דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

שנה לפסק דין המזונות ההיסטורי: מהפכת השוויון בנטל גובה מחיר גבוה יותר דווקא מהאמהות

האבות משלמים הרבה פחות: מעל שנה חלפה מאז ניתן פסק הדין ששינה את זירת המזונות בארץ, ונראה כי המסר של העליון חילחל • ביהמ"ש לענייני משפחה דחה דרישה של אם לשני קטינים למזונות בסך כ-11,000 שקל לחודש, לאחר שקבע כי זמני השהות של הקטינים עם כל הורה שווים (כמעט), ויכולתם הכלכלית שווה • האב חויב לשלם לאם 650 שקל בלבד, למרות שהכנסותיו עומדות על 22 אלף שקל בחודש

"הורה מרכז", "קופה משותפת", "צורכי הקטינים שאינם תלויי שהות", "כל הורה יישא בהוצאות הקטינים ובצורכיהם בעצמו". זאת השפה החדשה המדוברת בימים אלה בבתי המשפט לענייני משפחה, בעקבות "מהפכת השוויון בנטל המזונות". שפה שבאה לעולם המשפטים עם מתן פסק דינו של בית המשפט העליון, שקבע לראשונה שוויון מלא בין הורים בעלי יכולות כלכליות דומות בנטל המזונות לילדים בני 6 עד 15.

מעל שנה חלפה מאז ניתן פסק הדין ששינה את זירת המזונות בארץ, ונראה כי לאחר תקופת "הרצה" ו"הסתגלות", המסר שהעביר בית המשפט העליון חילחל אל בתי המשפט לענייני משפחה, שמדברים בשפה החדשה. והתוצאה: שוויון בין ההורים.

פסק דין שנתן לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, מבטא באופן חד וברור את "השפה החדשה". במסגרת זו, נדחתה דרישת אם לשני קטינים למזונות בסך יותר מ-11,000 שקל לחודש, לאחר שנקבע כי זמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים, שווים (כמעט), ויכולתם הכלכלית שווה. בית המשפט קבע כי על האב להעביר לאם סך של 650 שקל בלבד בחודש, בעבור צורכי הקטינים "שאינם תלויי שהות".

פסק הדין עסק בעניינם של הורים שנקלעו לסכסוך גירושים כשמונה שנים לאחר שנישאו, ולאחר שנולדו להם שני ילדים. בשנת 2014 החלו דיוני הגירושים בין הצדדים. בינואר 2015 הטילה השופטת שושנה ברגר על האב מזונות זמניים בסך 3,000 שקל עבור שני הקטינים; ובנוסף קבעה כי שני ההורים יישאו בחלקים שווים בעלויות אחרות של הקטינים, ובהם צהרונים, חוגים וכיוצא באלה. לאב יש מספר נכסים, אשר מניבים לו הכנסה חודשית נוספת מדמי שכירות, והצדדים החזיקו גם קרקע משותפת, שאותה חילקו ביניהם.

עיקרי המהפכה
 עיקרי המהפכה

נוסחה מתמטית לחישוב מזונות הילדים

האם דרשה לחייב את האב בתשלום מזונות בסך 5,800 שקל בחודש עבור כל קטין, בתוספת הוצאות בריאות וחינוך חריגות. עוד ביקשה האם כי עם יציאתה לפנסיה, ייקבע כי סכום המזונות יעלה ל-7,500 שקל בחודש עבור כל ילד, ובסך הכול 15,000 שקל בחודש.

האב טען - באמצעות עו"ד אטי אברהמי-ארז - כי ההוצאות וצורכי הקטינים שדורשת האם מוגזמים, אך לטענתו אין לכך כל חשיבות, שכן על צורכי הקטינים להיות מחושבים על-פי חלוקת זמני השהות של הילדים בין שני הבתים, שלו ושל האם; והיות שמדובר במשמורת משותפת, אין לחייב אותו בסכומים שנדרשו. לטענתו, יש לדחות את טענות האם, בין היתר היות שההוצאות האמיתיות עבור הקטינים מסתכמות ב-3,500 שקל בלבד.

השופטת שושנה ברגר ניתחה את הנתונים שבפניה, לאור ההלכה החדשה של בית המשפט העליון באשר לשוויון בנטל המזונות, וכן לאור פסק דין פרשני של בית המשפט המחוזי ש"עשה סדר" בהלכה. השופטת ציינה כי היות שמדובר בקטינים ההלכה החדשה בנוגע ל"שוויון בנטל המזונות" חלה בעניינם.

השופטת ברגר ציינה כי "בית המשפט העליון הבהיר כי ככלל, הנשיאה בתשלומי המזונות והמדור צריכה להיעשות באופן יחסי לשיעור ההכנסה של ההורים, תוך התחשבות בפוטנציאל ההשתכרות שלהם". ברגר הוסיפה כי יישום עקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת ייעשה על-ידי קביעת מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון, ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד), כאשר לטובת העניין ימונה "הורה מרכז", שיקבל את התשלום של מחצית מההוצאות הללו מההורה האחר.

