ההיסטוריה מלמדת: בישראל לא פוחדים מחיסון, אבל גם לא רצים לקבל אותו

הדיווחים של פייזר ומודרנה על הצלחת הניסויים שלהן עוררו תקווה שבזכות החיסון, סיוט הקורונה יהיה בקרוב לזיכרון נשכח. בד בבד התעוררה השאלה איזו מדיניות צריכה הממשלה לנקוט כדי להבטיח ששיעור המתחסנים בישראל יעבור את הרף הדרוש לסיום ההגבלות, ואם יש הצדקה לכפות את החיסון. ראש הממשלה בנימין נתניהו משאיר לכאורה את האופציות פתוחות. "השאלה אם לחייב או לא לחייב - אנחנו דנים בזה", אמר השבוע בשידור בפייסבוק. צחי הנגבי, השר לענייני התיישבות, אמר כמה ימים קודם בגלי צה"ל שגם אם יש מקום לדון בחוק שיחייב להתחסן, לא בטוח שיהיה בכך צורך: "הרבה מאוד ישראלים, בשונה ממדינות אחרות בעולם, מבינים את חשיבות החיסון ואכן מתחסנים", הוא טען. "ככה זה במחלות אחרות".

מה אפשר ללמוד מהניסיון במחלות הוותיקות על הנטייה של ישראלים להתחסן? מבט בנתונים הבינלאומיים מגלה הבדלים גדולים בין שתי קבוצות של חיסונים: מצד אחד, אלה שניתנים בילדות באופן שיטתי בתחנות טיפת חלב ובבתי הספר; מצד שני, החיסון לשפעת, שהמדינה מעודדת את כולם לקבל מדי בשנה.

באשר לחיסונים שניתנים בילדות, מצבה של ישראל טוב למדי. 98% מהילדות והילדים התחסנו נגד חצבת, ו-97.6% קיבלו את החיסון המשולש. זה מעמיד את ישראל במקום החמישי והתשיעי, בהתאמה, מבין 44 מדינות במעקב של OECD. אבל הכיסוי הגבוה לא חריג במחלות האלה. במחצית המדינות במאגר, שיעור הילדים שלא קיבלו את החיסונים האלה נמוך מ-5%. בעולם כולו רק 10%-15% לא מקבלים כיום את החיסונים האלה, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי. לפני כמה עשרות שנים המצב היה הפוך.

 כמה-ישראלים-יתחסנו

שיעורי התחסנות גבוהים כאלה נחוצים בגלל אופי המחלות. האימונולוגית ד"ר דיצה לוין, שמקדמת את חוק החיסונים מטעם עמותת "מדעת", מסבירה ששיעור המחוסנים שמספיק כדי שהקהילה תיהנה מ"חיסון עדר" עולה ככל שהמחלה יותר מידבקת. התכונה הזאת מתבטאת במקדם ההדבקה של המחלה במצב שבו אין סגרים ומגבלות (R0): ככל שהמקדם גבוה, כך אדם שלא התחסן צריך שיותר אנשים סביבו יתחסנו כדי להבטיח את שלומו.

מקדם ההדבקה של חצבת גבוה מאוד, בערך 14. לכן חיסון עדר לחצבת מחייב התחסנות של 95% מהאוכלוסייה. בקורונה, R0 נע לפי הערכות בין 2 ל-5.7. המשמעות היא שחיסון של 50% עד 80% מהישראלים והישראליות יספיק כדי להשיג חיסון העדר.

עם זאת, הנתונים הארציים מציירים רק חלק מהתמונה. כזכור, לפני שנתיים הייתה בישראל התפרצות של מחלת החצבת. בכמה קהילות חרדיות, ולא רק בהן, היו כיסים של אי-התחסנות. לוין מצאה שבאחת מתחנות טיפת חלב, שיעור ההתחסנות לכלל המחלות - לא רק חצבת - עמד על 54% בלבד. בנוסף, לא כל הילדים רשומים בטיפת חלב, ומשרד הבריאות אפילו לא יודע מה שיעורם. המשמעות היא שביישובים מסוימים שיעור ההתחסנות נמוך ממה שמדווח. גם זה עשוי לתרום להתפרצויות מקומיות.

בחיסון לשפעת המספרים צונחים

האם הכיסוי הגבוה של החיסון המשולש ושל חיסון החצבת מלמד משהו על מקרה הקורונה? קשה לדעת. שני החיסונים האלה ניתנים ביוזמת המדינה בתחנות טיפת חלב ובבתי הספר. כשמסתכלים בחיסונים שהאחריות לקבל אותם מוטלת על המחוסן מתגלה תמונה אחרת.

המקרה הבולט הוא החיסון לשפעת עונתית, שצריך לחדש מדי שנה, כפי שאולי יידרש גם בחיסונים נגד קורונה. ההשוואות הבינלאומיות נוגעות ברובן לבני 65 ומעלה, שנמצאים בסיכון גבוה במיוחד לסיבוכי שפעת. נתוני OECD מלמדים שרק 59.8% מבני קבוצת הגיל הזאת בישראל התחסנו לשפעת בשנת 2019. ישראל אמנם נמצאת במקום התשיעי במאגר של הארגון, אבל בצ'ילה, באירלנד, בבריטניה, ואפילו בארה"ב נטולת ביטוח הבריאות הממלכתי - השיעור קרוב יותר ל-70%. במקום הראשון נמצאת קוריאה הדרומית, שבה יותר מ-85% מהמבוגרים מתחסנים.

בגילים צעירים יותר, שיעור ההתחסנות משפעת עונתית בישראל צונח. מנתוני משרד הבריאות שנמסרו לעמותת "מדעת" עולה שבחורף 2019-2018 רק רבע מהמבוטחים בקופות החולים בכל הגילים התחסנו. בין גיל 13 לגיל 35, השיעור עומד על 10%-12%, וגם בשאר קבוצות הגיל למעט מבוגרים השיעור לא עולה על 30%. לשם השוואה, שיעור המתחסנים לשפעת עונתית בארה"ב עמד באותו חורף על 49%, לפי נתוני המרכזים לבקרה ומניעה של מחלות (CDC).

הקולות הצפים: להסביר לחששנים

חיסון של רבע מהאוכלוסייה לא יספיק כדי לבלום את התפשטות הקורונה. מה מסביר את הכישלון היחסי של המאמצים לעודד אצלנו התחסנות לשפעת עונתית?
לוין מונה כמה גורמים עיקריים שמשפיעים על הנכונות להתחסן. בראשם עומדים מודעות, אמון ברשויות הבריאות, והסברה על ידי צוותי רפואה. "את האנטי-חיסונים ההארדקור אתה כנראה לא תשכנע", היא אומרת, "אבל את החששנים וההססנים, עם הסברה מתאימה, אפשר".

שיעור ההתחסנות לשפעת במדינות מתקדמות כמו פינלנד, גרמניה ונורבגיה נמוך מ-50%. אחד ההסברים לכך הוא התפוצה הרחבה של ספקנות חיסונים.

לעתים קרובות, לוין מוסיפה, האזרחים פשוט לא מבינים את החשיבות של חיסוני הדחף, כלומר חיסונים שיש לקחת בכמה מנות. הידעתם שכדי שהחיסון לשעלת יהיה יעיל, צריך לקבל אותו בארבע מנות עד גיל שנה? רבים לא יודעים, ולכן במקומות רבים בישראל שיעור ההתחסנות הראשונית לשעלת גבוה, אבל רק 55% עד 65% מהמתחסנים משלימים את הסדרה. כדי לפתור את הבעיה מציעים ב"מדעת" להקים מאגר מידע ארצי שקוף, שיאפשר לרשויות ולאזרחים לדעת מי קיבלו אילו חיסונים ובאילו אזורים. מאגר כזה יקל על האזרחים לדעת אילו חיסונים הם או ילדיהם צריכים לקבל בקרוב, ויתריע על מוסדות לימוד שסובלים מתת-התחסנות.

וחשוב לא פחות: הנגישות. כמה צריך לחכות בתור לחיסון? האם הוא ניתן בחינם? איפה אפשר להתחסן? בארה"ב, חלק מהחיסונים נגישים גם ללא ביטוח בריאות, ובניגוד לישראל, אפשר לקבל אותם גם בבתי מרקחת. הרוקחים עוברים כמובן הסמכה כדי שיוכלו לספק את השירות. ב"מדעת" חושבים שאפשר לאמץ את הפטנט הזה גם בישראל. 

לקריאה נוספת:

נתונים על התחסנות ברחבי העולם - Our World in Data

חיסון ילדים בעולם - יוניצ"ף

שיעור מקבלי חיסון משולש - אתר OECD

הסברים על מקדם ההדבקה R - אתר מגן ישראל

פורטל החיסונים - עמותת מדעת, מדע ומידע למען בריאות המשפחה