יצרניות המשקאות הגדולות נהנות מכך שהציבור ממחזר

שיעור הבקבוקים הממוחזרים המשיך לעלות בשנה שעברה - כך עולה מנתוני תאגיד המיחזור אל"ה, השייך ליצרניות המשקאות הגדולות. לפי הנתונים, נאספו 78.1% ממכלי השתייה הקטנים (פלסטיק, זכוכית ומתכת), עליהם מוטל פיקדון; ו-60.4% מהבקבוקים הגדולים (ליטר וחצי ומעלה), עליהם אין פיקדון, והם נאספים בחסות הציבור המשליך בקבוקים לכלובי המיחזור.

עיקר הצריכה של הבקבוקים הקטנים משתייכת ל"שוק הקר", כלומר בקיוסקים, מסעדות וחנויות נוחות, כך שהאיסוף ברובו לא נעשה על-ידי הציבור אלא על-ידי בתי העסק, שרוצים להרוויח את דמי הפיקדון. לעומת זאת, צריכת הבקבוקים הגדולים (השוק החם) נעשית בזירה הביתית, ומיחזור מכלי השתייה האלה נתון לרצון של הצרכנים.

אם חוק הפיקדון יחול על הבקבוקים הגדולים, המשמעות תהיה החזרת הבקבוקים לנקודות המכירה וקבלת זיכוי על דמי הפיקדון  - כפי שקורה במקומות רבים בעולם. דמי הפיקדון על מכלי המשקה הקטנים עומדים על 30 אגורות לפחות.

מדידת שיעור האיסוף נעשית אל מול דיווחי החברות לכמות הבקבוקים שנמכרו בשוק: לפי אל"ה, סך מכירות מכלי המשקה בפיקדון אשר דווחו לתאגיד הסתכמו בכ-990 מיליון מכלים, מתוכם נאספו ומוחזרו כ-770 מיליון מכלים (78%) - התחשיב הזה מתייחס למכלי השתייה הקטנים ששיטת האיסוף שלהם, ממסעדות למשל, היא מדויקת יותר ויקרה יותר.

ספירת הבקבוקים שנאספים במיחזוריות נעשית על סמך דגימות סטטיסטיות, היות שגם מכלי פלסטיק אחרים מושלכים למיחזוריות (אריזות מוצרי טואלטיקה וניקיון למשל). לפי אל"ה, שיעור בקבוקי המשקה שמושלכים לכלובי המיחזור עומד על 78.3%. עוד נציין כי יש בקבוקים שעושים את דרכם למיחזור אחרי שהושלכו לפח הכתום (פח האריזות) - על מיחזור האריזות אמון התאגיד ת.מ.י.ר.

ישראל רוצה ליישר קו עם העולם ולמחזר, ומכאן נחקק חוק האריזות ב-2011, שמטיל את האחריות לפתחן של היצרניות והיבואניות. אלא שלפי חיים זרביב, מנכ"ל תאגיד המיחזור אל"ה, ההפרדה בין בקבוקי המשקה (שנספרים תחת חוק הפיקדון) ובין בקבוקים לשימושים אחרים דוגמת בקבוק שמן או שמפו שנספר בחוק האריזות - היא שגויה. שני הבקבוקים הללו העשויים מפלסטיק מסוג PET, והם מתמחזרים באותו תהליך: החומר נשלח לחו"ל למיחזור, והוא הופך להיות בקבוק מחדש, חוטים לקשירה, סיבי לתעשיית הטקסטיל ועוד.

"הרעיון של פיקדון מתייחס לשיטת האיסוף שלא רלוונטית לאריזה אלא למקום שבו היא נצרכת. היות ש-90% מהבקבוקים הגדולים נצרכים בבית, הם צריכים להיות במסגרת מיחזור של אריזות בכל הנוגע להליך הפיקוח והאכיפה", אומר זרביב.

