וגר בומר עם מילניאל: האם המגפה תקדם סולידריות בין-דורית?

המבוגרים שהתעלמו ממשבר האקלים שמטריד את הצעירים מבקשים מהם עכשיו להישאר בבית בגלל מגפה שפוגעת בעיקר בקשישים • האם בתום ימי הקורונה, ייפול האסימון לדורות הבוגרים והם יבינו שעתיד כדור הארץ מחייב אחריות הדדית

משפחה איטלקית מאלתרת עם כלי בית נגינה ביחד / צילום: Peter Nicholls, רויטרס
משפחה איטלקית מאלתרת עם כלי בית נגינה ביחד / צילום: Peter Nicholls, רויטרס

"מה שהבומרים מרגישים עכשיו לגבי וירוס הקורונה, זה מה שבני דור המילניום מרגישים לגבי שינוי האקלים כל הזמן", צייץ בטוויטר מת'יו מיילס גודריך, צעיר תושב ברוקלין, וגרף 400 אלף לייקים ו-800 תגובות. הוא ביטא בכך תחושה משותפת לצעירים רבים - אף אחד לא הקשיב להם כשהם דיברו על "המשבר שלהם", ופתאום בא נגיף הקורונה ומצפים להם להקריב קורבנות כדי לטפל במשבר שמשפיע במיוחד על דור המבוגרים.

כך ניסח את המתח הבין-דורי אחד הצעירים, באופן בוטה למדי: "הבומרים דאגו שלא יהיה לנו עתיד ועכשיו הם גומרים לנו את כל מה שנשאר כדי שהם לא ימותו. אלה אנשים שנולדו לעולם סוציאליסטי, לא הייתה להם דקה של חוסר ביטחון אמיתי לגבי עתידם. ואז הם פירקו הכול. כשהגיע תורנו, סולידריות היא היום מילה גסה, שצריך להיבהל ממנה. ומשבר האקלים? הוא לא בעיה שלהם. הם כבר לא יהיו פה. אבל כשהם צריכים את ההתגייסות שלנו, הפוליטיקאים מטעמם פשוט כופים אותה עלינו".

האם משבר הקורונה יכול להיות נקודת מפנה שתאפשר טיפול יעיל גם במשבר האקלים?

מה שלא עשו הסארס ושפעת החזירים אולי תעשה הקורונה| שני אשכנזי, דעה

כמיהה של צעירים לסולידריות גלובלית

בגרסאות קודמות שלו, המתח הבין-דורי התמקד בשוק העבודה: מצד אחד בני דור הבייבי בומרס (בני 65 ויותר כיום) ודור ה-X (בני 45 ויותר) טוענים כלפי המילניאלרס, המכונים גם דור ה-Y, שהם מרוכזים בעצמם והפכפכים, ומצד אחר הצעירים מרגישים שמזלזלים בהם, שהמבוגרים תופסים את מקומות העבודה הטובים ולא נותנים הזדמנות.

המלחמה הזאת כבר הניבה את קריאת הזלזול "אוקיי בומר", הנשמעת בכל פעם שאדם מבוגר מעיר ש"פעם היה טוב יותר". כעת, המשבר הציף במרתפי האינטרנט האפלים כינוי חדש לווירוס - Boomer Remover, המבטא שביעות רצון תיאורטית מכך שקיים וירוס שפוגע בעיקר בשכבה המבוגרת ביותר, זו שעלויות הטיפול הרפואי בה שותות את התקציבים הממשלתיים, זו שנהנית עדיין מפנסיה מכובדת, וזו שעדיין מקבלת את ההחלטות ברוב הממשלות בעולם.

הדברים האלה מבטאים כעס בין-דורי עקרוני. בשטח, כשמסתכלים על המתרחש בישראל ובעולם, מתגלות מחוות סולידריות רבות של צעירים ביחס לדור המבוגר - אם באופן פרטי, בדאגה להורים ולסבים ובהקפדה על הוראות הריחוק החברתי, ואם ביוזמות לעזרה בקניות ובטיפול באוכלוסייה קשישה. אבל כמו שנשים וגברים יכולים לאהוב את בני זוגם ובמקביל להילחם את מלחמת המינים, כך גם במלחמת הדורות, הכעס הוא כללי.

הטרוניה הבין-דורית נחבאת אפילו במשפטים תמימים כמו "תודה לך וירוס הקורונה, שלימדת אותנו משהו", המבטאים איזו כמיהה לכך שהעולם שאחרי הקורונה יכבד יותר את הטבע ויתרגל לחיים של סולידריות גלובלית - פחות תעופה, פחות נהנתנות, אולי יותר צמחונות.