על מנת ליישם הלכה זו, ציינה השופטת כי יש ללכת גם במתווה של בית המשפט המחוזי, שהנחה את בתי המשפט לענייני משפחה לקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע לארבעה פרמטרים: צורכי הקטינים; היכולות הכלכליות של ההורים; קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים - זה מול זה; וחלוקת המשמורת בין ההורים בפועל. לפי המחוזי, זו הנוסחה המתמטית, שלפיה על בתי המשפט לענייני משפחה לחשב את מזונות הילדים.

היכולת הכלכלית של ההורים - שווה

במתווה הזה הלכה גם השופטת ברגר, כאשר קבעה תחילה מה הן היכולות הכלכליות של כל אחד מההורים. באשר לאב, העמידה השופטת את יכולתו הכלכלית על-סך 22 אלף שקל בחודש. זאת, תוך שהיא מביאה בחשבון כי בבעלותו גם נכס בתל-אביב, ששוויו 1.78 מיליון שקל (האב רכש את מחצית הנכס מהאם במזומן); וכן, שהיה בבעלותו נכס נוסף שנמכר, כאשר האם קיבלה עבור חלקה 290 אלף שקל במזומן, והאב מכר את זכויותיו בנכס מאוחר יותר, תמורת 1.39 מיליון שקל.

עוד הביאה השופטת בחשבון כי שני הצדדים הם בעלים, בחלקים שווים, של מגרש בקיבוץ.

באשר ליכולותיה של האם, נקבע כי הכנסתה החודשית עומדת צה"על-סך 24,500 שקל. השופטת ציינה כי "מדובר באישה מוכשרת ביותר, בעלת פוטנציאל השתכרות גבוה".

בשלב השני התייחסה השופטת ל"יחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים" - וקבעה כי לאור הנכסים שבבעלות האב, אשר ככל הנראה מניבים לו שכר דירה חודשי, יחסי היכולות הכלכליות של ההורים הם שווים - כלומר, 50:50.

אין צורך בהעברת תשלומים בין ההורים

המשוכה הבאה שהיה על בית המשפט לעבור היא השאלה - מהי חלוקת זמני השהות של הילדים בין ההורים. השופטת ציינה כי במהלך הדיונים הגיעו ההורים להסכמה על משמורת משותפת על הקטינים. אולם לעניין זמני השהות של הילדים עם כל אחד מהם, היו הצדדים חלוקים באשר לשאלה אם מדובר בחלוקה שווה. בעוד האם טענה כי הקטינים שוהים איתה 55% מהזמן, ועם האב 45%, טען האב כי מדובר ב-47.6% עימו ו-52.4% עם האם.

הוויכוח על האחוזים הבודדים הללו נראה היה דרמטי להורים, בשל השפעתם לכאורה על מאות שקלים במזונות. אולם בית המשפט המחוזי כבר פסק בעבר כי הלכת בית המשפט העליון בעניין השוויון בנטל המזונות אינה מוגבלת למקרה של מזונות של ילדים המצויים במשמורת משותפת בלבד, אלה למגוון מקרים.

גם השופטת ברגר לא התרשמה מהוויכוח על עשיריות האחוז, וקבעה כי הגם שהילדים נמצאים 46% עם האב ו-54% מהזמן עם האם, כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור ובהחזקתו של הקטינים - שכ"ד, ארנונה, חשמל, מים, כבלים, טלפון ועוד - ובצורכי הקטינים "תלויי השהות" - מזון כלכלה, כלי בית, בילויים וטיולים, ימי-הולדת, ספרים, משחקים ובייביסיטר - וזאת ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים.

לעניין הצרכים שאינם "תלויי שהות", מינתה השופטת את האם כ"הורה המרכז", וקבעה כי על האב להעביר לידיה מחצית מסכום המזונות המיועד עבור הוצאות שאינן בגין הפעילות היומיומית השוטפת - ביגוד, הנעלה, נסיעות, טלפון נייד ומתנות לימי-הולדת. את הסכום הזה העמידה בסך של 650 שקל בלבד בעבור שני הילדים. עוד ציינה ברגר כי שני ההורים יכלו למלא באותה מידה את תפקיד ההורה המרכז, היות ששניהם מוכשרים לעשות זאת, אך רק לצורך הנוחות, ולאור העובדה כי לאם ימים עודפים במסגרת חלוקת זמני השהות, החליטה למנות אותה לתפקיד.

עוד נקבע כי האב יישא במחצית מההוצאות הרפואיות והחינוך של הקטינים, בהם חוגים, שכר-לימוד, טיולי ביה"ס ועוד, אך זאת כנגד קבלה ולאחר מיצוי כל ההטבות שמגיעות לאם, בין היתר מהצבא.