 חיים זרביב, מנכל תאגיד המחזור אלה / צילום יוני רייף

עיקר הפעילות של אל"ה היא באיסוף מכלי המשקה הקטנים, כאשר את הבקבוקים שמושלכים למיחזורית אוסף קבלן של הרשות המקומיות ומעביר אותם ישר למפעלי המיחזור (בחו"ל בעיקר) - אחרי שקילה שאומדת את הכמות.

מדוע שלא יוטל פיקדון על מכלי המשקה הגדולים, והציבור שממחזר ירוויח?

"אל"ה היא חברה שפועלת לא למטרת רווח, ולכן השיקול שלנו הוא ציבורי - אם יוטל פיקדון על מכלי המשקה הגדולים, הציבור ישלם יותר על בקבוקים וברובו יעדיף לזרוק אותם לפח במקום להחזיר לנקודת המכירה (לאור תמריץ של 30 אגורות בלבד לבקבוק - מר"ח), ומי שייהנה מזה יהיו תחנות מיון של פסולת שידאגו לאסוף את הבקבוקים מהפחים. כבר היום במכלי המשקה הקטנים אנחנו רואים הבדל ברור בין שיעור המיחזור של בקבוקי זכוכית במסגרת בתי קפה ומסעדות שהתמריץ חשוב להם, לעומת בקבוקי פלסטיק שיש עליהם פיקדון, וכשהם מגיעים לזרם הביתי שם, שיעור גדול מהציבור לא טורח למחזר.

"אם רוצים שמיחזור יצליח, צריך יהיה להעלות את הפיקדון לפחות ל-60-70 אגורות. תאורטית זו שיטה נכונה אבל לא מתאימה לציבור הישראלי. ייווצר מצב שהציבור ישלם מאות מיליונים על בקבוקי משקה, כדי שאספנים ותחנות מיון יאספו. הראייה צריכה להיות הוליסטית למיחזור של אריזות, ולתפיסתי, על מי שלא ימחזר צריך להיות מוטל קנס".

ואז נוכל להיפטר מכלובי המיחזור?

"לא. השלכה של בקבוקי משקה לפחים מהווה נפח גדול מאוד וצורך לפינוי תכוף, ולכן בגלל הנפח כלובי המיחזור נחוצים".

באל"ה מדווחים גם כי התקינו 600 מתקני מיחזורית חדשים, וכיום יש מעל 23 אלף מיחזוריות ברחבי הארץ. מיחזוריות אלה פזורות ברחבי הערים והפכו לחלק מהנוף העירוני (לעתים למורת-רוחם של תושבים), כשלפעמים המיחזוריות גם "תופסות" מקומות חניה נחשקים, גם למשל ברחבי תל-אביב. לפי נתוני "אדם, טבע ודין", כל משפחה ישראלית אחראית לכ-400 ק"ג בשנה של פסולת פלסטיק, כחמישית מכלל הפסולת שלה.

בתאגיד המיחזור אל"ה מתגאים כי בהשוואה עולמית, ישראל מובילה על פני אירופה וארה"ב בשיעור מיחזור הבקבוקים. באירופה מוחזרו 58% מהבקבוקים, ושיעור דומה גם בדרום-אפריקה, ובארה"ב מוחזרו פחות מ-30% מכלל הבקבוקים, זאת לעומת שיעור של 60% מכלל הבקבוקים בישראל. עם זאת, כאשר מחלקים את אירופה למדינות, מגלים כי בכמה מהן, כמו גרמניה, שיעור המיחזור גבוה בהרבה ומגיע ל-90%.

פערים בדיווח

לפי חוק הפיקדון, אי עמידה ביעד מיחזור שנתי של 55% יביא להטלת זיכיון של 30 אגורות גם על הבקבוקים הגדולים, דבר שיכול לפגוע במכירות של שלוש יצרניות המשקאות (החברה המרכזית, יפאורה-תבורי ומי עדן), שהן בעלות המניות באל"ה. ב-2016 התאגיד לא עמד ביעדי המיחזור, אך השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, נמנע מהטלת פיקדון והסתפק בקנס של 50 מיליון שקל. ארגון "אדם, טבע ודין" הגיש לאחרונה עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו.

