מחוברים בלי הפסקה לעבודה? כך תצליחו להתנתק

יש לי צורך מזוכיסטי להשביע את רצונם של הבוסים שלי, אז אני תמיד במרחק של מטר מהאייפון שלי (ההתראות מזמזמות בכל שעות היממה), ואני אף פעם לא יוצא מהבית בלי מקבוק, למקרה ש... המנהל שלי, שציין פעם בהדגשה שהוא רוחש "כבוד באופן סטייתי לוורקוהולים", שלח לי לאחרונה שאלה באימייל ב-23:11 בלילה. כשעניתי לו אחרי שבע דקות, הוא ירה חזרה את התגובה: "אתה = תמיד זמין".

בין שמדובר בבדיחה ובין שבמחמאה, אני מקבל את זה. בני דורות שונים עשויים להתווכח איזו התפתחות טכנולוגית אשמה ביצירתה של תרבות ה"תמיד זמין" בשוק העבודה, תרבות הכובלת אותנו למכשירים שלנו. כבן דור המילניום, אני טוען שהתרבות הזאת החלה באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כשרופאים החלו לשאת ביפרים צמודים ומייקל דאגלס הציג בפני העולם כולו את הטלפון הנייד לרכב בסרט "וול סטריט" - מעשייה המשמשת אזהרה לגבי הפרת האיזון בית-עבודה (וכוללת את ההצהרה המפורסמת ש"ארוחת צהריים זה לרכרוכים").

מבחינת רובנו, הזמינות המתמדת כיום היא מצב ברירת המחדל בעבודה. הסמארטפונים שנמצאים בכל מקום, המחשבים הדקים והיישומים החדשניים הופכים כל תגובה לעניין של הרף עין - מהירה יותר, קלה יותר ונטולת מאמץ לכאורה. זה לוקח שנייה אחת בלבד, נכון? אך השניות המצטברות במהירות אינן אלא הגרסה הטכנולוגית של מוות הדרגתי ואיטי, כיוון שהן מרחיבות את גבולות יום העבודה עד שהם מיטשטשים וחולשים על כל רגע בחיים.

על פי מחקר שערכה ב-2016 האקדמיה למינהל, עובדים מקדישים 8 שעות בממוצע מדי שבוע למענה על אימיילים שקשורים בעבודה לאחר שהם כבר יצאו מהמשרד. סקר האריס שנערך ב-2015 עבור האיגוד הפסיכולוגי האמריקאי העלה ש-30% מהגברים ו-23% מהנשים נוהגים דרך קבע לקחת עבודה הביתה. שיעורים דומים של גברים ונשים הודו שהם עובדים גם בחופשה ולוקחים "חומרי עבודה" גם לבילויים חברתיים (אנחנו מקווים שהם לא מתכוונים לתיקי אקורדיון למסמכים). מומחים רבים בפסיכולוגיה מסכימים שכל זה יוצר מתח המשבש את הרגלי השינה ופוגע ביכולתנו להיות פעילים ומעורבים בשעות המשרד הרשמיות.

ב-2017 הוחל בצרפת חוק עבודה חדש פורץ דרך בתחום זכויות האדם - "הזכות להתנתק". החוק, שנתמך בידי איגודי עובדים שדרשו שהעובדים יתנתקו מאמצעי התקשורת האלקטרוניים של העבודה ברגע שהם יוצאים מהמשרד, נובע מפסיקת בית המשפט העליון של צרפת ב-2004 שלפיה אין לנזוף בעובד שאינו זמין בטלפון הנייד שלא בשעות העבודה.

זכויות דומות קיימות גם באיטליה ובפיליפינים. גרמניה ולוקסמבורג בוחנות זכויות אלה, שהוצעו גם בעיר ניו יורק. ביולי החל הפרלמנט של קוריאה הדרומית להגביל את שעות העבודה ל-52 בלבד ממקסימום של 68. הפתעה: באמריקה אין חוק שקובע מספר מרבי של שעות עבודה.

 אני תמיד זמין: תולדות הפלישה הטכנולוגית לחיים הפרטיים

זריקת עידוד לוורקוהוליזם הישן

"תרבות הזמינות המתמדת היא מוזרה. זו לא הדרך שבה יכולים אנשים לשגשג. זו לא הדרך שבה יכולים אנשים פרודוקטיביים לפרוץ מעלה", אומר גרג מקאוון, מחבר הספר Essentialism. פילוסופיית החיים שלו, שהוא מציג בספר, היא שצריך להגיד בביטחון "לא" לדברים שאינם מיטיבים עמנו, ולעשות "מאמץ מכוון לעשות פחות", אך את מה שעושים לעשות טוב יותר.

"התרבות המודרנית משפיעה עלינו כעת באופן כל כך בלתי פוסק שאנחנו מתחילים להגיב לה במקום לפעול למען עצמנו", הוא אומר. מקאוון טוען שברירת האופן שבו אנחנו מבלים את זמננו הופכת את הזמן שלנו לקומודיטי רב ערך וסחיר, ובסופו של דבר מניבה לנו כבוד והופכת אותנו לפרודוקטיבים יותר כשאנחנו זמינים. לדוגמה, סירוב לפגישות חסרות טעם משחרר את זמננו במשרד לסיום מטלות ומבטל את הצורך לבצע עבודה נוספת בבית. אך רבים מאיתנו עדיין נתונים להשפעת פחד ההחמצה, או במקרה זה הפחד להחמיץ הזדמנות, הפחד להיתפס כעובדים שמתאמצים פחות ואמינים פחות מהקולגות שלנו, ולפיכך כעובדים שאפשר בלעדיהם. בסקר שערך Harvard Business Review ב-2016, 43% מהנסקרים "מקריבים או מדחיקים משמעותית היבטים משמעותיים אחרים של עצמם" ונכנעים לתרבות הזמינות ללא הפסקה.

