מה מניע יזמים, האם יש דבר כזה יותר מדי כסף ולאן לוקחים חברה שכבר שווה מיליארד ד'? שיחה עם אחד שיודע

זאב פרבמן גדל בסיביר, עשה דוקטורט בירושלים ועזב את האקדמיה כדי להקים את לייטריקס, שפיתחה אפליקציה לעיבוד תמונה למובייל • לאחר שהביא את החברה לשווי של יותר ממיליארד דולר הוא תוהה איך ממשיכים מפה, ומתעמק בשאלות כמו מה מניע יזמים והאם ההשקעות בהייטק זורמות למקום הנכון

זאב פרבמן, מנכ"ל לייטריקס / צילום: איל יצהר, גלובס
זאב פרבמן, מנכ"ל לייטריקס / צילום: איל יצהר, גלובס

"יש ‘בון טון’ (שיח מקובל, ע"ז) של איך יזמים אמורים לדבר - רק על חברה בסדר גודל של מיליארד דולר ואז של 10 ו-100 מיליארד דולר, ואיך נשתלט על הכול, אבל אני מכיר יזמים שהגיעו לגיל 40, מצליחים בכל דבר ואז שואלים את עצמם - מה הלאה?".

מהראיון עם זאב פרבמן, מייסד חברת לייטריקס (Lightricks), נראה שהוא מכיר את אחד היזמים האלו ממש מקרוב. הוא בן 40, מנכ"ל של חברה מצליחה, מסודר כלכלית ונראה שיש לו לא מעט תהיות לגבי עתידו המקצועי. במסווה (או שלא) של בירור פנימי וחיצוני, פרבמן מנסה להבין מה מניע יזמים להמשיך ולהישאר במסלול היזמות השוחק."כל פעם שאני פוגש יזמים בשלבים יותר מתקדמים, אני שואל אותם מה מניע אותם ומה עוד היו רוצים לעשות", מספר פרבמן בראיון לפודקאסט "רוד שואו" של "גלובס".

"פגשתי את רוברט אנטוקול מפלייטיקה והוא אמר לי: להיות מנכ"ל של חברה שצומחת מאוד מהר זה לקבל כרטיס לרכבת שנוסעת לא ברור לאן ב-1,000 קמ"ש ואתה יושב בשורה הראשונה, יש לך תחושה שאתה שולט לאן הרכבת נוסעת ולא ברור שזה המצב. זה פשוט מרתק. אתה רואה את החברה האנושית, את כל הקומדיה האנושית מזוויות שלא תיארת לעצמך לפני. היו כמה צמתים במהלך השנים ששאלתי את עצמי למה לא ללכת למערה בהודו, אבל אז התשובה שעניתי לעצמי: יכול להיות שרכבת ההרים של סטארט-אפ היא לפעמים יותר מעניינת מהמערה בהודו", אמר פרבמן.

"שאלתי באחרונה מיליארדר, מהעשירים בעולם, למה הוא קם בבוקר והוא ענה לי: ‘זה משחק שאני רגיל לשחק, והמשחק הזה נותן לי תחושה שאני חי’. זה נשמע מצחיק ואני מקווה שאני לא בוטה מדי: הרבה אנשים חושבים שכסף ופיננסים יהיו דבר מאוד משמעותי בשבילם, יגרום להם להיות מאושרים ויתן להם משמעות לחיים. הם קצת חיים בחלום ובאשליה. האנשים האלו מגיעים לאותה נקודה ואז הם צריכים לענות על השאלה מה השלב הבא, וזה משתנה מאדם לאדם. אותו מיליארדר רוצה להמשיך להיות רלוונטי, אני עדיין מחפש את התשובה. אני יכול לכתוב ספר על השיחות שהיו לי עם אנשים על כך".

מה מניע אותך היום?

"מה שרצינו להשיג כשהקמנו סטארט-אפ זה לעבוד על דברים שנראו לנו מגניבים עם אנשים שנראים לנו מגניבים, אבל שיותר אנשים יראו את זה בהשוואה למחקר באקדמיה. יש לך סדרת מוצרים עם עשרות מיליוני משתמשים או הורדות, ואתה רואה מה אנשים מייצרים איתם. זה ממש כיף, אבל מה שעומד בבסיס זה רצון להתעסק בדברים שנראים לך כיפים עם אנשים שאתה אוהב. זה כמעט הדבר היחיד שמניע אותי היום - הדברים הפיננסיים הסתדרו עם הזמן ואין לי אורח חיים שמצדיק משהו מעבר למה שיש לי כרגע. באיזשהו שלב אתה מפסיק לחשוב על כסף ויותר מה לעשות עם הזמן שלך בחיים.

"המשקיעים שלנו לא אוהבים לשמוע את זה, אבל אני אשאר בתפקיד כל עוד יש לנו הרמוניה עם צוות המייסדים ולכולנו כיף. בשנייה שמתחילים לריב אני הולך. אני לא יכול להיות בסיטואציה שאני נלחם בשיניים והורס לאנשים את החיים בשביל משהו לא ברור".

המעבר מהאקדמיה לסטארט-אפ

חברת לייטריקס, שבראשה עומד פרבמן, מפתחת אפליקציות לעיבוד תמונה וסרטונים בסמארטפון. האפליקציה הראשונה שפיתחה, Facetune, היא מעין פוטשופ למובייל והיא הייתה מיועדת לעיבוד תמונות סלפי. מאז החברה התפתחה לאפליקציות נוספות שפונות לאמנים במובייל ולעסקים קטנים, בין השאר באמצעות אפליקציה לעריכת סרטונים.
פרבמן הקים את החברה עם ארבעה חברים: ניר פוצ’טר, עמית גולדשטיין, ירון אינגר ואיתי צידון. החמישה החליטו לעזוב קריירה באקדמיה לטובת הקמת סטארט-אפ.

במסגרת העבודה האקדמית שלו, פרבמן עסק בנושאים דומים לאלו שלייטריקס עוסקת בהם - עיבוד תמונה וגרפיקה. "גם באקדמיה וגם בסטארט-אפ, פשוט היה לנו את הרצון לחירות. אבל ירון אינגר, סמנכ"ל הטכנולוגיות שלנו, התחיל להתבאס מזה שאנחנו מתעסקים בדברים שהם היו מאוד חשובים, אבל אף אחד לא ראה אותם.

"כשפרשנו מהאקדמיה, אחד המנחים שלנו שלח לנו את רשימת האפליקציות בתשלום שהיו אז בראש הדירוג של אפל ושאל: ‘זה העולם שאליו אתם הולכים?’. המנחים שלנו מאוד התפלאו על ההחלטה".

זה באמת מעבר חריג - מגבעת רם באוניברסיטה העברית לאפליקציה שקים קרדישאן משתמשת בה.

"הייתה לנו תזה שבסופו של דבר מאחורי כל העטיפה, ‘קרדשיאן’, ‘סלבריטי’ וכו’, מה שיש בסוף זאת טכנולוגיה מאוד עמוקה. בעקבות הדוקטורט שלנו הייתה לנו יכולת לפתח אלגוריתמים שאחרים פשוט לא יידעו לעשות. זאת גם הייתה תקופה שכבר שמעו לא מעט על מובילאיי, ואמנון שעשוע תמיד נתפס כאיש אקדמיה שבא לעשות עסקים. זה מאוד שיחק לטובתנו. זאת הייתה אנלוגיה שלאנשים היה מאוד קל לעשות".

לייטריקס צומחת מהר, דווקא בתקופה שבה אולי קשה יותר לעשות כסף מפיתוח אפליקציות. ההכנסות שלה בשנת 2018 הגיעו ל־54 מיליון דולר ובשנת 2019 הן צמחו ב-118% והסתכמו ב־118 מיליון דולר.

