הנקראות ביותר

המשרוקית זכתה בפרס DIGIT: "עובדות הן תנאי בסיסי לקיום שלנו כבני אדם תבוניים"

צוות "המשרוקית של גלובס" קיבל היום את פרס DIGIT לעיתונות דיגיטלית • מנהל המשרוקית בועז רקוץ': "עמדות ודעות הן חיוניות, אבל תתעקשו שהשיח יתנהל קודם כל במישור עובדתי"

צוות המשרוקית מקבל את הפרס / צילום: אור גפן
צוות המשרוקית מקבל את הפרס / צילום: אור גפן

צוות "המשרוקית של גלובס" קיבל היום (ב') את פרס DIGIT לעיתונות דיגיטלית. את הפרס העניקו בית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה וגוגל, והמשרוקית נבחרה מתוך עשרות מועמדויות שהוגשו השנה. לפי נימוקי ועדת הבחירה של הפרס, "המשרוקית" נבחרה, בין השאר, כיוון ש"בעידן של פייק ניוז ואובדן אמון במוצר העיתונאי, הצליח מיזם 'המשרוקית' לחזור ליסודות של העבודה העיתונאית ולייצר מוצר עיתונאי רלוונטי, משפיע ואמין, שבודק ללא משוא-פנים את העובדות ומטיל אחריות על נבחרי ציבור ומובילי דעה שמפיצים מידע לא מבוסס, מניפולטיבי ומטעה".

עם קבלת הפרס, נשא דברים בועז רקוץ', מנהל "המשרוקית של גלובס". אלו דבריו: "תודות, לבית הספר ולגוגל על החיזוק וההכרה, שלא רק אנחנו מבינים מהי חשיבותן של עובדות בשיח הציבורי. עובדות חשובות בימים של פייק ניוז אבל גם בימים רגילים. עובדות הן תנאי בסיסי לקיום שלנו כבני אדם תבוניים בחברה האנושית... ובהקשר הזה תודה גדולה לכם שגם הכנסתם על הדרך מרפק בצלעות של הפוסט-מודרניסטים.

הניסוח של הכרעת השופטים על עבודתנו בשנתיים וחצי האחרונות הוא המשך סגירת המעגל שהחלה עבורנו לפני חודשיים וחצי כשאלונה בר-און התקשרה אליי ושאלה אותי איך אפשר לשלב ידיים.

שנתיים וחצי של פעילות זה פרק זמן-קצר מדי מכדי לעשות חיים שכאלה, אז אני לא אפרט כמה כיפית או נוראית רכבת ההרים שאנחנו רוכבים עליה, אבל אני אגיד שעצם ההחלטה לקלוט את פעילות הארגון בגלובס היא אמיצה וערכית לא פחות מאשר היא מהפכנית ופועלת בניגוד מוחלט ביחס למגמות ששוק התקשורת המקומי פועל בתוכן, ולעיתים אף נחשד ונחקר בתוכן.

בעייני, למנהיגות הנשית בגלובס אין רק משמעות סמלית כי אנחנו בעידן של #metoo. יש לה משקל סגולי של מקצוענות עיתונאית. אני מציע לכולם לקרוא את הטקסט של נעמה סיקולר מאתמול בעניין ההבדל בין פרשת המניות לפרשת הצוללות כדי להבין למה דקויות, ניואנסים, מורכבות, הקשר ועובדות הן-הן התרופה למשבר האמון שאנחנו מנסים לתקן.

מי שמובילה את התיקון הזו בגאון ומבלי למצמץ זו מי שאני מכנה בגאווה הקומאנדר אין-צ'יף שלי, אלונה בר-און, יו"ר דירקטוריון ובעלים שותפה בגלובס. לקלוט ארגון בדיקת עובדות לתוך העיתון ולהחליט שמפתחים מחלקה של self-audit לבדיקה פנימית, לראשונה בכלי תקשורת ישראלי, ועוד ועוד ועוד תכניות פעולה עתידיות, לכל אלו יש רק יחידה ומיוחדת שמסוגלת.

