מנהיגי החקלאים מפעילים "טרור מחשבתי" מול מי שחושב שוק חופשי

לתשומת-לב הטוענים שהם נציגי החקלאים: אנו ב-2019, וישראל אינה סוציאליסטית

חקלאות / צילום: איל יצהר
חקלאות / צילום: איל יצהר

מדינת ישראל מטילה "מכסי מגן" על יבוא פירות וירקות (למעט סייגים שונים) מתוך כוונה לשמור על התוצר המקומי. מכסי מגן אלה מוסרים במספר תנאים, כגון: כאשר המחיר נוסק (כדוגמת מלפפונים ועגבניות), ובתקופת החגים כאשר הביקוש גובר, ובהתאם לזה גם המחיר לצרכן עולה - זאת מתוך שתי מטרות ברורות: האחת, למנוע עליה של יוקר המחיה בישראל; והשנייה, למנוע מחסור במוצר בסיסי מהצרכן הישראלי.

בשבוע האחרון דיווחו החקלאים כי למרות שאין מחסור בעגבניות, ואף המחירים הוגנים, אחת הרשתות הגדולות החליטה לבצע יבוא של עגבניות לישראל, ובתשלום מכס מלא. מיד קמה צעקה גדולה בקרב החקלאים, כיצד ייתכן "מעשה נבלה" כזה? מה איתנו החקלאים אשר עומדים אל מול שוקת שבורה ופוגעים בפרנסתנו? היכן משרד החקלאות?!

כמו מתוך מקהלה, תכף ומיד חזר לו הניגון של "חייבים לקדם 'סימון ארץ מקור' כמו בכל המדינות המתוקנות. ראו את אוזלת-ידו של משרד החקלאות ששוב מפקיר אותנו החקלאים, שכן זהו משרד החקלאים, ובכך הצרכן יבחר רק תוצרת ישראלית ולא תוצרת מיבוא" (אם הקורא המצוי התבלבל עד כה, משרד החקלאות אמון על החקלאות ולא רק על החקלאים).

אין יבוא "פרוע" של מוצרים חקלאיים לישראל
 אין יבוא "פרוע" של מוצרים חקלאיים לישראל

יש להפנות את תשומת-לב הטוענים להיות נציגי החקלאים, לכך שאנו בשנת 2019, ומדינת ישראל אינה מדינה סוציאליסטית, ואנו נמצאים ושואפים לשוק יחסית חופשי. דוגמה לכך ניתן אף לראות בהצהרותיהן של מרבית המפלגות השונות על התפיסה הכלכלית הימנית שלהם (מי יותר ומי פחות) במערכת הבחירות הנוכחית.

המחשבה שיש להציב רגולציה על בעלי העסקים לצורך סימון מוצר היא מוטעית מיסודה, שכן סימון המוצר לקמעונאי היא השתה של עלויות נוספות המתגלגלות אלינו הצרכנים. ייתכן כי נעודד צריכת תוצרת כחול-לבן, אך כאשר הצרכן יראה את פערי המחיר בין תוצרת מקומית למיובאת - לא בטוח שהבחירה תהיה בתוצרת הישראלית.

יחד עם זאת, סימון תוצרת ועידוד צריכה מקומית היא מנוע כלכלי חשוב. עידוד צריכה של תוצרת חקלאית ישראלית אף יותר חשובה, כי לא ייתכן שתהיה לנו מדינה ללא חקלאות, כמו שלא ייתכן שלא תהיה לנו תעשייה מסורתית מקומית, אך סימון המוצרים צריך להיעשות בצורה וולונטרית על-ידי החקלאים ו/או רשתות השיווק, ולא בצורה של רגולציה.

מה כן היה מצופה ממנהיגי החקלאים לעשות? 1. לאגד כמה שיותר חקלאים המשווקים לאותה רשת, אשר מעוניינים לחיות בשנת 2019 ומבינים כי בעולם העסקי ישנה משמעות לכוח קנייה ומכירה, ולהציב תנאים לבעל הרשת לבל ייבא תוצרת חקלאית טרייה, כי אולי הוא מרוויח עוד לקוחות במחיר נמוך, אך הוא עלול להפסיד את כלל מחלקת הפירות והירקות שלו במקרה שלא תהיה לו אספקה של תוצרת. 2. להבין כי יש שחקנים חדשים, אשר באים ככוח רענן עם מחשבה שונה. ייתכן כי לא בכל הם צודקים, אך הם יכולים להפנות את תשומת-הלב של מנהיגיהם לכיווני חשיבה נוספים.

לאחרונה נשמעים במשרד החקלאות קולות שונים אשר מבקשים לשנות את קו המחשבה המקובע של חלק מנציגי החקלאים. קולות אלה מושתקים מיד, ומופעל כנגדם "טרור מחשבתי", שמא מישהו עלול "להזיז את הגבינה". איני יודע אם זה השיח הציבורי שמתיר לקיים "טרור מחשבתי" על רעיונות חדשים או הפחד מלאבד את הכיסא בהנהגה ולכן מדכא את המחשבות החדשות, אך בטוחני בשלב זה כי הקולות החדשים אשר מעוניינים בהצלחת החקלאות והצגתה כמצליחה ומתאימה לאתגרים החדשים של סוף העשור השני של המאה ה-21, קולות אלה יגברו, כי הצרכנים מאמינים בהם ומעוניינים להצטרף להצלחות ולא למי שמוצג תדיר כנכשל.

הכותב הוא יועצו של מנכ"ל משרד החקלאות

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988