עוד נקבעו מנגנונים לפתרון מחלוקות בין ההורים, כאשר ככל שהאב חולק על חיוניות ההוצאה החינוכית - המלצת גורם פדגוגי תכריע, וכאשר הוא יחלוק על שיעור גובה ההוצאות - עליו לצרף חוות-דעת מטעם גורם זול יותר, ואז לא יחויב אלא עד מחציתן. באשר להוצאות הרפואיות, המלצת רופא תכריע במחלוקות, ובמקרה של מחלוקת סביב גובה ההוצאה - הצעת מחיר נמוכה יותר.

הלכת העליון שעשתה היסטוריה: 
שוויון בנטל תשלומי מזונות הילדים בין האם לאב

בתי המשפט עדיין עסוקים בפרשנויות לפסק הדין ובמענה לכל השאלות שעולות. בפסק דין שניתן השנה קבעו שופטי המחוזי בתל-אביב כי הלכת העליון בעניין השוויון בנטל המזונות אינה מוגבלת למקרה של מזונות של ילדים המצויים במשמורת משותפת בלבד, אלא למגוון מקרים

ביולי אשתקד עשו שבעה שופטים של בית המשפט העליון היסטוריה. השופטים סאלים ג'ובראן, אסתר חיות, ד"ר דפנה ברק-ארז, יורם דנציגר, עוזי פוגלמן (שכתב את פסק הדין המרכזי), נועם סולברג ומני מזוז, ענו בחיוב על אחת השאלות החוקתיות הדרמטיות והמורכבות ביותר בסכסוכי גירושים: האם יש ליצור שוויון בנטל תשלומי מזונות הילדים בין האם לאב. בפסק דין, המשית לראשונה שוויון מלא בין ההורים בנטל מזונות הילדים, פסקו השופטים כי במצב של משמורת משותפת על הילדים, שני ההורים חבים באופן שווה במזונות ילדיהם בגילאי 6-15. זאת, כאשר חלוקת החיוב ביניהם תיקבע לפי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה משכר עבודה.

מאז חלפה יותר משנה, והרבה הליכים משפטיים עברו בנהר שוויון הנטל במזונות. רבים מההורים ביקשו לפתוח מחדש את הסדרי המשמורת והמזונות שנקבעו להם, וליישם את ההלכה התקדימית במקרה שלהם; וסכסוכים חדשים נדונים לאורה של ההלכה ועל ברכיה.

עם הזמן התברר כי היישום של ההלכה החדשה לא פשוט כלל, וכי בתי המשפט נדרשים להתמודד עם שאלות רבות הנלוות ל"מהפכת השוויון", ובהן השאלות - האם ההלכה של העליון חלה רטרואקטיבית? האם היא חלה רק במקרה של משמורת משותפת או גם במקרים שקרובים למשמורת משותפת ובמקרים אחרים? האם היא משפיעה גם על החלטות משמורת ומזונות של קטינים מתחת לגיל 6? ומה קורה בבית הדין הרבני, שלא תמיד מתחשב בפסיקות של בתי המשפט האזרחיים (בלשון עדינה)?

בתי המשפט עדיין עסוקים בפרשנויות לפסק הדין ובמענה לכל השאלות שעולות, אולם ההלכה קורמת אט-אט עור וגידים בפרשנויות המסבירות ומבהירות אותה. כך, בפסק דין שניתן בינואר השנה קבעו שופטי המחוזי בתל-אביב, שאול שוחט, סגנית הנשיא יהודית שבח וחנה פלינר כי הלכת העליון בעניין השוויון בנטל המזונות אינה מוגבלת למקרה של מזונות של ילדים המצויים במשמורת משותפת בלבד, אלא למגוון מקרים. פסק הדין ציין כי "לא מדובר רק בנסיבות שבהן מדובר במזונות ילדים בגילאים 5-16, הנמצאים במשמורת משותפת עם חלוקה שווה של זמני השהות".

בהמשך פסיקתו קבע המחוזי נוסחה מתמטית לחישוב אופן חלוקת המזונות בין ההורים בעידן "השוויון בנטל". המחוזי קובע כי בבוא בית המשפט לחשב את המזונות לפי ההלכה החדשה, עליו לקבוע ממצאים עובדתיים בנוגע לארבעה פרמטרים: צורכי הקטינים; היכולות הכלכליות של ההורים; קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים - זה מול זה; וחלוקת המשמורת בין ההורים בפועל. לפי המחוזי, זו הנוסחה המתמטית, שלפיה על בתי המשפט לענייני משפחה לחשב את מזונות הילדים בגילאי 6-15.

בתי המשפט לענייני משפחה עדיין עסוקים בלצקת תוכן לכל הכללים הללו, ועדיין קיימים הבדלים באופן שבו הם מחשבים את המזונות. בעוד חלק מהשופטים מחשבים על-פי המתווה של המחוזי (בדומה לשופטת שושנה ברגר, בפסק הדין הנסקר לעיל), חלק מהשופטים עדיין בוחנים רק את יחסי ההכנסות, או מוסיפים פרמטרים שונים למשוואה.

מהפכת המזונות
 מהפכת המזונות

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות