גם עם תקצוב דיפרנציאלי, התלמידים הדתיים מקבלים יותר

נתונים של משרד החינוך שפורסמו היום מראים כי הפערים בין החינוך הממלכתי דתי לאחרים עדיין גדולים • לפני שלוש שנים המשרד הנהיג תכנית תיקצוב לפי קריטריונים שוויוניים יותר שתרמה מעט לצמצום הפערים, האפלייה הצטמצמה אך הפערים עדיין מטרידים

נפתלי בנט ובנימין נתניהו עם תלמידים / צילום: אבי אוחיון, לע"מ
נפתלי בנט ובנימין נתניהו עם תלמידים / צילום: אבי אוחיון, לע"מ

קשה להפריז בחשיבות של תקציב משרד החינוך - לא רק שהוא התקציב השני בגודלו בישראל (או הראשון, תלוי איך מודדים), אלא גם ההשפעה שלו על הפערים הכלכליים והחברתיים היא הרת גורל. האופן שבו מחולק התקציב יכול להכריע איך ייראה מסלול החיים של כל תלמיד ותלמיד. 

בשנים האחרונות החלו גם במשרד החינוך להבין זאת, ובבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים מונהג תקציב דיפרנציאלי, כך שתלמידים בבתי ספר חלשים מקבלים תקציבים גבוהים יותר בהשוואה לבתי ספר חזקים יותר. מנתוני השקיפות שפירסם היום משרד החינוך עולה כי השיפור נמשך גם בשנת הלימודים תשע"ז, שהסתיימה ביוני 2017. יישום התוכנית הושלם בשנת הלימודים שהסתיימה לפני כשלוש שבועות כך שהיה אמור להיות שיפור גם בנתונים שלה, שיפורסמו בעוד שנה.

משרד החינוך מפרסם נתונים על כל בית ספר בישראל, שכוללים פרטים רבים כמו תקצוב לתלמיד, בחינות מיצ"ב, אווירה בבית הספר, שיעור זכאות לבגרות, שיעור נשירה, ותשובות לשאלות התלמידים על אלימות, יחס המורים, האווירה הלימודית וכו'. המאגר הזה הוא חריג מאוד בנוף הישראלי, ויהיה קשה למצוא משרדים ממשלתיים שנוהגים באופן דומה. עם זאת, חשוב לציין כי מדובר רק בתקציב המשרד עצמו, ולא בכספים שמוסיפים הרשויות המקומיות וגופים מהמגזר השלישי. נסיונות להשיג את הנתונים מהרשויות על ידי משרד החינוך ומשרד הפנים נתקלו עד כה בקשיים. בלעדיהם תמונת הפערים החברתיים והכלכליים אינה שלמה, שכן הם מוסיפים תקציבים מהותיים למערכת החינוך המקומית. לנתונים המלאים באתר משרד החינוך.

עלות ממוצעת לתלמיד
 עלות ממוצעת לתלמיד

המיפוי של משרד החינוך כולל 47.5 מיליארד שקל, והנתונים אינם כוללים פעולות רוחביות של המשרד שלא היו ניתנות לשיוך, אחזקת המשרד, חינוך בלתי פורמלי, תרבות יהודית, מוסדות תורניים, מכללות להכשרת מורים ועוד. מנתוני התקצוב ניתן ללמוד כמה דברים:

1. כל הארץ מגזרים מגזרים

התקצוב הדיפרנציאלי בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים מבוסס על מדד הטיפוח - מדד שמקבל כל בית ספר ומבוסס על ממוצע השכלת ההורים של כלל התלמידים, רמת ההכנסה לנפש במשפחה, פריפריאליות ושילוב של הגירה וארץ מצוקה (המדד נע בין הרמה החזקה ביותר, 1, לרמה החלשה ביותר, 5). התקצוב כיום הוא עדיין פנים מגזרי - דתי, יהודי-חילוני וערבי. תלמיד מבית ספר חלש באחד מהמגזרים האלו יקבל תמיד יותר מתלמיד באותו מגזר מבית ספר חזק יותר. ואולם בכל הרמות של מדדי הטיפוח, תלמידים בממלכתי דתי מקבלים יותר מתלמידים יהודים חילונים, ואלו מקבלים בכל הרמות תקציבים הגבוהים מתלמידים ערבים. הדבר יוצר עיוות, כשתלמיד דתי אף יכול לקבל יותר מתלמיד ערבי או יהודי-חילוני שנמצא בבית ספר חלש יותר.

