אחת האטרקציות של הקיץ היא טיולי לילה וערב במדבר, כשכבר לא כל-כך חם (ואפילו עשוי להיות קריר). זה יפה במיוחד בליל ירח מלא, כמו זה שזורח השבוע. שיאו אומנם מאחורינו, אבל גם בסוף השבוע הירח יהיה עדיין גדול ובהיר דיו לטיול רומנטי או משפחתי.
אחד האזורים האידיאליים לטיול כזה הוא פתחת ניצנה, שם אפשר לטייל במרחבים פתוחים ובמרחק החברתי המתבקש בימים אלה. מקום קסום לסייר הוא שבטה, לא הבסיס הצבאי אלא העיר העתיקה שנמצאת לא רחוק ממנו, שכיום היא עיר רפאים קצת מסתורית, אבל בעבר הייתה אחת מערי הנַבַּטִים המרשימות ביותר. עם זאת, כבר לא ניתן לעשות טיול לאור ירח באזור, אלא רק טיול אחה"צ, שכן הגן הלאומי נסגר כעת בשעה 17:00.
בשנת 2000 הכיר בה אונסק"ו, יחד עם ערים נבטיות נוספות בסביבה, כאתר מורשת עולמית. הנבטים היו שבטים ערביים שחצו את המדבר בשיירות גמלים ארוכות, ובמונחים של ימינו אפשר לומר שהיה להם מונופול על העברת סחורות, במיוחד מוצרי המותרות של העולם העתיק - מור ולבונה ובשמים מתימן וסומליה, תבלינים, משי ובדים ואבנים יקרות מהודו, וגם אספלט, שהיה מבוקש מאוד בעיקר במצרים כי שימש לחניטת מומיות. הודות להם התפתחה באזור דרך הבשמים, חלק מרשת של דרכי מסחר בין אסיה לאירופה, שגם בה הכיר אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
סוד השליטה של הנבטים היה טמון בידע שלהם איך לשרוד ולאתר מים במדבר. הם בנו מערכת של סכרים ובורות אגירה בטכניקות שמעוררות התפעלות גם כיום. את בורות המים הסתירו מזרים כדי למנוע תחרות, מה שהפך אותם לעשירים מאוד.
בהתחלה היו נוודים, אבל בהמשך בנו יישובי קבע, שבטה היא אחד מהם. בתקופה הביזנטית, סביב המאה הרביעית לספירה, חדרה הנצרות לאזור, והנבטים התנצרו. עם הכיבוש המוסלמי של הארץ במאה השביעית הם התאסלמו ונטמעו.
בסיור מעגלי קצר וקל בשבטה אפשר לראות שרידים מכל אלה. החולף ברחובותיה המרכזיים של עיר הרפאים יכול לבקר בכמה כנסיות גדולות, מחוץ לאחת מהן ניצב אגן הטבלה גדול, דמוי צלב, שנועד להטבלת מבוגרים בתקופה שבה תושבי האימפריה התנצרו בהמוניהם.
אפשר לבקר אפילו בבתי מגורים, שחלקם השתמרו על תקרותיהם וקומתם השנייה ולהתפעל כיצד יצרו המקומיים תקרות ישרות העשויות לוחות אבן הנתמכים על-ידי קשתות בנויות, וכל זה בלי שימוש בעץ, שלא היה תחת ידם.
ומכאן לתל ניצנה, נקודה נהדרת לתצפית שקיעה. התל שמשמש היום כמחסה יום לעופות לילה כמו תנשמות וכוסים, שימש כבית חולים טורקי מימי מלחמת העולם הראשונה. למה נבנה בית חולים באמצע שום מקום? מה שנראה כיום כמו סוף העולם שמאלה, היה במלחמת העולם הראשונה קו החזית בין טורקיה העות’מנית למצרים הבריטית.
