תיאלץ לפנות את השטח ללא פיצוי בכלל.

בשנת 2009 הגישה רשות מקרקעי ישראל לבית משפט השלום תביעה נגד משפחה שלמה שלטענתה פלשה לשטח בכפר ענא שבאור-יהודה. רמ"י טענה כי אמנם אין מחלוקת שהמשפחה התגוררה במקום במשך עשרות שנים מאז שאור-יהודה הייתה מעברה, אולם בשנת 1960 נחתם עם המשפחה חוזה שכירות לשנה על-ידי חברת עמידר, שהתייחס לדירה בת חדר אחד שהייתה אז במקום.

לטענת רמ"י, במהלך השנים הרחיבה המשפחה את דירת החדר ל-5 חדרים ואף פלשה לשטח הסמוך של כ-8 דונם, עליו הקימה יחידת מגורים נוספת, מחסנים ועסקים נוספים, בניהם עסק למיחזור בקבוקים ומסעדה.

האם ובתה טענו כי הן דיירות מוגנות, ובית משפט השלום קבע כי אמנם המשפחה פלשה לשטח, ויש לסלקה משם, אולם יש לראות באם ובבת דיירות מוגנות על דירותיהן בלבד. בהתאמה נקבע כי האם תפוצה ב-340 אלף שקל, והבת - ב-126 אלף שקל. לגבי הבת, בית משפט השלום קבע כי גם אם ההרחבה נעשתה בצורה לא חוקית, הרי שהיא נעשתה כדי לשכן את המשפחה המורחבת, ומן הצדק לא לפנותה ללא פיצוי.

רמ"י הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין וטענה, באמצעות עו"ד רן עמיאל, כי הבת היא פולשת המתגוררת בשטח שהוא מחוץ לשטח המושכר המקורי, וכי בית משפט השלום טעה כאשר מצד אחד קבע כי מדובר בפולשות, ומצד שני קבע כי יש לפצותן. 

עו"ד רן עמיאל / צילום: תמר מצפי
 עו"ד רן עמיאל / צילום: תמר מצפי

הבת ערערה אף היא וטענה כי יש לראות בה כבת ממשיכה של הוריה, שהתגוררו במקום במשך 60 שנה, וכי ההרחבה שנעשתה נועדה לשכן את המשפחה המורחבת. לדבריה, יש לפסוק לה פיצויים גבוהים יותר ממשה שנפסקו או לחלופין לאפשר לה לגור בבית שבו התגוררה מאז הייתה ילדה קטנה.

שלושת שופטי בית המשפט המחוזי, ישעיהו שנלר, קובי ורדי ועינת רביד, קיבלו את הערעור הגישה רמ"י וקבעו כי אמנם אין להתעלם מכך שהבת מתגוררת במקום במשך עשרות רבות של שנים, אולם מנגד היא פלשה לשטח עצום, הקימה עליו מבנים ועסקים ובמשך שנים התעשרה בצורה בלתי חוקית, מבלי ששילמה דמי שימוש ראויים עבור הקרקע.

הפיצוי שנקבע לבת בוטל, והיא חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל.

"אכן ניתן להבין את מצוקת הדיור של משפחה מרובת-ילדים ואת הקושי לגור בחדר הקטן שהושכר להם, אך קושי זה לא נותן הצדקה לבנייה בלתי חוקית ובוודאי לא לפלישה ולבנייה בהיקפים כה נרחבים ועשיית עסקים, מסחר ועושר שלא במשפט בשטח הפלוש", כתבו השופטים בפסק הדין.

השופטים אף ביקרו את פסק הדין של בית משפט השלום וכתבו: "לא היה מקום שבית משפט קמא יקבע מחד כי מדובר בפולשת שמתגוררת במבנים בלתי חוקיים שנבנו ללא היתר וללא הסכמת רמ"י, ומאידך לפסוק לה פיצוי. פסיקה זו מביאה לכך שבעצם 'חוטא יוצא נשכר', כאשר מי שפלש לקרקע ציבורית ובנה מבנים בלתי חוקיים, יקבל פיצוי".

עו"ד נבון קצב שייצג את האימא ז"ל והבת בבית המשפט השלום מסר: "במשך כ-4 שנים ניהלתי עבור האם ז"ל והבת אותן ייצגתי (מבין 5 הנתבעים בתיק) מלחמה משפטית קשה ומייגעת בהתגוננות מפני תביעת הפינוי שהגישה נגדן רשות מקרקעי ישראל שביקשה לפנות אותן מבית המגורים בו התגוררו במשך עשרות בשנים מאז הועברו לשם (כמשפחה בת 11 נפשות) בשנת 1960 מהמעברה בה שוכנו תחילה ע"י מדינת ישראל.

"בסופו של יום הצלחת וזכיתי לקבל עבור האימא והבת פסק דין המבוסס על טעמי צדק ורחמים בו שולם לאם ז"ל פיצוי כספי בסך של כ-505,000 שקל ולבת שולם פיצוי כספי בסך של כ-400,000 שקל.

"מדינת ישראל ערערה כאמור על פסק הדין ולאור זאת גם אני הגשתי ערעור שכנגד. במו"מ לאחר הגשת הערעורים ניהלתי מו"מ מתקדם עם ב"כ המדינה ולפיו כל הערעורים שהוגשו יימחקו בהסכמה וזאת בנסיבות הקשות והאנושיות של התיק ולאור עינוי הדין רב השנים, כאמור, מדובר היה בתביעת פינוי שנייה במספר שהגישה מדינת ישראל נגד האם והבת ובני משפחה נוספים.

"האם ז"ל בצעה את פסק הדין ופינתה את הבית וקיבלה את הפיצוי. ואולם, הבת שלכל אורך הייצוג שמעה לעצותיי סירבה לפתע לקבל את עצתי למחיקת כל הערעורים ופינוי הבית תמורת הפיצוי שנפסק ודרשה ממני להמשיך בערעורים. הסברתי לה שהיא מסתכנת בכך שהיא עלולה להפסיד את כל ההישג שלי עבורה ולצאת קירחת לחלוטין וייעצתי לה לפנות את הבית ולקחת את הפיצוי שנפסק לזכותה ואמרתי לה שאף אסייע לה מול הרשויות לקבלת דיור, אבל היא סירבה לשמוע לעצתי ולכן הגשתי בקשת התפטרות מייצוגה בערעור בבית המשפט המחוזי. היא לקחה ממני את התיק ונתנה אותו לעו"ד אחר ואף נותרה חייבת לי עד היום שכר טרחה שלא שולם.

"התוצאה של המעשה הזה ברורה וכואבת שכן הבת חויבה להשיב למדינה / רשות מקרקעי ישראל את כל הכסף שזכיתי עבורה ובנוסף לפנות את הבית וגם חויבה בהוצאות משפט בסך של 10,000 שקל ומע"מ".

עו"ד קצב הוסיף כי "למרות התנהגותה זו כלפי אין בליבי כל שמחה לאיד, ויש לי אף חמלה ורחמים עליה לאור מצבה ומצב משפחתה".