רק 22% מהעובדים מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית

כך לפי מחקר חדש של מרכז טאוב • 60% מהישראלים מגיעים לעבודה ברכב פרטי כיום, בעוד שב-1983 השיעור עמד על 31% בלבד

תחבורה ציבורית / צילום: איל יצהר
תחבורה ציבורית / צילום: איל יצהר

60% מהישראלים מגיעים כיום לעבודתם ברכב פרטי, ורק 22% אחוזים מהם בתחבורה ציבורית, בעוד שב-1983 כשליש הגיעו לעבודה בתחבורה ציבורית ו-31% במכונית פרטית - כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב למדיניות חברתית, אותו ערך חיים בלייך.

דרך התמקדות בתופעת ה"יוממות" (Commuting, נסיעות יומיות לעבודה בישוב אחר מישוב המגורים) בישראל, המחקר משרטט את המאפיינים והרקע לעומסים הכבדים על הכבישים והפקקים הרבים שהתרבו בשנים האחרונות. ב-30 השנים האחרונות, מסבירים בטאוב, "זינק מספר העובדים המועסקים מחוץ ליישוב מגוריהם מ-42% ל-54% (נכון לשנת 2016)".

במקביל, התרחב השימוש ברכבים פרטים לצורך הגעה לעבודה, "וזהו הגורם המרכזי לעומס על התשתיות, שגדל מהר יותר מקצב הרחבת הכבישים - וכך נוצרים הפקקים שכולנו מכירים".

אופן-ההגעה-למקום-העבודה
 אופן-ההגעה-למקום-העבודה

לפי המחקר, רוב הנסיעות לעבודה בישראל הן למרחקים קצרים. כל עובד שלישי מתוך ארבעה בטווח הגילים 25-64 נוסע עד 20 קילומטרים לעבודה, לרוב במכונית פרטית, נכון לשנים 2016-2014. במונחי זמן שהייה בדרכים, כ-60 אחוזים מהעובדים מגיעים לעבודה תוך כחצי שעה, 30 אחוזים בטווח זמן בין חצי שעה לשעה, וכ-10 אחוזים נוסעים מעל שעה לכל כיוון.

בירושלים רוב העובדים (91%) עובדים בתוך היישוב; בתל-אביב (63%), ובחיפה ובבאר-שבע סביב 70%, בפתח-תקווה 44%, ובראשון-לציון 35%.

המחקר מוצא הבדלים מגדריים ומגזרים בבחירת אמצעי התחבורה להגעה לעבודה. בעוד גברים נוטים יותר מנשים להשתמש במכונית פרטית, משום שבממוצע הם עובדים רחוק יותר מהבית ומשום שיש יותר גברים בעלי רישיון נהיגה. נשים משתמשות יותר בתחבורה ציבורית - במיוחד בערים הגדולות, שאפשרויות התעסוקה בהן מגוונות.

בקרב האוכלוסייה היהודית יש שימוש נרחב בתחבורה הציבורית בקרב חרדים ועולים חדשים, בעיקר בקרב נשים, ביישובים גדולים וקטנים כאחד.

בכל הנוגע לבחירת מקום מגורים בהקשר לנוחות ההגעה לעבודה, המחקר מוצא שעובדים בישראל מעדיפים "יוממות", על פני האפשרות של העתקת מקום מגורים.

בכל הנוגע לנשים ערביות, החוקר התמקד באזור שבו מתגוררות כ-70% מהנשים הערביות המועסקות: הצפון והמשולש (אזור חדרה והמרכז). בשני אזורים אלה שיעורי התעסוקה של הנשים נמוכים מאוד, 33%. בערים מעורבות שיעורי התעסוקה של הנשים גבוהים יותר, סביב 66%. אחד החסמים לתעסוקה, כותב החוקר, נעוץ בהיעדר נגישות תחבורתית מספקת למקומות עבודה ביישובים הסובבים אותן.

"כדי להעלות את שיעורי התעסוקה של נשים ערביות בכלל, ובצפון בפרט, אפשר לשקול תמריצים לתעשייה כדי ליצור מרכזי תעסוקה חדשים הקרובים ליישובים ערביים, וכן לשפר את אמצעי התחבורה באזורים אלו", מסביר בלייך.

"יוממות עשויה להיטיב עם העובדים, מפני שהיא מאפשרת להם להתגורר במקום ובמחיר המתאים להם ולעבוד במקום עבודה שמתאים להם", אומר בלייך, "אולם רוב הנסיעות לעבודה הן למרחקים קצרים ובמכוניות פרטיות. כך נוצר עומס על התשתיות, והעומס יהיה משמעותי יותר ככל שהאוכלוסייה תגדל, במיוחד אם תמשיך להתכנס באזור המרכז הצפוף גם כך".