"ידעתי שהמערכת תהדוף את הביקורת, ובכל זאת הייתה לי תקווה": שר המשפטים אמיר אוחנה בטור מיוחד

כאשר החלטתי לקיים את מסיבת העיתונאים ולשאת בה ביקורת נוקבת נגד התנהלות גורמי אכיפת החוק, ידעתי שהמערכת תעשה הכול כדי להדוף את הביקורת. כך קורה תמיד. ובכל זאת, הייתה לי תקווה קטנה שאולי הפעם, רק הפעם, ניסיונות ההדיפה האוטומטיים יפנו את מקומם לאוזן קשבת, ללב פתוח ולנפש חפצה, מסיבה אחת - הפעולות שלהן קראתי הן חיוניות לחיזוק אמון הציבור במערכת.

ידעתי שיהיו מי שיאמרו כי מדובר בנאום חסר תקדים, דברים שמעולם לא נאמרו כמותם, ושאין להם אח ורע. ובכן, למי שפספס או בחר להתעלם, חלק גדול מהדברים שהבאתי היו בשם אומריהם: ציטוטים פרי עטם של נשיא המדינה (שפרסם את הדברים בעודו יו"ר הכנסת), השופטת המוערכת הילה גרסטל ופרופ' רות גביזון. היה אח - והיה רע.

אך אם אין די בכך, היועץ המשפטי לממשלה יודע היטב עד כמה פעולות אלה דרושות. הוא הרי חווה זאת על בשרו. בדבריי, ביקשתי ממנו לפעול בדיוק כפי שהוא עצמו דרש מהיועץ המשפטי לממשלה דאז, יהודה וינשטיין,  לחקור ולבדוק מניין מגיעות ההדלפות השיטתיות והמרובות שפגעו בסיכוייו שלו למשפט צדק ולהליך הוגן במסגרת "פרשת הרפז".

טענות קשות על המשטרה והפרקליטות דוגמת "התנהלות שערורייתית", "חקירה אומללה" שמתחילתה "הדליפו גורמי החקירה הדלפות פסולות ואסורות של חומרי החקירה... שעליהן נסמכו חלק בלתי מבוטל מן הדיווחים באמצעי התקשורת שהגיעו עד כדי סילוף ועיוות מגמתי של אירועים וגרימת נזק בלתי ישוער", ולנוכח "האינטנסיביות והמגמתיות של ההדלפות... לא היה מנוס מן המסקנה הקשה שלפיה מדובר בהתנהלות מכוונת שנועדה לפגוע ולהפעיל לחץ פסול על מקבלי ההחלטות". אלה הן אינן טענות של מאן דהוא משנת 2019, אלא טענותיו של מנדלבליט מעתירתו בשנת 2015.

אם נצרף לכך את העובדה כי ביקורת על פרקליטה בכירה שהתנהלותה "מעלה חשש כבד לפיו עניינו של העותר לא נבחן על ידה באובייקטיביות וללא משוא-פנים... יש אפוא לחשוש שמא המטרה שעמדה לנגד עיניה הייתה השפעה על עתידו המקצועי", שייכת גם כן לאותו העותר - נתקשה להבין היכן הוא אותו מנדלבליט שאמר דברים אלה? הייתכן שזה הוא היועץ המשפטי לממשלה שכתב אז את הדברים הללו וכעת חוסם בגופו חקירה מאותו הסוג שדרש אז?

הייתכן שמבקשים מהציבור להאמין כי רק במקרה אחד ויחיד נפלו פגמים שיש לחקור ולהוקיע מן התרבות הארגונית של גורמי אכיפת החוק, וטענות נוספות מסוג זה אין יותר להשמיע והן בבחינת "הסתה"? במלוא הכבוד, אינני סבור כי טענה זו משרתת את טובת המערכת ומחזקת את אמון הציבור בה - נהפוך הוא.

אם נתמקד בסוגיית ההדלפות, רק לפני כמה ימים כתב נציב תלונות הציבור, השופט (בדימוס) דוד רוזן, על מייצגי המדינה בערכאות כי "הדלפות מחדרי חקירות וממשרדי רשויות מדינה הפכו לתופעה רחבת-היקף, ונראה שאף לא יהיה מופרך לטעון כי מדובר במכת מדינה... ההדלפות פוגעות בתדמית עובדי הציבור, בטוהר שיקוליהם ובניקיון-כפיהם... במקרה דנן הוחוור כי ההדלפה מקורה באנשי משטרה מוגדרים וידועים... לא ניתן להותיר האירוע ללא חקירה של ממש לצורך הצבת גדרות חדות וברורות, ולו למען יראת הדין לעתיד". הגם שהמכתב עסק בתיק חקירה אחר, האמירה הספציפית הזו מעידה, כעיניכם הרואות, על תופעה רווחת בקרב רשויות האכיפה.

