איך מפרק נתניהו את הימין, ומדוע יריב לוין סירב למשרד המשפטים

כבר חודשים שלוין מנהל מגעים קואליציוניים שבמהלכם הוא מציע לבני-ברית פוטנציאליים את התיק שאותו הוא רוצה לעצמו • והנה, כשנקרתה ההזדמנות לקבל אותו - הוא ויתר והשאיר את חבריו מופתעים • וגם: כך מפרק נתניהו את הימין • הפלוג+

יריב לוין / צילום: איל יצהר
יריב לוין / צילום: איל יצהר

שר התיירות יריב לוין קיבל את הצעת חייו. לכהן כשר המשפטים של מדינת ישראל. כל מי שמכיר את לוין, יודע שזו תמיד הייתה שאיפתו, המשרה הרמה ביותר אליה חתר. לוין, בוטה ככל שיכול נגד שופטי העליון ומערכת המשפט, הוא דווקא לא פוליטיקאי עם אגו מנופח במיוחד. אפשר לחשוב על עמיתים אחרים שלו, שסבורים שהם הדבר הכי טוב שנתן האל לאומה.

לוין מתנהל בפרופורציות מדויקות יותר. שבועות ארוכים הוא מנהל משא-ומתן מטעם הליכוד מול כל המפלגות האחרות, ושומע את סמוטריץ' מתעקש שוב ושוב על תפקיד שר המשפטים. לוין מניח את השאיפה הפרטית שלו בצד, כשהוא מנהל משא-ומתן על תיק שעליו הוא נדרש לכאורה לוותר.

אם כך, מה גרם ללוין לוותר על מינוי לשר המשפטים?

ההסבר שסיפק לוין בעמוד הפייסבוק שלו היה תמוה: "החיים הפוליטיים הפכו למרדף אחרי הקידום ואחרי התפקיד הבא, כאשר הרבה פעמים האנרגיה מושקעת יותר במרדף עצמו ולא בביצוע התפקיד הנוכחי. תמיד פעלתי בדרך אחרת. המהות עבורי תמיד הייתה לפני התפקיד ולפני התואר... אכן, לעתים יש צורך במילוי מקום, וגם אני הסכמתי לעשות זאת בעבר, וכיהנתי תקופות קצרות מאוד כשר לביטחון פנים וכשר העלייה והקליטה. אולם, לא יכולתי לנהוג כך כשמדובר בתפקיד שר המשפטים".

דברים יפים, לכאורה. פעמים רבות האשים לוין את בג"ץ שהוא בית משפט פוליטי. לוין רוצה לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים, לחוקק פסקת התגברות מלאה, להגדיל את מספר שופטי העליון (כלומר, דילול מעמדם של המכהנים), להעביר חוק יסוד חקיקה שיגביל את התערבות בג"ץ בחקיקה, צמצום זכות העמידה ועוד. הרעיונות שלו יכולים לזרוע הרס במערכת המשפט, במערכת העדינה של זכויות אדם, בדיני הצדק. נזק לאותם הכלים שהיו בידי בג"ץ להוביל פסיקות ותקדימים שאפשרו, למשל, לשר המשפטים החדש אמיר אוחנה לנהל אורח חיים להט"בי פתוח ולהתקדם בחייו.

מדוע לוין החליט לאפסן את השאיפות הפוליטיות שלו השבוע? החידה גדולה. טענתו שמדובר במינוי זמני בלבד אינו חזק. הרי הוא, ככול הפוליטיקאים בימין, משוכנעים ש"רק הליכוד יכול", ושהממשלה הבאה תהיה ימנית ותקום בראשות נתניהו.

נתניהו לחץ על לוין לקחת את התיק והוא סירב. לאחר מכן דילג נתניהו על בכירים ברשימתו, כמו זאב אלקין, ניר ברקת, אבי דיכטר, יואב גלנט או גילה גמליאל, ורץ לאוחנה.