גם לגבי נתוני 2017 יש אי-בהירות. התאגיד דיווח על איסוף של 59% מכל הבקבוקים הגדולים, אך רואה חשבון חיצוני מצא כי נאספו 54.5% מהבקבוקים, והמשרד להגנת הסביבה קבע כי 57% מהבקבוקים נאספו. תאגיד אל"ה טוען גם כי כל הבקבוקים מוחזרו, אך המשרד להגנת הסביבה מצא כי מדובר ב-52% בלבד.

אי-סדרים ופערים נמצאו גם לגבי נתוני 2016. עם פרסום ממצאי המשרד להגנת הסביבה לאחרונה, אמר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גיא סמט, כי הפער בין דיווחי אל"ה לממצאי המשרד (בניתוח של משרד רואי חשבון חיצוני) מטריד, וכי עליו לשקול האם להשית על אל"ה קנסות ובמקביל לגבש נורמות התנהגות לשנים הבאות ובכללן אישורים שיגבו עד סוף התהליך. "אנחנו לא נסמכים על אמירות אלא על עובדות המגובות באסמכתאות, גם אם ברור לי שהפלסטיק שאל"ה ייצאה לא הגיע למקום אפל", אמר סמט.

"אנחנו מעבירים למשרד להגנת הסביבה דיווחים שעליהם נעשית ביקורת, והפערים הם טכניים ונוגעים לטעויות בדיווח", מסביר זרביב. "למשל עם רישום לא מדויק בהליך היצוא של פלסטיק למיחזור לחו"ל. בנוסף, הנתונים שלנו נסמכים על סטטיסטיקה שמתבססת על תצפיות, המבקרת בחרה להתמקד בדגימה הנמוכה. הדיווחים שלנו לא כוללים מספרים מומצאים, וממילא כל עוד המיחזור הוא יותר מ-55%, זה לא מאוד משנה לנו (משום שאז לא יוטל פיקדון על מכלי המשקה הגדולים - מר"ח), אבל אני משוכנע שנצליח להוכיח את הדקויות אם נידרש לכך".

זרביב סיכם כי "תחום מיחזור הבקבוקים בישראל הוא סיפור הצלחה ענק ועד כה גם המצליח ביותר. מדובר בהישגי מיחזור מרשימים ביותר בכל קנה-מידה. זוהי תוצאה של השקעה ארוכת-שנים שעשינו בהסברה ובחינוך לחשיבות המיחזור ושמירה על איכות הסביבה, לצד שיתוף-פעולה ומחויבות של אזרחי ישראל לנושא".

עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, מסר: "זה פשוט אבסורד, השר להגנת הסביבה מספר לציבור שהוא שומר על ניקיון הסביבה באמצעות הקצאת תקציבים ליום הניקיון הלאומי - אבל באותה נשימה ובלי בושה, נותן למזהמים הגדולים ביותר, שהם יצרני המשקאות, להמשיך לזהם וללכלך את הסביבה, מכיוון שאינו מחיל עליהם את חוק הפיקדון. החוק כיום למעשה כבר חל, פשוט השר מסרב ליישם אותו.

"אי-החלת חוק הפיקדון היא מתנה ששווה הרבה כסף ליצרני המשקאות, מתנה שכאמור מתורגמת לזיהום של כ-200 מליון בקבוקי פלסטיק בשנה שאינם נאספים למיחזור. בשנה האחרונה ביצענו אינסוף פניות לשר להגנת הסביבה, זאב אלקין, וליו"ר ועדת הכלכלה, ח"כ איתן, כבל כדי להבין כיצד הם מתכוונים להחיל את החוק ולאפשר לציבור למחזר גם בקבוקים גדולים, אך לצערי שמענו רק התחמקויות. אנחנו באדם טבע ודין עתרנו על כך לבג"ץ וביקשנו לסייע לציבור לשמור על מרחב ציבורי נקי מבקבוקי פלסטיק".