פינלנד מציגה: כך תעבדו חצי מהזמן מהבית ועוד באישור המדינה

כבר כיום נחשבת פינלנד למדינה ששעות העבודה בה הן הגמישות ביותר - הכי רחוק ממודל התשע-עד-חמש שהגדיר דורות שלמים של עובדים ברחבי העולם. עוד ב-1996 אימצה המדינה הנורדית חוק מהפכני לשעתו, שאפשר לרוב העובדים בה לחרוג עד שלוש שעות בכל יום משעות העבודה המקובלות, אם הדבר מוסכם על המעסיק. צעד שלאחר מכן אומץ ככלי להגברת התפוקה והמוטיבציה בחברות סטארט-אפ רבות, או מה ששווק עד לאחרונה במודעות גיוס בתור "זמני עבודה גמישים" - היו אפשריים כבר לפני עשרים שנה בחברות פיניות מן השורה.

כעת, מתכוונת המדינה להגביר עוד יותר את הגמישות המוצעת לעובדים.

 עקרון הגמישות מחלחל למדינות נוספות

בעוד כחודשיים, מתחילת שנת 2020, ייכנס לתוקף במדינה עדכון של אותו חוק, הלוקח את הגמישות בשעות העבודה צעד אחד קדימה וכולל בתוכו גם אפשרות לגמישות במקום העבודה. כך, למשל, קובע החוק החדש שתהיה לעובד האפשרות לעבוד מהבית, מבית קפה או ממתחם חללי עבודה משותפים (או כל מקום אחר) עד מחצית מזמן העבודה החודשי. הוא גם יוכל לצבור שעות נוספות ביום מסוים כדי להפוך אותם לימי חופשה בעתיד או לימי עבודה חלקיים בעתיד, או להתחיל את העבודה מוקדם מאוד בבוקר כדי לסיים בצהריים ולאסוף את הילדים מהגן. במילים אחרות, הפינים מהמרים על כך שעתיד העבודה הוא במתן גמישות מקסימלית לעובדים.

רק 4% עובדים יותר מדי

שבוע העבודה בפינלנד עומד על קרוב ל-40 שעות בממוצע. החוק החדש, לפי הדיווחים בתקשורת המקומית, מאפשר לרוב העובדים (למעט בעבודות מסוימות המוגדרות כדורשות שעות קבועות) להיות חופשיים לבחור את מקום העבודה של מחצית מהשעות. נדגיש שהחוק רק מאפשר גמישות, אך זו צריכה להיקבע בהסכמה בין העובד למעסיק, במסגרת חוזה שישי או קולקטיבי. החוק מאפשר גם חריגה של ארבע שעות (לעומת שלוש בעבר) ממועדי העבודה הקבועים. כמו כן, הוא יאפשר לעובדים לצבור 60 שעות עבודה על חשבון ימי עבודה רגילים, ואז להמיר אותם בימי חופשה (לעומת 40 שעות בחוק הקיים). בנוסף, החוק גם מרחיב את החלתו על מגזרי עבודה חדשים, ביניהם מי שעוסק בייעוץ. 

מהחוק מוחרגים עובדים ש"יש להם שליטה מלאה על לוח הזמנים שלהם", כמו מנהלים בכירים שעובדים במשרות שבהן שעות העבודה אינן מפוקחות. 

ההתפתחות הזאת היא חלק מהקריסה של מודלי עבודה ישנים, שכללו לרוב עבודה במשרד משותף מתשע עד חמש. בפינלנד, שיעור החברות המציעות לעובדים להגיע מאוחר או מוקדם, להתאים את העבודה לזמן שלהם, עומד על כ-92%, לפי סקר שבוצע עוד ב-2011. ביפן, לעומת זאת, הוא עומד על 18% בלבד. ביניהן ניצבת ארה"ב, עם כ-50% מהעסקים המציעים גמישות כלשהי. הממשלה הבריטית, לדוגמה, השתכנעה בעשור האחרון ששעות עבודה גמישות הן מרכיב התורם לכלכלה ולרווחה, וקידמה חקיקה המאפשרת זאת. חברות ענק כמו וירג'ין או PWC אימצו בשמחה את האפשרויות החדשות. בבריטניה, שיעור העסקים המציעים שעות עבודה גמישות עומד על 72%, לפי BBC.