היום אני יכול לומר מעמדת ביטחון של זכייה והכרה שחברי ועדת הפרס זיהו בנו את מה שאלונה זיהתה בנו - אבל קדמה לניצחונות האלה תקופה ארוכה של עבודה מהמרתף, בחלק מהזמן גם תרתי משמע, והשקעה אדירה של חבורה של אנשים מוכשרים מאוד, שמה שחיבר את כולנו זה יותר מרק ההבנה שיש כאן משהו חדשני ומגניב. כלומר, הפורמט שלנו הוא אכן חדשני ומגניב, אבל החיבור בין אקטיביזם, הבנה ונסיון בתקשורת ובעיתונות, מידענות ומחקר, היכרות עם עולם החקיקה וחיכוך עם השירות הציבורי - החיבור הזה אפשר לנו ועדיין מאפשר לנו לעשות את מה שבאמת חדשני ומגניב, ועכשיו מעמדה של כח והשפעה בעיתון מרכזי. החדשנות שלנו - מעבר לפורמט הדיגיטלי - היא בכך שאנחנו בוחרים בכל אייטם מחדש שלא להיגרר. לא להיגרר לפופוליזם, לעדריות, לקיצורי דרך, למקורות אנונימיים, לנאמנות עיוורת למפלגה או לרעיון. אל תטעו, כולנו בעלי תודעה פוליטית מגובשת, אבל מי שלא עשה 15 שעות ביום קשבות לראיונות ברדיו לא מבין עד כמה חשוב להשיל מעלינו את הזהות הפוליטית שלנו כשניגשים למלאכת בדיקת-העובדות.

לפני יותר משנתיים, מרחק אווירי של 150 מטר מכאן, פגשנו את דיקן ביה"ס לפסיכולוגיה במרכז, הפסיכולוג הפוליטי עירן הלפרין. הימים היו ימי 'אינתיפאדת ההצתות', אום אל-חיראן, תחילת ההפגנות בפ"ת, והמידע השגוי מופץ בשיגעון. אנחנו היינו עדיין בשלב האינקובציה שלנו, עסוקים בפיתוח הממשק, גיבוש המתודולוגיה שלנו, וניסינו בכלל להבין מה זה אומר פאקט-צ'קינג בישראל, בעברית. מבחוץ, חברים וקולגות שידעו על מה אנחנו עובדים התחילו ללחוץ שנתחיל להזדרז כי המציאות דורשת את זה מאיתנו. בפגישת הייעוץ עם עירן הוא אמר לנו את הדבר הבא - בחברה שמפמפמים לה נראטיב, קשה מאוד להתווכח בעזרת נראטיב חלופי. אם אומרים לאנשים שיש כאן אינתיפאדה, זה מה שהם ינעצו בו את השיניים. התפקיד שלנו כבודקי-עובדות הוא לחפש את ה-hook העובדתי במה שאישי הציבור אומרים. ומשם משם להתקדם. אם רשות הכיבוי וההצלה אמרה שהיו חמישה מוקדי שריפה בכרמל, והשר לבטחון פנים אמר שהיו עשרות - זה כרטיס הכניסה שלנו.

נעה ברק העורכת שלנו שלימדה אותי המון, לימדה אותנו בהקשר של 'אינתיפאדת ההצתות' שיש הבדל בין שריפה, להצתה ולהצתה על רקע לאומני. המונח slow cooking מושרש אצלנו כמאפיין בסיסי של העבודה שלנו. לא רק ניגשים לעמדת השיפוט בחרדת קודש וההבנה שאסור לנו לטעות. הבדיקות שלנו לוקחות זמן. 'ניוז' פועל בקבועי-זמן אחרים, והקלאש הזה הוא מורכב.

לסיכום, קצת מספרים וחומר למחשבה לעונת הבחירות הזו: היה פה הבוקר פאנל של מנהלי תחנות רדיו. 70% מהאייטמים שלנו מקורם ברדיו. מה זה אומר? שהרדיו הוא גר פורה לפייק ניוז? התכנית שהניבה לנו עד כה הכי הרבה אייטמים היא 'קלמן-ליברמן' בכאן ב'. האם מישהו כאן חושב שקלמן-ליברמן מפיצים פייק ניוז?

המסקנה היא שברדיו מתנהל שיח ציבורי עובדתי, ושקלמן ליבסקינד ואסף ליברמן מתעקשים על ראיונות שלא נשענים על רכילות פוליטית, אלא על עובדות. העצה הכי טובה שיש לי היא להתעקש על עובדות. למראיינים מחד, ולמאזינים ולציבור צרכני האקטואליה מאידך. בחוגי בית, בשבת תרבות, בראיונות ברדיו ובטלוויזיה, בסושיאל. תתעקשו שיספקו לכם תוכן פוליטי עובדתי. עמדות ודעות הן חיוניות, אבל תתעקשו שהשיח יתנהל קודם כל במישור עובדתי. תודה רבה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות