תושבי אילו ערים בישראל מובילים במיחזור?

תאגיד המיחזור תמיר פרסם את מדד הערים הממחזרות בישראל • אילו רשויות מפרות את החוק ולא מציבות פחי מיחזור? • מומחים מבהירים כי מיחזור הוא תהליך יקר ומורכב המהווה פתרון רק לחלק מהפסולת, ויש לנקוט צעדים משמעותיים שיובילו להפחתת הפסולת במקור

פחי מיחזור של תאגיד תמיר / צילום: יח"צ
פחי מיחזור של תאגיד תמיר / צילום: יח"צ

תושבי אליו ערים מובילים במיחזור? תאגיד "תמיר", האמון על איסוף האריזות והעברתן לתהליכי מיחזור שונים, מפרסם היום (ג') את מדד הערים הממחזרות בישראל, המדרג את הרשויות שתושביהן מפרידים את כמויות האשפה הגדולות ביותר וכן מפרידים באופן נכון המאפשר מיחזור.

בקטגוריית הערים הגדולות (מעל 20 אלף משקי-בית) מובילה גבעתיים, הממוקמת במקום הראשון עם איסוף ממוצע של 330 גרם אריזות נטו לשבוע למשפחה (משקל אריזה ממוצעת כ-20 גרם). בקטגוריה זו תל-אביב והרצליה נמצאות במקומות השני והשלישי. העיר אריאל מובילה את המדד לערים הקטנות (עד 20 אלף משקי-בית) עם הפרדה של 410 גרם למשפחה לשבוע. גבעת שמואל, יהוד-מונסון שכנתה ממזרח וגם אילת הן הערים הבאות בתור בקטגוריה זו.

המובילה מבין המועצות האזוריות היא עמק חפר עם נתון של משקל אריזות העומד על 1.19 קילו ממוצע למשק-בית. פוטנציאל האריזות למשק-בית הוא כ-2 קילו אריזות בשבוע למשפחה, וגם מועצה אזורית עמק יזרעאל וחבל אילות מגיעות לביצועים גבוהים בהפרדה איכותית של פסולת אריזות.

כפר ורדים היא המובילה מבין המועצות המקומיות עם כחצי קילו בממוצע למשפחה לשבוע. לאחריה היישוב הצפוני בישראל, מטולה, ואחריהן המועצות המקומיות יסוד המעלה וגני תקווה.

ב-101 רשויות מקומיות בישראל, בהן מתגוררים יותר מ-2.5 מיליון תושבים, מוצבים פחי מיחזור כתומים, המאפשרים הפרדת פסולת אריזות כך שזו תועבר למיחזור. 

המדד נבנה על-פי נוסחה שמשכללת נתוני איכות וכמות הפסולת למדד אחד; כל משאית שאוספת פחים כתומים נשקלת בכניסה לתחנת המיון של תמיר, ולפני תהליך המיון נדגמת הפסולת סטטיסטית על-פי התקן ומרכיבי הפסולת השונים בתוך "הזרם" הכתום שמגיע מכל רשות ורשות נבדקת. לאחר שלב הדגימה עוברת הפסולת למיון לשבעה חומרים שונים: שקיות פלסטיק, מתכת, קרטוני משקה, קרטון, פלסטיק מסוג פט (בקבוקי משקה), פלסטיק קשיח (חומרי ניקוי וטואלטיקה לדוגמה) ומיקס פלסטיק. כל חומר נכבש לקובייה דחוסה ומועבר למפעל מיחזור.

בתאגיד תמיר מציינים כי פסולת האריזות שנאספה בפחים הכתומים בחמש שנים האחרונות שוות-ערך ל-700 מטוסי בואינג 747 מלאים בפסולת - שנשלחו לטיפול ומיחזור במקום להטמנה. עם זאת, נכון לעכשיו, למרות שהתושבים עצמם משתמשים בפחי ההפרדה, לא בכל הרשויות המקומיות מוצבים פחי מיחזור. ראשי הערים של ירושלים, אשדוד, בני-ברק, ראש-העין, קריית אתא, נהריה ועוד לא ממהרים להכניס לשטח העיר את פחי המיחזור, למרות חוק האריזות המחייב כבר מ-2013 את הרשויות לפרוס פחים ולדאוג לפנות את הפסולת המופרדת באמצעות קבלנים או בעצמם.

