דעה: כל אחד ובית הכנסת שלו - תפקידו החיוני והמיידי של קבינט הקורונה

ישראל נמצאת כיום במצב טוב מאוד מבחינת כמות החולים והמחלימים מנגיף הקורונה. זה אינו עניין של מה בכך כי אי אפשר היה להעריך זאת בתחילת הדרך. ובנימה קצת מבודחת, אי אפשר היה להעריך שהנגיף אינו דובר ערבית, יוונית ועברית.

מאז היציאה ההדרגתית מהסגר, קשה שלא לראות את ההשתחררות מהמחנק של הישראלים. לפני כחודש כתבתי כאן שמקומות העבודה יהיו הרגולטור המשמעותי ביותר לאכוף את ההנחיות, ועניין זה התחזק מאז, שכן החנויות מקפידות על שמירת המרחק, מדידת החום והאלכוג׳ל. הם יודעים שבכך מותנית היכולת שלהם להמשיך לעבוד אם חלילה תעלה התחלואה.

ארבעה מגזרים נותרו להסדרה סופית - ענף המסעדנות, האירועים, מוסדות התרבות ובתי הכנסת והתפילה.

אלא שהציבור, שלרוב הוכיח את צייתנותו, מתקשה לשתף פעולה עם הנחיות שהוא אינו מבין; חופי הים הם הדוגמה המובהקת ביותר והורדת המסיכות לגובה הסנטר הוא עוד מחאה של חוסר הבנה.

גישתו המנהיגותית של רון חולדאי האומר במפורש שאינו מבקש לעודד מעבר על ההנחיות של המסעדנים, קם והכין בעצמו מתווה כדי לעודד את האסדרה. המסעדות באוסטריה נפתחו כבר לפני מספר ימים עם הנחיות פשוטות - מטר בין שולחן לשולחן, הגבלה על מספר סועדים ואנשי צוות, צוות עם מסיכות וסגירה ב-23:00. אפילו באיטליה שעברה טראומה איומה ועדיין מלקקת את פצעיה כבר מדובר על פתיחת גבולות וגם מקומות בילוי - אפילו מתוך ידיעה שיהיה לעניין זה מחיר. לתו הסגול במוזיאונים, נדרשים 20 מטר בין אחד לשני - מישהו יכול להסביר את הרציונל של זה כשהילדים שלנו במערכת החינוך כבר הוחזרו מהקפסולות לכיתות האם?

מי שעובר בקרבת בתי כנסת ורואה את החצרות שהחליפו אותם, יודע שעבור מי שאלה הרגליו, חייבים למצוא פתרון במציאות של תחלואה נמוכה.

כשעומר מילר פתח בשבת את המסעדה שלו ואיפשר לבאים לאכול במקום - זה היה סוג של מרי קטן אבל היה מובן לרבים. כשאנשים אינם מבינים את ההיגיון הם נוטים לציית פחות, לפחות במדינות דמוקרטיות.

בגלל שגדלתי בקפה ״תמר״ וראיתי מקרוב את הקשיים שהתמודדה איתם סבתי, תמיד הצחיקו אותי אמירות כמו ״אני חולם שיהיה לי בית קפה/בר/מסעדה כדי לארח חברים״. סלון הבית נועד לאירוח - בית קפה או מסעדה הם מקומות יקרים לתחזוקה עם רווחיות נמוכה. ברור שזהו עסק לאנשים שאוהבים, יחסית, לארח. אבל בוודאות זהו אינו עסק שאפשר לשמור עליו לאורך זמן כשהוא סגור, גם אם הוא עושה משלוחים וטייק אווי.

עם הקמת הממשלה, האתגר הראשון והמיידי של קבינט הקורונה הוא להעביר את המשק למוכנות לגל הבא, למצב פעולה של בדיקות סקר רצופות ושקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות. ככל שאנחנו צפויים לקבל גלים נוספים של הקורונה, וככל הנראה זהו המצב, המגזר העסקי יוכל לעמוד אולי בעוד טלטלות במסגרת סגר נושם ונקודתי, אבל לא בסגר מלא (lockdown) נוסף.

מסעדות, בתי קפה אירועים, מופעי תרבות ומוזיאונים, נתפסים משום מה כסוג של מותרות. אולם הם מגזר כלכלי משמעותי המעסיק רבים, שנחנק מספיק עד כה.

באין חבל הצלה משמעותי מהממשלה, כשלא אותרו לשמחתנו כמעט חולים חדשים ביממות האחרונות, מגיע לציבור גם לשתות קפה בישיבה גם אם הוא ימשיך להיות חבוש במסיכה ומצויד באלכוג׳ל עוד תקופה ארוכה. 

הכותבת כיהנה כחברת כנסת במפלגת העבודה. כיום מכהנת כסגנית נשיא התאחדות התעשיינים