המי-טו הבא: שלושה ספרים שמתמודדים עם אלימות מינית במשפחה

"שאישה אינה אלהים", "וניל" ו"הילדה מהקומה הרביעית" - ספרים חדשים ומומלצים על אלימות מינית בבית

G תרבות | קריאה
G תרבות | קריאה

גם למשפחות תקינות ואוהבות לא קל להיות תקועות יחד בבית ימים על גבי ימים. אפשר רק לשער מה עובר על המשפחות הלא מאושרות והלא תקינות. לא מפתיעים הדיווחים בימי קורונה אלה על עלייה של מאות אחוזים בדיווחים על מקרי אלימות בבית. גם "סתם" אחרי חגים, תקופות שבהן משפחות נמצאות הרבה יחד, יש עלייה קבועה במספר הפניות לקווי החירום ולמקלטים לנשים מוכות, לא כל שכן אחרי שישה שבועות של סגר, מתח, אי ודאות וקשיים כלכליים.

גם בלי קשר לקורונה, יש לי תחושה שאנחנו עומדים בפתחו של גל המי-טו הבא, והפעם הוא יכוון אל הבתים פנימה - בני משפחה ומקורבים לה. אולי זה מקרי, אבל רק בשנה האחרונה יצאו בישראל שלושה ספרי מקור שעוסקים בפגיעה מינית בתוך המשפחה. לא כולל גם ספר עיון ("לומר זאת אחרת: לדבר על גילוי עריות בשפת הספרות", מאת אפרת הברון). לפעמים הספרות נותנת ביטוי להלכי רוח תת-קרקעיים של החברה כולה, כמו חלום שמספר לבעליו דברים שאינו יכול להתמודד איתם במצב של ערות.

"שאישה אינה אלהים" | רוחמה וייס (הוצאת הקיבוץ המאוחד)

ספר השירים של רוחמה וייס מדבר על הנושא במפורש. בשיר "השתיקות שלך נוחות" כותבת וייס: "הוא אמר לי: השתיקות שלך נוחות, נכונות לי. הוא אמר: אני אוהב שאת אוהבת להסתדר לבד. להצליח (מקסים אותו שאני לא עושה מזה עניין) ... הוא אמר שהוא אוהב שאני לעצמי עולם מלא. לא גיליתי לו שכל העושר הזה בא לי, כי גדלתי על אי בודד שקוראים לו גילוי עריות". בכך מחברת וייס את השתיקה הנוחה לגבר שאוהב שהיא "לא עושה עניין" לשתיקה שהייתה כה נוחה לאב הפוגע, ובהשאלה - לגברים בכלל ולחברה כולה.

"וניל" | בתאל ביאו (הוצאת "פרא")

השתיקה עומדת גם במרכזו של הרומן "וניל", ספר הביכורים של בתאל ביאו. הוריה של הגיבורה, לירז (שם לא מקרי) בת ה-16, מאשפזים אותה בבית חולים פסיכיאטרי משום שהיא הפסיקה לדבר. לא רק עם ההורים, אלא גם עם החברים והמורים. גם לעצמה היא לא מצליחה לומר מה שגורם לה לשתיקה-שיתוק, והטראומה העמוקה גורמת לה בעצם לא לזכור מה קרה לה, לניתוק מוחלט. לתשומת לבם של הטוענים "למה לא התלוננת"; "למה לא הלכת למשטרה"; "למה נזכרת רק עכשיו".

העלילה מתרחשת על רקע החיים בבית החולים והנערות המאושפזות במחלקה, על ה"טיפוסים", האווירה והסודות שלהן, ומתארת את הקשרים הנרקמים ביניהן ואת כוחה המרפא של הידידות. הספר מיועד לבני נוער, וגם המחברת וגם ההוצאה ראויות לשבחים על האומץ ועל הטיפול בנושא.

"הילדה מהקומה הרביעית" | דנה ברגר־סמט (הוצאת "אולימפוס")

הספר השלישי, "הילדה מהקומה הרביעית" של דנה ברגר-סמט, מטפל בנושא ההתעללות המינית דרך עלילה סמי-בלשית. הגיבורים מנסים לפענח מקרה של ספק התאבדות ספק רצח של אישה צעירה הקשורה בחיי שניהם. גם זה ספר ביכורים, ואף שאינו חף מפגמים, הוא קריא וקולח.

גם כאן עומדת השתיקה - ובמידה רבה ההשתקה - במרכז הספר, והיא גם המניע העיקרי של העלילה ושל רבות מהדמויות. לצדן עולה גם זווית אחרת ומדוברת פחות של הנושא: אשמת השותקות. התחושה של הנפגעות שלא העזו להתלונן, שלו היו מדברות בזמן - הן היו עשויות למנוע קורבנות נוספים שנפלו לידיו של אותו פוגע. מולן ניצבות נשותיהם של המתעללים ובנות משפחתם, ששותקות ומשתיקות כדי לקיים מראית עין תקינה.
אף שרמתם הספרותית אינה אחידה, את הספרים הללו צריכה לרכוש כל ספרייה ציבורית, וחנויות ספרים צריכות להציב אותם במקום בולט ליד הקופה. צריך להאזין לקולות הללו. הם מספרים לנו משהו חשוב, משהו שאנחנו צריכים לשמוע.