הסלעים הקצפתיים של חמוקי ניצנה / צילום: יותם יעקבסון
הבריטים הקימו מסילת ברזל מיוחדת להובלת כוחות, אספקה ותחמושת אל עזה ומולם בנו הטורקים את פסי הרכבת שלהם עד כאן. ממבני התחנה הטורקית הישנה נותר מגדל המים, ששימש למילוי מכלי המים ברכבות שאז פעלו על קיטור.
בקצה הצפוני של התל יש שרידים של הכנסייה הגדולה ביותר שהייתה במקום. לא הרבה נותר ממנה, אבל אפשר לראות בבירור את חצי העיגול הפונה מזרחה, האפסיס, פינת המזבח וכיוון התפילה. מעבר לו אפשר לראות את אחד מבורות המים המפורסמים של הנבטים.
פסלי הסלע של חמוקי ניצנה / צילום: יותם יעקבסון
מתל ניצנה ניתן להמשיך ברגל אל מערת ניצנה: חוצים את הכביש דרומה וממשיכים ללכת בשביל מסומן על-ידי שורות אבנים משני צדדיו עד המערה, שהיא בעצם מחצבה עשויה ביד אדם. דילוג קצר ברכב מוביל אל חמוקי ניצנה. השם הוענק לתצורות הסלע על שום קווי המתאר הרכים שלהן. בלילות ירח אסור להפסיד את הביקור במקום, שבו אפשר להתפרע עם הדמיון למראה הסלע המוצף באורה הרך של הלבנה.
גבעת הכתובות, הסמוכה לחאן בארותיים ולגבול עם מצרים, היא נקודה נפלאה נוספת לצפות בשקיעה. ניתן לצאת למסלול, שאורכו כ-3 ק"מ מחאן בארותיים (שהוא מקום לינה אווירתי מאוד, עם בקתות בוץ אקולוגיות ואוהלים, לחובבי הז'אנר. הם מארגנים גם טיולי גמלים למעוניינים. טל' 08־6555788, www.beerotayim.co.il).
גבעת הכתובות, הגרפיטי של העולם העתיק / צילום: יותם יעקבסון
הדרך ברורה מאוד ומסומנת על-ידי סימון ייחודי שהניחו אנשי החאן: שלושה חלוקי נחל שנקדחו והושחלו על מוט ברזל זה מעל זה ומעליהם צורת גמל מתכת על גלגלים. הסימון מתווה מסלול אופניים טבעתי, העובר בנחל בארותיים, ממשיך אל "גבעת הכתובות", ממשיך שמאלה, אל השלוחה מצפון לנחל בארותיים, מקיף את חאן בארותיים מצפון, עד גשר הרכבת העות’מני וחזרה לחאן. אורכו הכולל כ-5 ק"מ ומשכו כשעתיים.
"גבעת הכתובות" היא גבעה מישורית קטנטנה ועל הסלעים יש שפע תחריטי סלע מתקופות שונות. גילם של התחריטים שנוי במחלוקת, אך חלקם בני אלפי שנים לפחות. על פני הסלע אפשר לזהות דמויות חקוקות של יעלים, ציידים ועוד.
חורשת בארותיים / צילום: יותם יעקבסון
מקום מקסים לעצור בו לפיקניק הוא חורשת בארותיים, שבסבך הצמחייה שבה נחבאות שתי בארות: באר משה ובאר אהרון, שהעניקו לאזור את שמו. את חורשת האשלים היפה שבמקום נטעו בוגרי בית הספר החקלאי "מקווה ישראל", שגויסו לצבא הטורקי במלחמת העולם הראשונה.
הוראות התו הסגול דורשות הרשמה מראש לטיול בכל האתרים של רשות שמורות הטבע והגנים, כדי לא לעבור את מספר האנשים המותר באתר בו זמנית. צריך לתאם את הביקור מראש, ולהגיע עם האישור התקף לשעות שביקשתם. בכניסה יבקשו מכם לראות את האישור. פרטים ווהפקת אישורים באתר: https://www.parks.org.il/
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