היתרונות לעובדים ברורים. אם העבודה והמעסיק מאפשרים, הם מסוגלים להתאים את העבודה לחיים האישיים שלהם, ולשמור על איזון בין העבודה למשפחה שתורם לאיכות חיים רבה יותר. כבר כיום ממוקמת פינלנד באחד המקומות הראשונים ב-OECD מבחינת אחד המדדים העיקריים לאיזון זה (Work-Life Balance), כשרק 4% מהאוכלוסייה מוגדרים כמי שעובדים "שעות ארוכות מאוד מדי שבוע" (יותר מ-50 שעות), לעומת ממוצע של 12% בארגון (ו-15% בישראל). שיעור האבטלה בה נמוך.

אולם מחקרים אחרונים מראים שישנם יתרונות גם למעסיקים מסוג כזה: העובדה שהעובד מרגיש חופשי מובילה לכך שאינו צפוי לעזוב את עבודתו בגלל שחיקה או הרגשת מיאוס, והתפוקה שלו אף עשויה לגדול. מחקר שנעשה לגבי מגזר הטכנולוגיה הבריטי מצא כי שעות עבודה גמישות מעלות את המוטיבציה של העובדים להיות יעילים יותר ב-89%. ובנוגע להשפעה של עבודה מהבית: מחקר שנעשה באוניברסיטת סטנפורד על עובדים ב"קול-סנטר" סיני מצא כי שעות עבודה גמישות ואפשרות לעבוד מהבית הגבירו את התפוקה שלהם ב-13%, לעומת מי שהיו במרכז עצמו, והיו כרוכים בפחות ימי מחלה.

מעבדה של תחום העבודה

הסיבה לעדכון החוק הנוכחי היא ניסיון של פינלנד להמשיך לטייב את תנאי העבודה בה, בין השאר מתוך רצון להיות חממה טכנולוגית עולמית ולהתחרות בשוקי עבודה דינמיים בארה"ב ובאירופה. אף שבמדינה חיים רק 5.5 מיליון בני אדם, היא מככבת במגזר הטכנולוגי. בעבר הייתה זו נוקיה שהחזיקה את הענף הזה על כתפיה. מאז היא נחלשה משמעותית, אך חברות אחרות הפעילות בנוף ההייטק האירופי צצות מהלסינקי. האחרונה שבהן, שפועלת גם בישראל בחודשים האחרונים, היא חברת משלוחי המזון וולט.

שיקולים תרבותיים מאפשרים את הרפורמה הזו בפינלנד, אך לא במקומות אחרים. כמו המודל הסקנדינבי כולו, הפועל בהצלחה בדנמרק, בשבדיה, בפינלנד ובנורבגיה, הבסיס להצלחה הוא אמון גבוה של התושבים זה בזה, וחוסר סובלנות כלפי מי שמנצל את המערכת ועובר על החוקים. כלכלנים הראו בעבר כי יישום המודל הסקנדינבי, הכרוך בחלוקה מחדש של המשאבים בעזרת מסים גבוהים, יביא ל"קריסת-מערכות" במדינות כמו יוון, שבהן אין לכידות חברתית גבוהה, אין אמון רב אחד בשני ואפילו יש הבנה ונכונות להעלמות מסים ול"עבודה על המערכת".

החוק הפיני אושרר במתכונתו הנוכחית בחודש שעבר, לאחר שנוסח במשותף על ידי ארגוני עובדים וארגוני מעסיקים, בתיווך המערכת הפוליטית. למעשה, הוא יוצר בקיעים במצב התעסוקתי המוסכם שנוצר לאחר עשורים של משא ומתן קיבוצי בין העובדים למעסיקים, ויש מי שחוששים שהוא פורם את ההגנה שהוענקה לעובדים ברחבי המדינה. לכן, יש גם מי שמתנגדים לשיטה המוצעת, בנימוק שעבודה מהבית נוטה "להימרח" על פני שעות רבות יותר, והיא עשויה להוביל - במקום שעות עבודה מוגדרות ותחומות - לעבודה מסביב לשעון.

בשנים האחרונות הפכה פינלנד לסוג של מעבדה בתחום העבודה, בין השאר כשביצעה ניסוי שכלל הכנסה גלובלית למובטלים (למעשה: דמי אבטלה ללא צורך להתייצב בלשכה). היא גם מעניקה לפי חוק כ-30 ימי חופשה בתשלום בשנה. כעת, היא צפויה לסמן את הכיוון לעתיד גם בתחום הגמישות בעבודה, ובחינת השאלה אם החוקים החדשים ייצרו שונות גבוהה בשעות העבודה ובמקום העבודה של עובדים במדינה, וכיצד הדבר ישפיע על הרווחה האישית של התושבים, על הפריון במדינה ועל התחרותיות העסקית בה.