האם זה באמת יכול לקרות? בהכללה, הבומרים אכן מתעניינים פחות במשבר האקלים שנראה להם רחוק. אבל כעת נכפה על כולנו שינוי התנהגות מפתיע, שהשפעותיו על הסביבה מדידות וניכרות. במקביל, בני הדור המבוגר מבינים שהצעירים מתבקשים להישאר בבית כדי למנוע בעיקר תחלואה שלהם. האם הם יראו הקבלה כלשהי בין המשברים? האם הם יהיו מוכנים לשנות את דרכיהם כאות סולידריות עם הדורות הבאים?

התירוץ של הכלכלה הישנה

ד"ר רענן רז, אפידמיולוג סביבתי בבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה, לא אופטימי. "אני חושב שאחרי שהקורונה תהפוך לאירוע מנוהל, תוסט תשומת הלב למשבר הכלכלי. הנה, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כבר מנצל את ההזדמנות להציע הקלות לחברות הנפט בעקבות ירידה חדה במחירי הנפט, וגם בישראל כבר מדברים על הקלות למפעלים בתחום הסביבה, כדי שהכלכלה תשרוד. הקורונה תיתן תירוץ חדש לכך שהכלכלה, כמו שאנחנו מכירים אותה, היא הדבר הכי חשוב.

"זה חבל, כי אני כן חושב שיש הקבלה בין שני המשברים, מבחינת הצורך שלנו להקשיב למומחים. כשהקורונה עדיין הייתה רק בסין, היו אלה האפידמיולוגים של המחלות המידבקות שהזהירו מפני האופן שבו המחלה תתפשט בכל העולם במהירות רבה ותגרום למקרי מוות רבים. אבל אפידמיולוגים של מחלות מידבקות הם מיעוט אפילו בין האפידמיולוגים, ואחרים, כמוני, לא קלטו עדיין את גודל האירוע ואמרו, 'אבל מתים כל כך הרבה מזיהום אוויר, למה לא עושים מזה רעש גדול יותר?'. לא שזה לא נכון, אבל כשמקרי התמותה באים בצבר כזה - ברור שפוליטיקאים לא יכולים להתעלם והם חייבים להגיב במהרה.

"בסופו של דבר, המומחים בתחום צדקו, ובמקומות שבהם לא נקטו צעדים מספיק מהר, התוצאה היא קריסה של מערכת הבריאות, שמתבטאת במאות מקרי מוות ביום המיוחסים להשפעה הישירה והעקיפה של הקורונה. רק אחרי שראו מה קרה באיטליה, רוב האנשים הפסיקו לזלזל".

לדברי רז, להבדיל מזיהום אוויר או אפילו עישון, כשמגיע נגיף, קל מאוד לומר שאדם מת מאותו נגיף. במצב שבו הקשר בין המוות לגורם הסביבתי פחות ישיר, קל יותר לקובעי מדיניות להתעלם מתחלואה ומתמותה "סטטיסטית", למשוך את הזמן ולדחות את ההיערכות.

"אפילו היום, אפילו כרגע, השפעות האקלים הן עניין הרבה יותר בטוח וברור מאשר המשך ההשפעות של הקורונה", הוא אומר. "זה וירוס חדש ויש הרבה דברים שאיננו יודעים לגביו. לגבי אסון אקלימי - אנחנו די בטוחים. כלומר, אנחנו לא בטוחים בדיוק בלוחות הזמנים ובתרחיש המדויק שבו הוא יתממש, אבל די ברור שאנחנו דוהרים לתוך קיר. ועדיין יש אנשים שאינם מומחי אקלים, אבל חושבים שהם יודעים טוב יותר מהמומחים. סבלנו כבר בחורף הזה מאירועי אקלים קיצוניים, אפילו בישראל, אבל האם משהו רציני נעשה כדי לטפל בגורמים לכך? סביר להניח, ודאי בישראל, שמעטים בלבד יתחשבנו עם הפוליטיקאים על נושאי אקלים וסביבה בבחירות הבאות".

"אין ספק שמגפת הקורונה היא קריאת השכמה", אומרת פרופ' אופירה אילון, ראש תחום איכות סביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון והחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, "אבל חשוב להגיד שבעוד שמדובר במשבר המאיים על כל המדינות באותה צורה, משבר האקלים יפגע במדינות שונות באופנים שונים - באחת שיטפון ובשנייה בצורת ובאחרת שריפות וגלי קור. אז יהיה קשה ללמוד מהקורונה איך לפעול במשותף כעולם גלובלי אחד, אבל אנחנו כן יכולים ללמוד ממנה איך להכין את מערכת הבריאות לאסונות, ואיך להיות קהילתיים, כי היכולת של השלטון המרכזי לסייע היא מוגבלת ורשת הביטחון האמיתית היא הקהילה.