בכנס המתמחים של משרד המשפטים, שנערך יום בלבד לאחר דבריו של רוזן, טען פרקליט המדינה שי ניצן כי ההנחה שיש הדלפות מהפרקליטות היא "נטולת יסוד", וכי חומרי גלם דלפו רק לאחר שיצאו מרשותם. כמה זלזול באינטליגנציה ובזיכרון. הלוא שלוש שנים שאנו שומעים כמעט מדי ערב, כמעט בכל ערוצי התקשורת, ציטוטים מפורטים והקלטות מחדרי החקירה.

זאת יש לדעת: עד ההחלטה על קיום שימוע, כלומר לפני מספר חודשים, לא היה בידי עורכי הדין של ראש הממשלה אף לא נייר מחומר החקירה. בשלב זה, על-פי חוק, אין מעבירים את החומרים לצד השני, והם מצויים בידי המשטרה והפרקליטות המלווה בלבד. מניין ההדלפה? אם לא נחקור, איך נדע? והבדיקה, אגב, היא די קלה. פוליגרף, פלטי שיחות, תשאול. בסך-הכול כמה עשרות אנשים היו חשופים לחומר החקירה, ולא קשה לאתר מי הדליף.

ישנה תפיסה שלפיה אסור לשר לבקר את המערכות שעליהן הוא אחראי. הפוך: מותר, רצוי ואף כדאי ששר, כל שר, יצביע על כשלים ויבדוק את המערכות הללו. זה בדיוק התפקיד שלנו ואחת מהסיבות לכך שהציבור שלח אותנו לבצע את תפקידנו. הגישה כי שר צריך לשמש כיו"ר ועד העובדים של משרדו, ובכך לבלום שינויים נדרשים אם אינם נוחים לעובדי המשרד, היא אחת מן הסיבות שהגענו עד הלום. הביקורת תמיד "לא עניינית", תמיד "בעיתוי לא מקרי" ותמיד "בעלת אינטרס". אני לא שר המשפטים הראשון שנתקל בהתקפות מסוג זה.

חשוב לי להבהיר כי בניגוד למה שניתן להבין מתגובת בכירי המערכת, ובניגוד למה שסיפרו לכם עיתונאים וכותבי טורים מושחזים יותר או פחות - מערכת המשפט יקרה לי, לא פחות משהיא יקרה לליבם. כנראה יותר. העובדה שעמדתי הביקורתית נותרה עקבית לאורך שנות היכרותי הרבות עם הפרקליטות שבה התמחיתי ומולה פעלתי כעורך דין במשך שנים, ניתנת לבדיקה ולבירור.

הקפדתי לבקר את מערכת המשפט עוד הרבה לפני שמוניתי לתפקיד שר המשפטים, עוד לפני חקירות ראש הממשלה ועוד לפני שנבחרתי לכנסת. אני מבטיח להמשיך ולעשות זאת ככל שאמצא לנכון - למען חיזוק אמון הציבור במערכת.

הסקר שמפורסם באכסניה מכובדת זו, המעיד על ירידה באמון הציבור במערכת המשפט בקרב 44% מהנשאלים, מלמד כי לא רק שיש צורך בביקורת, אלא בתיקון שחייב להגיע בעקבותיו.

לסיום, ידעתי שהציבור כמה לקריאה שלי, ושהוא רוצה מערכות אכיפת חוק שיפעלו ביושר, בהגינות, בטוהר מידות ובמקצועיות. ידעתי שהציבור מאס ב"פרקליטות שבתוך הפרקליטות" וצמא לשינוי. הסקר שפרסם לאחר מכן העיתונאי עמית סגל ב"ידיעות אחרונות", שהצביע על כך ש-57.7% מסכימים עם העובדה הזאת, הבהיר לי שדבר אחד לא ידעתי - לא ידעתי עד כמה.

הכותב הוא שר המשפטים