"במקום להשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר את העבודה שלנו ולקצר את יום העבודה ל-6 שעות במקום 10, או לקצר את שבוע העבודה לשבוע אידיאלי של ארבעה ימים, השתמשנו בטכנולוגיה לרעה כדי לחזק את הרגלי הוורקוהוליזם המיושנים. אך שוב, מה הן שתי דקות להקלדת אימייל זריז כדי שהחבר'ה בקומה העליונה יידעו שהם תמיד יכולים לסמוך עלינו?

תחושת הפניקה הפכה לתחושת חופש

"אנחנו חייבים למגר את הזמינות המתמדת לפני שהיא תמגר אותנו", הזהיר מקאוון. אך מדובר במשימה מסובכת. ממש כמו חגורת הפלאים האלקטרונית שמבטיחה להפוך את הכרס שלנו לבטן שטוחה ושרירית, אך בסוף אנחנו רק נכווים ממנה - במובן הפיננסי, ובמקרה שלי גם פשוטו כמשמעו - אין שום פתרון מהיר. יצרניות מותגי הטכנולוגיה הגדולים השקיעו 20 שנה של עבודה קשה כדי לקשר אנשים באופן שחוצה פלטפורמות, בכל שעות היום, אך כעת הן יוצרות מערכות שמסייעות להגביל את התקשורת הזאת באופן בריא. 

לדוגמה, פונקציית "שעות העבודה" החדשה של יומן גוגל מאפשרת לכם לדחות אוטומטית קולגות ששולחים הזמנות לפגישות וגם לחסום פניות טלפוניות מחוץ למסגרות הזמן הקבועות. פונקציה זו משתפת פעולה עם 'דואר נכנס' כדי לייעל כתיבה ללא מאמץ של תגובות "אני לא במשרד".

ל-iOS 12 של אפל יש מתכונת משופרת של "נא לא להפריע" שמאפשרת לך להשתיק התראות לפרק זמן קבוע ואפילו לכוון את הפעולה למיקום קבוע באופן שהתקשורת הנכנסת תעוכב עד שאתם יוצאים פיזית מהבית או מהמסעדה החביבה עליכם, בהתאם לפרמטרים שקבעתם בעצמכם. כמו כן, אתם יכולים להשתמש בתשובות אוטומטיות ולהכניס בהן שינויים שימנעו מאנשים להטריד אתכם. מבחינתי, הניסוח "מצטער, אני עסוק אך אענה לכם כשאחזור", מעביר את המסר.

אם יש לכם אייפון, אז יש לכם גם תיקיית דואר נכנס VIP. קרוב לוודאי שאתם לא משתמשים בה, אך היא מאפשרת לכם לסנן התראות כדי לקבל התראות רק על אימיילים מאנשים מספיק חשובים בעיניכם - -בעל או מנהל, אבל לא ההוא ממחלקת חשבונות. הקישו על האות i המוקפת בעיגול לצד VIP ביישום הדואר האלקטרוני שלכם כדי להוסיף כתובות מועדפות, ולאחר מכן אתם יכולים להפעיל התראות והודעות בהתאם לצורך. עם זאת, לעתים קרובות הדבר הטוב ביותר הוא לכבות את רוב ההתראות ברגע שאתם מורידים יישום חדש, כיוון שזה מאפשר לכם לשלוט בעיתוי שבו אתם בודקים את הטלפון שלכם, ולהגיב להודעות במקום להגיב באופן מיידי לכל ציוץ או רטט של המכשיר.

בניסיון לחזור לימים הטובים ההם של AOL, שבהם ההודעה "יש לך דואר חדש" הייתה מבורכת ומרגשת, ולא משבר קיומי, מאמצות חלק מהפלטפורמות את מערכת אור אדום/אור ירוק של אינסטנט מסנג'ר של AOL שמאפשרת לאנשים לדעת שאתה מחובר. Slack, כלי תקשורת עוצמתי ופופולרי לשימוש במקום העבודה, מאפשר לכם ליצור מתכונת שמתאימה לצרכים האישיים שלכם כדי לאותת לאנשים כשאתם לא זמינים ומה אתם עושים. Slack גם מעביר אתכם באופן אוטומטי למצב של "תנומה" בעשר בלילה, וחוסם התראות עד שמונה בבוקר (ניתן לשנות את הזמנים בהתאם לצורך וללוח הזמנים שלכם).

השיטה הנועזת ביותר לחסימת העבודה מהחיים הפרטיים שעליה שמעתי הייתה פשוט לסרב להתקין אימייל של העבודה בטלפון שלכם. אם יש לכם אומץ לזה.

בעודי תוהה כיצד להשתמש בטקטיקות האלה כדי להחזיר לעצמי חלק מהשליטה על חיי, קרה משהו טיפשי וממוזל: עדכון iOS שבוצע במהלך הלילה הוציא את האייפון שלי מכלל פעולה לחלוטין. מה שהתחיל כהתקף פניקה הפך במהירות לתחושת חופש. לא יכולתי לבדוק אימיילים כשאני בתור לארוחת הצהריים, ושום הודעות טקסט, התראות על מצב חירום וצ'אטים בגוגל לא הסיחו את דעתי. לא הייתי זמין לפרקי זמן מסוימים וזה לא היה חשוב. הצלחתי לנוח טוב יותר והייתי יותר פרודוקטיבי.

קיבלתי טלפון חדש בהמשך השבוע, אך בחלון הזמן הקצר ההוא הבנתי שהמפתח האולטימטיבי לאיזון בית-עבודה הוא... פשוט לחכות. אתם יכולים לחכות שנייה? אני חייב לטפל בזה.