"השנה יש חוסר ודאות בגלל הקורונה והמצב המקרו-כלכלי, ואני מקווה שנעבור את ה-200 מיליון דולר", אומר פרבמן. "אני חושב שאנחנו מהחברות המעצבנות, שלפחות בינתיים סוג של נהנות מכל הסיטואציה הזאת. מבחינת הכנסות, נראה שהחשש מהעתיד עוד לא הגיע לצרכנים, ויותר לעסקים הקטנים. בפועל, אפריל ומאי היו חודשים טובים מהצפוי. אני עדיין חושב שיש הרבה חוסר ודאות וטיפה מוקדם מכדי להגיד מה יהיה. צריך להיערך לכל התרחישים ולא להיות יותר מדי פסימיים או יותר מדי אופטימיים".

לייטריקס היא גם חד קרן, כלומר חברה שגייסה לפי שווי של יותר ממיליארד דולר. במהלך השנים השקיעו בחברה 205 מיליון דולר, אם כמחצית מהסכום שימש לרכישת מניות של מייסדים ועובדי החברה. זהו מהלך חריג, שאיפשר להם לעשות מיני אקזיט, לשחרר לחצים וליהנות מההצלחה - ולהמשיך כחברה עצמאית. בין המשקיעים בחברה יש את ויולה ונצ’רס, אינסייט פרטנרס האמריקאית, גולדמן זאקס וכללטק.

אנשים רוצים להיות יותר יצירתיים

"התזה שלנו היא שככל שהזמן יעבור, אנשים שלא מקצועיים בתחום העיצוב ירצו להיות יותר ויותר יצירתיים. התזה התחילה בערך כשהמובייל עלה לגדולה וראינו איך אינסטגרם הפכה לרשת פופולרית. חשבנו שיותר אנשים ירצו להביע את עצמם וזה קרה וימשיך לקרות".

אתם לא חוששים שאחת מהענקיות תשיק אפליקציה מתחרה ותפגע בכן?

"צריך להפריד בין המערב למזרח. במערב, אפל, גוגל ופייסבוק - מכיוון שתמונות ו-וידיאו הן בליבת הפלטפורמות שלהן - תמיד יתנו כלים בסיסיים. בצד השני יש את חברת אדובי, שמפתחת כלים יותר מקצועיים (תוכנות כמו פוטושופ ואינדיזיין - ע"ז). התזה שלנו היא שיש עוד הרבה מקום באמצע, תזה שבהתחלה לא כולם קיבלו. לענקיות אין עניין לפתח את הכלים האלו, מבחינתן יש להן המון נישות אפשריות, ומספר המשתמשים שבשבילנו הוא ביזנס פנומנלי - בשבילן הוא קטן. זה גם מה שעלה בשיחות איתן".

אם דיברת איתם, אז זה הדאיג אותך.

"כל התזה שלנו היא שיש מקום באמצע, אבל תמיד קיימת השאלה - כמה גדול המקום באמצע - 10 מיליון דולר הכנסות, 100 מיליון דולר, מיליארד דולר? הייתה לנו אמונה שאנשים יירצו מוצרים אקסטרה, אבל התוכנית העסקית הראשונית הייתה שהמוצר הראשון יניב לנו הכנסות של 100 אלף דולר. אם מישהו היה אומר לי שהמוצר הזה יכניס 100 מיליון דולר בשנה - הייתי מאוד מופתע".

שיחות ידידותיות עם המתחרה אדובי

ומה עם אדובי?

"זאת חברה שאני מכיר לא מעט אנשים שם ויצא לי לשתף איתם פעולה כשהייתי בדוקטורט. הם עדיין לא תופסים את הצרכנים הסופיים כלקוח שלהם. גם כשהם מוכרים סוג של B2C למעצבים, רוב הביזנס שלהם זה רשיונות לארגונים. כן יש להם מוצר לעסקים קטנים ובינוניים. הם מודעים לזה ששוק הקונסיומר קיים, הם עשו על זה מחקרים אבל זה עדיין לא ממש בקשב של המנהלים. זה מאפשר לנו ולחברות נוספות לבוא ולבנות עצמנו כשחקנים מרכזיים".

אני מניח שהיו דיבורים על מיזוגים ורכישות עם אדובי.