פרופ’ אופירה אילון / צילום: ירדן אילון

"כדור הארץ שלנו הוא הטיטאניק, הוא הולך ישר לתוך אסון ברור. כדי להזיז את ההגה אנחנו צריכים המון שכל, כוח פוליטי וכסף. איפה המנהיגים שיכולים לעשות את זה? אולי באירופה המנהיגים מודעים ומנסים, אבל איזה כוח יש להם לעומת ארה"ב, לעומת סין?".

הסינים לא ישנו את דרכם? הם הרי חטפו ראשונים.

"מה זה 60 מיליון איש בסגר בסין לעומת 1.2 מיליארד? זו מכה קלה בכנף עבורם. והנה כבר התעשתו ושולחים לכל העולם מכונות הנשמה ומסכות, לפעמים באיכות מפוקפקת. מבחינת מערך הייצור של סין, איכות מפוקפקת זה מצוין - זה אומר שמחר יקנו חדש. והנה טראמפ כבר מבטל את ההקלות לרכבים חשמליים".

אבל זה יחזור אליהם. אם העולם לא היה חסין מווירוס סיני, סין לא חסינה מווירוס עולמי.

"זה יחזור אל הסינים. זה יחזור אל כולנו. אנחנו עוד נכה על חטא שלא הסטנו את ההגה בזמן".

אולי השינוי יבוא דווקא מדור האיקס

ד"ר תרצה יואלס, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, מצטרפת להערכה שיהיה קשה לשנות את דרכם של דור המבוגרים ביחס למשבר האקלים. היא מעריכה שהם לא יראו את הקשר - לא את האנלוגיה של הסולידריות הבין-דורית ולא את עצם העובדה שבריאות כדור הארץ מפחיתה את הסיכון למגפות חמורות.

"בני הדור המבוגר לא מיומנים לחשוב בצורה מעורפלת. הם צריכים לראות הוכחות בשטח. כשמאשימים אותם במצב הכלכלי או התעסוקתי של הצעירים או במצב הסביבתי, התגובה המיידית היא לא להקשיב אלא להגן על עצמם. זה אנושי. הם עושים זאת על ידי תקיפת הדור הצעיר. לדבריה, אפילו קשה להם להודות בכך שכל הציבור בסגר בעצם עבורם. "הם אומרים, 'אנחנו עברנו הרבה, אנחנו לא פוחדים. אלה אתם שפוחדים עלינו, זו הממשלה שמגבילה אתכם".

יואלס לא מופתעת מכך שהקורונה החריפה את המתח הבין-דורי. "מצבים של חרדה מקפיצים פאשיזם, קסנופוביה, והפעם המאבק הוא בין הדורות", היא אומרת. "המילניאלס חרדים מאוד למצבם הכלכלי, והם כועסים, גם אם לא תמיד מפנים את הכעס לכל הדור המבוגר. הם דואגים מעתיד רע, מרגישים שאין להם גב. הם כבר כמה זמן מרגישים שהם על המזבח ולא ברור להם לטובת מה בדיוק זובחים אותם. ועכשיו זה מחמיר, אם כי זה לא כך בכל המדינות".

יואלס מבדילה בין הבומרים לבני דור האיקס, שלדבריה תקועים כסנדוויץ' בין שני המשברים: הם לוקחים ברצינות את הנגיף ולוקחים ברצינות גם את משבר האקלים וקריסת מנגננוני הביטחון הכלכליים בעתיד. הם מבינים, באופן מוחשי יותר מהבומרים, שגם אם הם לא ייפגעו, זה יתפוס את ילדיהם.

לדעת יואלס, אם יבוא שינוי בעקבות משבר הקורונה, הוא יבוא מהדור הזה. ודווקא בקרבו היא מזהה מסרים של "הווירוס הזה הוא כדור הארץ שמנסה להגיד לנו משהו'".

פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג והיסטוריון מאוניברסיטת חיפה, שכתב עם בת זוגו תמר ספר על דור ה-Y והחודש יצא לאור ספרו "כל שקרי האקדמיה", סבור שמשבר הקורונה עשוי לקדם התנהגויות סולידריות ביום שאחריו. "הוא יהיה כנראה מאיץ של מגוון מגמות שהתחילו עוד קודם לו ונתקלו בחומות של קיפאון, קיבעון, אדישות, בורות", הוא אומר. "יהיה בו לקח שקשור בהתערבות האדם בטבע. הוא יחדד את המסר שכולנו בעולם הזה מחוברים זה לזה, יותר מאי פעם.

"אפשר להעריך שיואצו מגמות שבני דור המילניום מנסים לקדם כבר שנים, כמו שעות עבודה גמישות, עבודה מהבית ולמידה גמישה. הילידים הדיגיטליים פשוט משתעממים למוות בכיתות, אבל האוניברסיטאות המשיכו לדבוק במודל הישן והמקובע של הרצאה פרונטלית ותואר מותנה מוסד. אז כמו בתחומים האלה, אני מאמין שגם בתחום הצריכה, המשבר כופה שינוי על השמרנים. המשבר כפה על כולנו 'ויפאסנה צרכנית'. אני מאמין שדיאטת הקניות שנכפתה עלינו תהווה מקדם לשינוי חברתי. מדובר בשינוי כפוי וטראומתי שיכול ללמד אותך שאתה יכול לא לקנות במשך שבועות, להשתמש במה שיש כבר בבית, למחזר או פשוט לחוות את המחסור ולהצטמצם".

לדברי אלמוג, צעירים ברוב מדינות המערב "החליפו את עמודי האש הישנים, כמו הלאומיות הטוטאלית והסוציאליזם, בעמודי אש חלופיים, ואחד מהם הוא העמוד הירוק. זה חדר אליהם בבית הספר, בתוכניות הטלוויזיה וכמובן באינטרנט. הקיימות, הצמחונות והטבעונות, ההגנה על החי והצומח - כל אלה סיפקו לבני הדור הצעיר אפיק חדש של הצטיינות ערכית, ואנשים צעירים תמיד רוצים להצטיין במשהו ולעלות בו על הזקנים. זו אחת הסיבות לכך שאם ברוב התחומים הצעירים חיים כאילו אין מחר, בתחום משבר האקלים הם דווקא מתעקשים, ובצדק, לראות את המחר ולהגן עליו".

לחלק מבני הדור הזה, אומר אלמוג, כבר נולדו ילדים. במשבר הזה הם נדרשו לקחת אחריות מלאה לא רק על צאצאיהם, אלא במידה מסוימת גם על ההורים ועל הסבים. "הם קיבלו טעימה ממה שיקבלו כשיהפכו לדור הסנדוויץ' באופן מלא. הם אמנם לא יחזירו את הגלגל לאחור, אבל הם ייצרו לעצמם יותר ביטחונות, כולל כספיים". לעומת זאת, רבים אחרים יאמרו לעצמם, החיים כל כך כאוטיים, והסכנה אורבת בכל פינה, עד שאין בכלל טעם לדאוג לדבר מלבד להווה ולעצמי.

פרופ’ עוז אלמוג / צילום: יח"צ

ערבות הדדית, אבל מקומית

פרופ' יניב פוריה, ראש המחלקה לניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן גוריון, מעריך שנראה התכנסות גדולה יותר לתוך השבט. לדבריו, גם בני דור המילניום, שבהעדר ביטחון כלכלי התמקדו ברכישת חוויות ונסעו עד סוף העולם "כדי להשתתף במסיבה עם כמה שיותר אנשים מכל העולם, או כדי לחיות עם המקומיים בכפר שלהם ולאכול יחד איתם את מרק העטלף האותנטי", ישנו ממנהגם.

"החוויה שבה השייכות הדורית היא הדומיננטית אבל הלאום הוא לא רלוונטי תשתנה", אומר פוריה. "נראה יותר התכנסות לתוך השבט, יותר תיירות מקומית, יותר רצון לחבור לאנשים שהם כמוני, שאני מרגיש שאני יכול לסמוך עליהם. כבר לא מנסים כל דבר. כבר לא מזמינים את המוצרים דווקא מהצד השני של העולם, אלא מהשכן, דווקא כדי לעזור לו".

לשינויים הללו יהיה אולי גם פן אופטימי. "עם ההתכנסות לשבטיות, אולי נראה פשרה בין-דורית ודאגה הדדית, כל שבט לזקנים שלו ולצעירים שלו".

■ רוצים להצטרף לאחד המיזמים שמופיעים בפרויקט או לספר לנו על מיזם שלא הכרנו? כתבו לנו לאימייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988