"זה די הרס את החיים": בוגרי מחזור קורונה א' מספרים על המגפה

הם לא פגשו חברים, התגעגעו לסבא וסבתא, לא הבינו את החומר בזום, ביטלו להם את החוגים והטיולים והם נאלצו להתרגל למסכות. אבל הם גם בילו זמן איכות עם המשפחה הקרובה, פיתחו עצמאות ולמדו להיות יצירתיים כשמשעמם. תקופת הקורונה הייתה מורכבת עבור הילדים, לטוב ולרע. מה שבטוח, יש להם הרבה מה להגיד על זה.

"זו תקופה שאי אפשר לשכוח, אבל לא הייתי רוצה שהיא תחזור על עצמה", אומרת נועם טל, 12, מרמת גן. "יש כאלה שאומרים שזה עשה להם טוב, יש כאלה שהרגישו לבד. אני מרגישה שהתחברתי יותר לאחים שלי".

החוויה של אחותה הקטנה מאיה, 9, הייתה פחות חיובית. "בהתחלה לא הבנתי מה קורה. הסתבכתי עם הזום. ממש שנאתי את זה. כשחזרנו לבית הספר למדנו בקפסולה, והייתה איתי רק חברה אחת. לא היו חוגים, ואת כל המשחקים היינו צריכות להתאים רק לשתיים. אני גם רגילה בצהריים ללכת לסבא ולסבתא כל יום שבת, ועכשיו אי אפשר. זו היתה תקופה קשה ומאתגרת. היא די הרסה לי את החיים. אני ממש מחכה שהחיים הקודמים שלי יחזרו ושימצאו חיסון לקורונה".

גם יהלי אהרוני, 6, מיהוד, מדווח שהדבר שהכי חסר לו הוא סבא וסבתא: "אני זוכר את התקופה הזאת כלא טובה, כי לא יכולנו ללכת לסבא וסבתא ולא ראיתי את בני הדודים שלי. אבל הייתי הרבה בבית עם המשפחה ומילאנו את הבריכה במרפסת, וגם חגגנו את יום ההולדת שלי והיה ממש כיף".

"בהתחלה היה כיף בחופש, אבל אז הבנתי שאי אפשר לעשות כלום חוץ מלהישאר בבית ולהיות במחשב", מוסיף אליה נתן לפקוביץ, 8, מנתניה שכבר ממש רוצה לחזור לבית הספר: "סבתא שלי גרה איתנו אבל סבא נשאר בבית, הוא מפחד מהקורונה, ואני מתגעגע אליו. הייתי מתאר את התקופה הזאת כשעמום מוחלט. אני מתגעגע לבית הספר".

לליבי חיימוביץ', 10, מתל אביב חסרו החברים. "הפריע לי שלא היה בית ספר ולא ראיתי חברים. אנחנו נוהגות להיפגש אחר הצהריים, פעמיים-שלוש בשבוע, וזה לא קרה. יש לי חברה שלא פגשתי ממסיבת פורים. זו הייתה תקופה מוזרה מאוד. כל פעם היה עניין חדש והיה חוסר ודאות. אבל הקורונה גם לימדה אותי לדעת להיות לבד, ואני רוצה שימשיך הזום כי תכננתי לשים כרקע תמונה של חדר שהייתי רוצה שיהיה לי".

הלמידה בזום לא הייתה אפקטיבית בכלל", אומר שחר מקונן, 16, מירושלים, "הטיול השנתי שכולם ציפו לו לא התקיים, הלימודים נתקעו. אנחנו גם גרים באזור מוכה קורונה אז היינו בסגר הרבה זמן. אבל למדתי להיות בבית בלי לו"ז, למצוא איזו שגרה בדבר הזה. הכנתי לי סדר יום: קימה בשעה מסוימת, אימון קטן, שיחקתי עם אחותי. התחלתי גם לעשות מטלות בבית, למדתי לבשל.

"אני ועוד חבר מכרנו מסכות קורונה, אז העברנו את התקופה בסבבה. למדתי לעשות עסקים ולהתמקח".

גם יעל לויתן, 14, ממודיעין מרגישה שיצאה מחוזקת מהמשבר. "בהתחלה היה קשה מאוד. בסגר לא יכולתי להיפגש עם חברות ולא ראיתי אנשים שקרובים אליי, וכשחזרנו לבית הספר היה קשה לתקשר עם ילדים שלא ראיתי הרבה זמן. אבל כל התקופה גרמה לי לחזק את הקשר של המשפחה. מאוד התקרבנו. היא גם גרמה לי להתקרב לחברות. בגלל שלא יכולתי לראות אותן, אני כל הזמן רוצה להיות בחברתן, כך שבאיזושהי צורה אני שמחה שזה קרה. דרך החשיבה שלי השתנתה, אני חושבת הרבה יותר חיובי".