"היו שיחות ידידותיות, אבל זה אף פעם לא התקדם למשהו רציני. תמיד אמרנו שמאוד כיף לנו לעבוד, אנחנו רואים פוטנציאל צמיחה מאוד גדול ולא רואים סיבה לעשות את הדבר הזה. הצעה ממשית קיבלנו ב-2015. מאז היו שיחות אבל סיימנו אותן די מהר כי אנשים באמת ראו שאנחנו מאוד לא ממהרים לעסקה, אז זה קצת הרגיע את העניינים".

ומה עם המזרח?

"ב-2019 סין החלה להפוך לשוק יותר ויותר משמעותי בשבילנו. זה כרגע שוק שני, ולפעמים גם השוק הראשון בהכנסות חדשות. אבל אופי הפעילות של בייטדאנס וטיק טוק קצת אחר. בסין, חוץ מלתת את האפליקציה המרכזית ששם רוב המעורבות של המשתמש, הן גם נותנות כלים מאוד מתקדמים וטובים ליצירת תוכן. אלו דברים שעוד לא זמינים במערב. מבחינתנו זה איום יותר גדול. אבל זה למשתמשים שנמצאים בתוך המערכת וגם לא גובים מהם כסף".

לאן נעלמו היזמים עולי בריה"מ לשעבר?

פרבמן נולד בברית המועצות לשעבר, באזור שהיום נמצא באוקראינה. בילדות הוא עבר עם משפחתו לביקוטיה שבסיביר, אחד המקומות הקרים ביותר בעולם. הוריו היו מהנדסים, והם הפעילו שם תחנת ממסר לוויינית לקליטת שידורי טלוויזיה ורדיו. "זה אזור שיותר גדול מצרפת ומגרמניה ביחד, אבל אין שם כמעט אנשים. יש שם משאבי טבע נדירים, שסביבם כל מיני כפרים. גדלתי בכפר מאוד קטן שבו התגוררו מאות בודדות של אנשים, רובן של משפחות של אנשים שעבדו במכרה. להגיד שזה עולם שלישי זה להחמיא למקום. מבחינת התחושה האישית שלי, זאת הייתה ילדות מדהימה. הלכתי עם אבא שלי לצוד ולדוג, ולהורים שלי היה הרבה זמן להשקיע בנו".

אין הרבה יזמים שהם יוצאי בריה"מ לשעבר.

"זאת גם הייתה התחושה שלי לא מעט זמן, אבל אני נתקל ביזמים. אני חושב ששיעורם נמוך מהשיעור שלהם באוכלוסייה, אבל קשה לי להגיד בלי לבדוק. השערה אחת שהייתה לי, וזאת יכולה להיות לגמרי תיאוריה מופרכת שמבוססת על אינטואיציה - היא שהחבר’ה הרוסים נוטים להיות יותר פרגמטיים, לפחות בדור הראשון. הרבה היו חשופים לקשיים כלכליים של ההורים שלהם. כשאנחנו עלינו לארץ, אמא שלי עבדה כמלצרית ואבא שלי כמסגר. אתה חשוף לקשיים כלכליים ואולי זה קצת משפיע על המוטיבציה שלך, אתה קודם רוצה להיות מסודר ואז להתחיל לכבוש את העולם".

כשאתה מסתכל על השינוי החד שעברת - מהילדות בבריה"מ לשעבר לתעשיית ההייטק הקפיטליסטית - איך זה השפיע עליך?

"אני חושב שיש לאנשים תפיסה שגויה על הקומוניזם, הסוציאליזם או מה שלא היה בבריה"מ. בסוף מה שמשתנה זה מבנה התמריצים. בבריה"מ הרגולטורים החליטו שכולם צריכים להרוויח אותו דבר. מה שקרה זה שלא נוצר שום שוויון, אלא שאנשים מינפו את המעמד שלהם, את העבודה שלהם, כדי להרוויח. מוכרת בחנות הייתה במעמד גבוה כי היא יכלה בצורה של בארטר להחליף את הסחורות שלה בסחורות של אחרים. אני לא חושב שמשהו במערב שונה באופן מהותי ממה שניסו לבנות שם, אלא החוקים פה, הרגולציה, הסביבה התרבותית, בסופו של דבר מצליחים להוציא הרבה יותר ממבנה נפש האדם".

דיברנו קודם על משמעות. המשקיע מארק אנדריסן פרסם באחרונה מאמר לפיו צריך לבנות דברים גדולים יותר. אתם בחרתם לפתח אפליקציה לעיבוד תמונות.

"מישהו בחברה שאל אותי בזמן האחרון משהו דומה. הוא שמע הרצאה של מישהו שאמר שבעיות של הארכת חיים ניתן לפתור ברבע מיליארד דולר. הרצאה מאוד מנומקת, כמובן שלא כל הביולוגים מקבלים את התזה הזאת והיא מאוד שנויה במחלוקת. ביחס להון שזורם בעולם זה לא נשמע המון. "הוא שאל אותי: למה לא משקיעים יותר בתחומים האלו? אפילו מבחינה אנוכית - האנשים האלו הרוויחו יותר כסף, הם לא רוצים לחיות יותר?

"זאת שאלה מרתקת, שאני שואל את עצמי לא מעט - מה ייצר את מבנה התמריצים ומי משפיע עליו. היה מחקר שעשו באוניברסיטת אריזונה, משהו מטורף. ציוד אולטרה סאונד ממוקד שמאפשר לגרות אזורים מסוימים במוח. הטענה של החוקרים שם היא שאפשר לקחת את כל היתרונות של מיינדפולנס ומדיטציה ולהביא את זה לאנשים בלחיצת כפתור. עוד צריך לחקור את הנושא אבל החוקר מקושש מיליון דולר.

"זאת באמת שאלה האם ההון זורם בצורה אופטימלית. אתה יכול להיות קפיטליסט קלאסי ולהגיד שמבנה התמריצים נגזר מהרצונות של הלקוחות אבל זאת תמונה מאוד פשטנית, כי בסוף גם רגולציה חוקים ותרבות משפיעים על מבנה התמריצים. לצערי אין לי תשובה חכמה, אני איתך, בצד של אלו ששואלים את השאלות".

אתה שואל גם על עצמך? אולי אתה לא במקום מספיק משמעותי?

"למה התחלנו את החברה? אמרנו - אנחנו אוהבים פיקסלים, אנחנו רוצים חופש, אנחנו רוצים מקום עבודה שיהיה לנו ולאנשים כיף בו. כל עוד זה קורה - זה מרגיש לנו שזה משיג את המטרה. אנחנו לא מרגישים שהיעד שלנו היה לכבוש את מאדים, לא דיברנו במונחים כאלו. אנחנו מגיעים למצב שהוא פריווליגיה שמגיעה עם ההצלחה - שנראה שהצלחנו לעשות את זה. ואז אנחנו שואלים מה קורה הלאה? האם אנחנו עושים סקייל לדבר הזה? האם לעשות את מקום העבודה עוד יותר מגניב? לעוד יותר אנשים? מתעסק רק ביצירתיות ודברים ויזואליים? גם פה אין לנו תשובה טובה. אנחנו שואלים את עצמנו המייסדים, איך ייראו חמש-עשר השנים הבאות. האם נמשיך לעשות עוד מאותו דבר או לפתוח את זה יותר?".

זה נשמע שאתם שואלים הרבה שאלות לגבי איפה אתם צריכים להיות, וזה לא רק איפה החברה צריכה להיות אלא שאלות יותר עקרוניות על החיים. זה כנראה גם השאלות שהוציאו אתכם מהאקדמיה לסטארט־אפ. אתה חושב שלפעמים זה פוגע לך במיקוד או דווקא עוזר?

"אני חושב שבסופו של דבר בחברה נוצרה תרבות שמתחילה מהדנ"א של המייסדים והעובדים הראשונים, בכל מקום יש את השאלות שלגיטימי לשאול בו. בלייטריקס זה לגיטימי לבוא ולשאול את השאלות האלו. האם זה פוגע בפוקוס? אני חושב שזה מושך סוג מסוים של אנשים. עובדתית אפשר לראות שאנשים עדיין מאוד פרודוקטיביים וכן מצליחים לעשות דברים מגניבים". 

גלובס טק:
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא?
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988