דרום אמריקה בסטיישן: היום הכי גרוע בטיול, ויומהולדת לפיצוי

תחת עץ האהבה: שניים ויש להם ציפור על הכתפיים, ומבטם צלול ומאיר עיניים • אני לא יודע איפה היה יוסי בנאי כשהוא שר את המילים היפות האלה, אבל בטח לא ב-38 מעלות ו-100% לחות • דרום אמריקה בסטיישן, שבוע 9

חוגגים בקרנבל / צילום:  פרטי
חוגגים בקרנבל / צילום: פרטי

21 שנים אני ישן עם הגברת הראשונה באותה המיטה, אבל כל פעם מחדש היא מצליחה לא להפתיע אותי. בתום דיונים קדחתניים שנמשכו בדיוק עשר דקות נפל הפור: עושים את הקרנבל באריאל דה אג'ודה. כפר קטנטן וחמוד על החוף של באהיה, שאלמלא הייתה זו הפעם השלישית שהיא מבקרת בו, זו הייתה יכולה להיות החלטה מסקרנת.

"שלושה ריאל לפיסטוקים", צעק המוכר על המעבורת שהעבירה אותנו לאי ומאותו רגע הכול הפך נוסטלגי: כאן אכלתי, כאן שתיתי, כאן אכלו לי ושתו לי. רק אל תספרי לי מה עוד עשית כאן, ביקשתי, לא משאיר הרבה מקום לסאב-טקסט.

הכרנו בצבא. הגברת הראשונה יזמה מהלך מבריק בעודי מבושם קלות אנד דה רסט איז דה פרזנט. מאז הספקנו קצת, אבל כשישבנו תחת עץ האהבה ברחוב ברודווי באג'ודה, אוחזים ידיים, שניים, הבנתי שוב למה רק איתה מחייכים להם כל השמיים עבורי: הצ'יפס של הטורקי בדוכן הסמוך היה פשוט פנטסטי. גם הגלידה המגולגלת במחיר מופקע. כן, היא אולי לא מגלת עולמות, לא הרפתקנית חסרת אחריות כמוני, אבל היא יודעת מה טוב לי: נהנתנות בגרוש עם קורטוב אתגר. לא יותר מדי אתגר, אגב.

עדי ונועם בקרנבל / צילום:  פרטי
 עדי ונועם בקרנבל / צילום: פרטי

ביום המחרת, אחרי אסאי מגן עדן ועלייה מהגיהינום מחוף הים, זה נחת עליי: קרנבל בכפר קרנבל. משאית ועליה להקת פיקוד דרום אג'ודה ג'יעג'עה בקצב של 20 מטר בשעה, כשאחריה משתרכים להם כמה מאות תיירים ארגנטינים ששילמו ממיטב כספם כדי להשתתף בחגיגה המיוזעת הזאת. בשביל שלא ארגיש חלילה שהגעתי עד לכאן לשווא, מיהרתי להניף את הרביעית על כתפיי, כי שניים ויש להם ציפור על הכתפיים, ומבטם צלול ומאיר עיניים. אני לא יודע איפה היה יוסי בנאי כשהוא שר את המילים היפות האלה, אבל בטח לא ב-38 מעלות ו-100% לחות.

שעה קצרה מאוד רקדנו עם החוגגים לפני שחתכנו למסעדה הקרובה. קרנבל קרנבל, אבל צריך גם פת של לחם ומי באר. וכך, ישבנו לנו כמו מוצ'ילרים אמיתיים בתא ה-VIP במסעדה, בולסים פיצה, שותים סרווסה, וצופים בחגיגה מרחוק. קרנבל קולינרי.

היום השני של הקרנבל התחיל במסיבה מסוג אחר: השלישית הכריזה באסרטיביות שהיא רוצה לחזור לישראל. אז ארזנו תיק, שכרנו רכב, ונסענו לחוף הכי רחוק שיש. שתלמד מה זה לאיים עלינו! שלוש שעות אחרי קיפלנו את הזנב וחזרנו בבושת פנים. התרגיל לא עבד, אם לומר בעדינות: לא רק היא רצתה לחזור עכשיו לישראל, גם הגברת הראשונה. בדיעבד, זה היה היום הקשה ביותר בטיול עד כה. שניים יש להם חלום, אבל בינתיים הכול מתפרק.

קמנו לבוקר של יום חדש: לשנייה היה יומולדת והגברת סירבה לעבור על כך לסדר היום, למרות התנאים הקשים. המטבח של הפוסדה, זה שלא ראה נוטלה מימיו, גויס למשימה, ועוגת שוקולד לתפארת הועמדה. עם שיר על השפתיים הערנו אותה בשעת בוקר מוקדמת וכמיטב המסורת במשפחה משכנו לה חזק באוזניים, למען אוזניה יהיו כרויות תמיד לשמוע את כל הטוב שיש לעולם להציע.

עידן חוגגת 9 / צילום:  פרטי
 עידן חוגגת 9 / צילום: פרטי

לעת ערב, שוב ישבנו תחת עץ האהבה, הפעם כל החמולה. הטורקי מהצ'יפס נתן לנו מנה יפה של בטאטאס פריטס גדוש בתבלון ים תיכוני ואמר שאנחנו גורמים לו להתגעגע לבת שלו שנמצאת רחוק באיסטנבול. הצעתי לו לקחת כמה מהן ללילה או שניים, אלא שאז עברה המשאית וביצעה את ה"קאבר" הפורטוגזי לארץ טרופית יפה. הבטתי בגברת הראשונה, ולפתע ראיתי את עיניה נמלאות, וידעתי שיש אהבה ושמה אם לא שמעת, עדי.

עומר ועידן / צילום:  פרטי
 עומר ועידן / צילום: פרטי

המדד השבועי

מנת בטאטאס פריטס (צ'יפס): 25 ריאל (23 שקלים)

נוטלה: לא קל להשיג ולא זול- אריזה קטנה עולה 32 ריאל (30 שקלים)

צהריים לילדות: שניצל - 45 ריאל (42 שקלים), חטיפי דג מטוגנים בבלילת פירורי לחם- 75 ריאל (70 שקלים)

אסאי על חוף הים: 12 ריאל (11 שקלים)

סרווסה פטרה: בירה מקומית בשם פטרה - 16 ריאל לבקבוק של 660 מיליליטר

דברים לדעת

הכפר אריאל דה אג'ודה היה ידוע בתחילת שנות ה־2000 בשם "ישראל דה אג'ודה" בפי הישראלים בדרום אמריקה. מאז הפכו שבילי הכפר לסלולים והחנויות לבוטיקים מפונפנים ואיתם התייקרו המחירים מאוד. כיום השם אג'ודה כלל אינו מוכר לישראלים בברזיל ולא פגשנו כאן ולו ישראלי אחד.

מנת אסאי היא הדבר המזוהה והנמכר ביותר על חופי באהיה בברזיל. היא מורכבת מפרי האסאי, ובה גם דבש, בננה וגרנולה.

המשפחה: ההורים: אבי ועדי ילדות: עומר (11), עידן (9), אופיר (5), נועם (שנה וחצי)