לפי משרד החינוך, בבתי הספר היסודיים הגורמים המרכזיים לפער בעלות הממוצעת לתלמיד ולכיתה כוללים את מדד הטיפוח, צפיפות תלמידים, הפיקוח, המעמד המשפטי, יום חינוך ארוך, שעות לקליטת עלייה והכניסה לרפורמת אופק חדש.

למה בעצם התלמידים הדתיים מקבלים יותר? לפי משרד החינוך, יש לכך שתי סיבות עיקריות: שעות תפילה ורב ושיעור גדול של עולים. בתי הספר הדתיים נהנים משעה וחצי תפילה ביום. במשרד לא סיפקו נתונים על עלות השיעורים הללו, אך ציינו כי היא הצטמצמה בשנים האחרונות. עם זאת, בבתי הספר הממלכתיים ואלו של החברה הערבית לא מקבלים שעות העשרה או תגבור, בדומה לשעות התפילה. מבחינת כמות העולים, שיעורם מתלמידי הממלכתי-דתי גדול משמעותי משיעורם בממלכתי הרגיל, ולכן זה גם בא לידי ביטוי בתקציב הממוצע הסופי. התוצאה היא שמתוך 100 בתי הספר עם התקצוב הגבוה במערכת החינוך - 62 מהם הם בתי ספר דתיים.

2. עדיין אזרחים סוג ב'

לפני כשנתיים אישרה ממשלת ישראל תוכנית חומש לחברה הערבית בהיקף של 15 מיליארד שקל. זאת תוכנית דרמטית שמטרתה היא השוואת שיעור הקצאת המשאבים לזה של חלקם של הערבים באוכלוסייה (20%-21%). בין השאר הוקצו 650 מיליון שקל לחינוך הבלתי פורמלי, מתוך תפישה כי זה מחולל פערים משמעותי נוסף בין החברה היהודית לחברה הערבית.

ואולם קודם כדאי לבחון מה קורה בחינוך הפורמלי - מהנתונים עולה כי העלות הממוצעת של תלמיד ערבי בבית ספר יסודי עומדת על 17.4 אלף שקל, 204 שקלים פחות מתלמיד בממלכתי דתי, וכ-2,400 שקל יותר מתלמיד יהודי חילוני. לא רק שהיה עדיף לבצע אפליה מתקנת (כלומר להקצות היום יותר מחלקם של הערבים באוכלוסייה) כדי לכפר על כל הפערים שנפתחו במהלך השנים, במשרד החינוך עדיין מוכנים לסבול מצב שבו תלמיד בבית ספר חלש המשתייך לזרם הממלכתי דתי מקבל תקציב הגבוה בכ-35% מתלמיד ערבי באותה רמת בית ספר. כשמסתכלים על חטיבת הביניים המגמה עוד יותר מדאיגה - תלמיד דתי ברמה החלשה ביותר מקבל לא פחות מ-36 אלף שקל, לעומת 20.7 אלף שקל בלבד אותם מקבלים תלמיד ערבי - 75% יותר.

גם מבחינת שעות הלימוד הערבים מופלים - בבתי ספר יסודיים, ממוצע השעות לתלמיד בחמישון החלש עומד על 1.89 שעות, לעומת 2.23 בציבור היהודי. מספר השעות נמוך יותר בכל החמישונים. בחטיבות הביניים, מספר השעות בחמישון החלש עומד על 1.9 אצל הערבים ו-2.54 במגזר היהודי. עם זאת, היה גידול משמעותי בשעות הלימוד במגזר הערבי.

3. לא מונעים פערים בגני הילדים

החינוך בגני הילדים הוא חלק חשוב בהתפתחות הילד, וכבר בשלב הזה מתחילים להיווצר הפערים בין הילדים השונים. פערים אלו, שיכולים לבוא לידי ביטוי בעיכוב בהתפתחות, יבואו לידי ביטוי גם בהמשך בבית הספר, ועלולים להשפיע גם על הילדים האחרים בכיתה. לעיתים, ככל שהמצב הסוציו-אקונומי נמוך יותר, כך גם היכולת של ההורים לתמוך בילדים נמוכה יותר, מבחינה רגשית ומבחינה הקצאת משאבים. למרות זאת, הקצאת התקציב של משרד החינוך אינה משתנה בהתאם לאשכול הסוציו-אקונומי.

בישראל יש היום קרוב ל-20 אלף גנים שמשתייכים למשרד החינוך, ורובם המוחלט נמצא באשכולות 1-8. התקציב שמשרד החינוך מקצה להם לא משתנה כאמור מאשכול לאשכול ועומד על 13-14 אלף שקל. במידה רבה, במשרד החינוך צריכים לכפר על כך בהמשך, כדי לצמצם את הפערים שכבר נוצרו.

4. בחטיבה העליונה נוצר תקצוב דיפרנציאלי רק ליהודים

השר נפתלי בנט ומנכ"ל המשרד שלמה אבואב המשיכו את התוכניות של השר הקודם שי פירון להנהיג תקצוב דיפרנציאלי, אך בינתיים רק בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים. התהליך היה הדרגתי ונמשך על פני שלוש שנים. בחטיבה העליונה עדיין אין תקצוב דיפרנציאלי רשמי, ופיילוט מצומצם צפוי להתחיל בשנה-שנתיים הקרובות. מה שכן קיים זה תקציב מוחזקות שמיועד לסיוע לבתי הספר בפריפריה.

הבעיה היא מבנה הבעלות של בתי הספר הללו, שלא נמצאים בבעלות משרד החינוך, אלא בבעלות רשתות חינוך כמו אורט ועמל, הרשויות המקומיות או עמותות. שיטת התקצוב עצמה גם מחזקת במידה רבה את החזקים - כך, מורים בעלי השכלה ו-ותק גבוה יותר נמצאים בבתי הספר החזקים, והם גם אלו שצברו יותר גמולים (הכשרות). כמו כן, קיימת הקצאה לא שוויונית של כיתות קטנות ומגמות בחינוך הטכנולוגי שהתקצוב בגינן גבוה יותר. שיטת התקצוב עצמה גם מסורבלת ומורכבת, וצריך לדעת לנצל אותה - ולא תמיד יודעים לעשות זאת בבתי הספר החלשים.

הפיכת התקצוב לדיפרנציאלי מסובכת יותר, ולכן היא גם מתעכבת. במגזר היהודי יש אמנם בפועל תקצוב דיפרנציאלי - החזקים מקבלים פחות מהחלשים (משרד החינוך לא ביצע הבחנה בין דתיים וחילוניים). עם זאת, בחברה הערבית התלמידים מקבלים פחות או יותר את אותו הסכום - 22-23 אלף שקל בשנה - בכל רמות מדד הטיפוח.

אצל היהודים, משרד החינוך בעיקר תיקן בשלוש השנים האחרונות עוולות עבר - הנתונים מראים כי ביחס לנתוני תשע"ד עלה התקציב לתלמידים מבתי הספר החלשים ב-26%, יותר מאשר בבתי הספר החזקים יותר. עם זאת, בין תשע"ב לתשע"ד היה שינוי קל בתקציב הזה, ואם עושים השוואה לשינוי בתקציבים בחמש השנים האחרונות (ולא רק שלוש שנים אחרונות), ניתן לראות כי החלשים נהנו מעלייה בשיעור נמוך יותר, של 28%, לעומת 32%-34% בשאר הרמות. 

צרו איתנו קשר *5988