בחודש שעבר, יולי, סיפקה לנו חברת ההייטק הבינלאומית לייבפרסון (Liveperson), הצצה מעניינת לעתיד, כאשר הודיעה שהיא משנה באופן קבוע את אופן עבודתה בעקבות משבר הקורונה. היא סגרה את משרדיה בעולם, וביקשה מעובדיה לעבוד מהבית, לפחות עד למציאת חיסון למגפה.
במסגרת השינוי נסגרו גם משרדי החברה ברעננה שבהם הועסקו עד כה 350 עובדים, בשטח של כ-6,000 מ"ר.
ברוב מדורי הכלכלה הודגשה הפגיעה בבעלות המבנה - חברת הנדל"ן תדהר וחברת הביטוח מגדל - שאיבדו דמי שכירות שנתיים בהיקף של מיליוני שקלים, אך לצידן ברשימת המפסידים נמצאת גם עיריית רעננה, שנהנתה מהכנסות ארנונה של כ-1.5 מיליון שקל משטחים אלה, שעכשיו לא יניבו תשלומים.
לייבפרסון לא תהיה החברה היחידה שתחסוך את הוצאות העתק הכרוכות בהחזקת משרדים, בתקופה שבה כמעט כולנו עובדים מהבית. כבר כעת ירדה התפוסה במגדלי המשרדים בעשרות אחוזים, והמילה האחרונה עדיין לא נאמרה.
הדבר שאמור להטריד יותר את הרשויות המקומיות שבמרכז הארץ, שהרוויחו עד כה הון מארנונה למשרדים, הוא שרוב הסיכויים שמדובר במגמה שכמעט אינה הפיכה. בחודשים הקרובים עתיד עולם התעסוקה הישראלי לגלות שאפשר להסתדר גם בלי הוצאות השכירות, נסיעת שעה-שעתיים בכבישים ומצוקות החניה, שמאפיינות את תרבות העבודה במשרדים, וכי העבודה מהבית היא אפשרות לא רעה - גם כשבהלת הנגיף תהיה מאחורינו.
סביר, שחלק מהחברות ימשיכו להחזיק שטחי משרדים לצורכי מטה ועוד, אך בהיקפים מצומצמים מאשר בעבר.
הזדמנות לשנות את מודל המימון של הרשויות
כך, ייתכן שאנו חוזים בקריסתו של "מודל המימון" הנוכחי של הרשויות המקומיות. אם אכן זה יהיה המצב, אין מדובר בחדשות רעות, אלא בהזדמנות לשנות מהיסוד מודל מעוות ולא-צודק של מימון רשויות. תשלום שהבטיח שהמרכז ימשיך להתעשר, והפריפריה תמשיך להיות ענייה. שיטה שבה שטחי המשרדים והמסחר הם הערובה לעושר, מעניקה יתרון מובנה לאזור המרכז ולתל-אביב בראשו. זאת, לעומת רוב הרשויות המקומיות המצויות מצפון לנתניה ומדרום לרחובות, המוצאות עצמן סמוכות על שולחן הממשלה, מתחננות לתמיכות ולמענקים.
היום שבו נתח הארנונה שמספק הנדל"ן המניב לרשויות המקומיות מצטמצם, ויזמים מבקשים להסב את השטחים שתכננו (ולעיתים כבר בנו) למגורים - הוא גם היום הנכון לנתק את הקשר שבין שטחי מסחר ובין עושר מוניציפלי.
בעת הזו יש לנו הזדמנות לבנות מודל מימוני, שיחליף את שיטת הארנונה המסחרית. כאן ישנן כמה אפשרויות. ראשית, ייתכן כי יש לייקר את הארנונה למגורים, שכיום אינה מכסה את סל השירותים שצורכים תושבי העיר - מתברואה, דרך גינון ועד חינוך. זאת, תוך התחשבות במקרים סוציאליים שזכאים להנחות. אך מעבר לכך, עלינו לייצר מודל תחרותי בין הערים, במטרה לעודד אותן להתחרות על התושב עצמו, ולא רק על שטחי הקניות והמשרדים.
הממשלה צריכה לעודד תחרות
בימים שבהם עדיין קיימים מצוקת דיור ומחסור בהיצע, על הממשלה לעודד תחרות בין הרשויות המקומיות, ולתגמל את אלה שיידעו למשוך אליהן תושבים חדשים. זאת, ניתן להשיג למשל, בהפרשת אחוז ממס ההכנסה ומהמע"מ הנגבים מתושבי כל רשות ישירות לקופת העירייה.
כך, יושגו שתי מטרות במקביל: תוסר ההתנגדות ארוכת השנים של הערים לבנייה חדשה למגורים בשטחן, כי תוספת תושבים משמעותה תוספת הכנסות; ובנוסף, ראשי העיר יעשו ככל יכולתם לשפר את רמת השירותים בעירם - חינוך, ניקיון, גינון ועוד - כדי למשוך את בעלי יכולת ההשתכרות הגבוהה יותר.
הכותבת היא חברת הנהלת הפורום הישראלי לעירוניות, ובעלת חברת ייעוץ לחברות נדל"ן ולמשקיעים פרטיים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