למרות השנים הרבות שחלפו, רק לאחרונה הוציא המשרד להגנת הסביבה התראה על כוונת קנס לעיריית ירושלים (לדברי המשרד, אם בשבועות הקרובים לא תהיה התקדמות בנושא, יושת על העירייה קנס כספי. נכון לעכשיו אין התקדמות במשא-ומתן של העירייה מול תאגיד תמיר, כשזו גוררת רגליים ביישום מזה שנים). בנוסף, התראות נוספות נשלחו לעת עתה לחלק מהרשויות.

"תהליך הפרדת האריזות מחייב שותפות מלאה של יצרנים ויבואנים, רשויות מקומיות ותושבים", אומר רני איידלר, מנכ"ל תאגיד תמיר. "הרשויות המציבות פחים כתומים הוכיחו כי שיתוף-פעולה כזה של פריסת תשתיות בשילוב עם הסברה וחינוך, יחד עם תמיר ומעורבות תושבים, מביא להצלחות, מסייע לכלכלה מעגלית וכמובן עוזר לשמור על הסביבה".

67% מתוכלת הפח הכתום מועברת למיחזור

תהליך המיחזור איננו פשוט. הוא מסורבל, יקר, וגם לו יש השלכות סביבתיות כגון פליטת גזי חממה, שימוש במשאבים דוגמת מים ועוד. יתר על כן, בישראל קוברות הרשויות 80% מהפסולת, וגם לא כל האריזות המועברות למיחזור אכן מגיעות בסופו של דבר לתהליך - 67% מתכולת הפח הכתום אכן מועברת למיחזור.

"צריך לזכור שמיחזור הוא פתרון קצה, וככזה הוא מגיע לאחר שעשינו שימוש בחומר ובמשאבים והשלכנו אותם לפח. לכן הפחתה במקור היא פתרון יותר פשוט, יותר זול ויותר ידידותי לסביבה", אומר פרופ' עדי וולפסון, מרצה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון. "כמו כן, צריך לקחת בחשבון שמיחזור הוא לרוב תהליך שצורך משאבים רבים, כגון אנרגיה ומים, וגורם לפליטות של מזהמים לאוויר, לים וליבשה. למרות ניסיונות רבים לאורך השנים, המודעות למיחזור בקרב האזרחים בישראל נמוכה יחסית, אך גם התשתיות למיחזור לא מספיקות, ואין מספיק מפעלי מיחזור בארץ".

"על-פי הנתונים שמפרסם תאגיד תמיר, ממוצע האיסוף של הרשות המצטיינת, עיריית גבעתיים, הם כ-7.7 פרומיל (0.77%) מכמות הפסולת הכוללת, ומדובר בכמות זניחה ביותר", אומרת ד"ר שירה דסקל, מומחית לכלכלה ולרגולציה סביבתית, מרצה וחוקרת במרכז הבינתחומי הרצליה. "מנגד, מערך האיסוף והפינוי של הפחים הכתומים הוא מערך יקר מאוד, עלות האיסוף והפינוי לטון פסולת אריזות יכולה להגיע לפי 3 עד פי 10 מהאיסוף והפינוי של פסולת מעורבת, וזאת ללא פתרונות מיחזור מספקים בישראל, כך שחלק לא מבוטל מהפסולת מיוצא לחו"ל.

"כמו כן, יש לקחת בחשבון שלאיסוף ופינוי בסבבים נפרדים על-ידי רכבים ייעודיים ישנו גם מחיר סביבתי. במקרים רבים הפחים מוצבים על מדרכות במרחב הציבורי ומהווים מפגע (חסימת מדרכות וחניות) ופגיעה בחזות הנוף העירוני, מטרדי רעש, תנועה וזיהום אוויר עקב תוספת סבבי פינוי ברכבים הייעודיים וכמובן פעולות המיון וההפרדה שמתבצעות על-ידי התושבים".

מה הפתרון שהמדינה צריכה לקדם כעת?

"על מדינת ישראל להרחיב את תשתית הטיפול בפסולת, ובפרט לכלול פתרונות של הפקת אנרגיה מפסולת (Waste to Energy) שמצויים בשימוש במדינות מפותחות בעולם. באירופה, למשל, מתקנים מתקדמים להקפת אנרגיה מפסולת מצויים במרכזי ערים ומספקים גם תשתית מקומית לטיפול בפסולת וגם מקור לייצור חשמל וחום. במקביל, יש כמובן לקדם את הגברת המודעות להפחתת פסולת במקור".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988