שרים בכירים בליכוד העריכו שההסבר לכך הוא שנתניהו ביקש מלוין לנקוט עמדה או לעשות מעשה שאפילו בעיני לוין נתפס כבלתי סביר - והוא סירב לכך. מה הוא אותו הדבר שלכאורה נתבקש לוין לעשות? זה עוד לא התגלה. לוין לא הסכים לשוחח עם "גלובס" לצורך כתיבת טור זה. הוא עדיין רוצה להיות שר המשפטים.

מגדל הקלפים של הימין מתמוטט

בבחירות 2019 מועד א' האשים ראש הממשלה בנימין נתניהו את הפרקליטות ואת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, שהם בנו "מגדל של קלפים" בתיקיו הפליליים ושכתב החשדות נגדו יקרוס בקלות בשימוע. אולם, מגדל הקלפים היחיד שקרס בינתיים הוא המבנה הרעוע של שלל המפלגות, האינטרסים והאישים בעלי האגו הגדול במיוחד שנקרא קואליציה. הדימוי הציורי של נתניהו - חל בסוף על עצמו.

הציבור עדיין זוכר כיצד נתניהו השקיע עמל רב לחבר את האיחוד הלאומי, בראשות בצלאל סמוטריץ', עם הבית היהודי, בראשות הרב רפי פרץ. נתניהו היה זה שדאג שהקבוצה הזו תקבל לתוכה, במה שהוגדר אז "בלוק טכני", את אוהדיו של הרב מאיר כהנא. זאת, כדי למנוע בזבוז קולות.

כדי להפיק את המיטב מהתרגילים ומהקסמים, שילב נתניהו את ח"כ אלי בן-דהן במקום 28 בליכוד, וכך "שחרר" לפרץ וסמוטריץ' מקום ברשימה. אַבְּרָקָדָבְּרָה ושפן קפץ מהכובע.

חלפו השבועות, ונתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה, והשבוע הקוסם היכה על מגדל הקלפים ומוטט אותו.

את הריב שמתחולל ביממה האחרונה בין סמוטריץ' לפרץ, ומפרק את איחוד מפלגות הימין, נתניהו מתדלק במו-ידיו. ההודעות ששלחה לשכתו, לפיהן הצליחו להביס את מדינת ההלכה של סמוטריץ' באמצעות מינוי שר משפטים גיי ראשון - הביאו את סמוטריץ' לשגר הודעות כועסות.

"הגיע הזמן שנפיק לקחים", כתב סמוטריץ', וכל מי שקרא גיחך. הרי הבית היהודי, האיחוד הלאומי והימין החדש מתכופפים שנים בפני כל גחמותיו של נתניהו, בעיקר בתחום טוהר המידות.

מגדל הקלפים קרס, כאשר פרץ הודיע שתיק החינוך יישאר בידיו אף על-פי שההסכם בין פרץ לסמוטריץ' קובע, כמובן, דברים הפוכים. סמוטריץ' הוא זה שסגור על התיק הבכיר.

במקביל, פיטר נתניהו את השרים נפתלי בנט ואיילת שקד ושלח את השניים לטפח עוינות ונקם. רסיסי הימין יתרבו. למשל, משה פייגלין שנבעט על-ידי נתניהו מהליכוד או אביגדור ליברמן עם האביב החילוני-רוסי. ואפילו בן-גביר, שהכריז בגלי צה"ל כי "עוצמה יהודית הביאה 70 אלף קולות בבחירות, ולכן נדרוש מקומות גבוהים יותר ברשימה לכנסת הבאה".

ואם נתניהו מעודד את הריבים בין פרץ לסמוטריץ', משחרר את בן-דהן אל הלא-נודע, מחרים את שקד, נוקם בבנט, ומתחייב שבכל מצב לא יכניס לממשלה הבאה את ליברמן - אז מי יותר ממנו מפרק ומפזר את הימין הישראלי?